נוסח ראשון

ויסע אלכסנדר ויחן בהר ששמו אַדמנוֹתין ומראש הפסגה היתה שרשרת זהב תלויה ומגעת לארץ ומשולבת היתה, ומספר השלבים אלפיים, אשר היו עולים בהם על ראש הפסגה. ויצו אלכסנדר את חילו לחנות בתחתית ההר. וילן שם הלילה. ובבוקר ציווה להקריב נסכים לאלוהיו ויקח עמו מקרואי משרתיו ויעל עמהם בשרשרת ההיא על ראש הפסגה. וכאשר חנו בראש הפסגה מצאו שם מושב ובניינו יפה וכתליו ועמודיו ומפתנו זהב ומנגד לשער ההיכל דליות כרם מקשה זהב ובהן אַשכלות זהב וענפיהם פנינים.

ויבוא אלכסנדר אל המושב ההוא וימצא שם ערש גבוהה והיא של זהב ומרכבה משי, וזקן יפה-תואר יושב עליה ואוכל לבונה ושותה שמן הקטף. וכאשר הביט אלכסנדר ושריו אל הזקן ההוא השתחוו לו יחדיו. ויקבלם בסבר פנים יפות ויאמר להם: "אבל יש את נפשכם לבוא לפני האילנות הקדושים אשר לשמש ולירח ולהעמיד אתכם ולהיגלות עליכם ולהינבא לכם מַחשב לבבכם ולהודיעכם מה-יהיה באחרונה?"

וכשמוע אלכסנדר שמח מאד ויאמר: "הן יש את נפשנו בדבר הזה."

וישב אותו הזקן דבר ויאמר לו: "אם אתה טהור אשר לא נטמאת באשה מימיך ולא שלחת ידך בדבר חרם וגזילה ועושק ואשמה אתה וריעיך בואו וקרבו אל האילנות, כי לא ייתכן לאשר אינם קדושים לגשת אליהם."

ויאמרו לו: "אין אנו טהורים מכל המעשה הזה אשר דיברת ואף גם בזאת לא נחדל מגשת אליהם."

ויקם הזקן ממושבו ויאמר אליהם: "אם כן, אפוא, יתנצל כל אחד מהם העדי שעליו והמלבושים היקרים."

ויצו אלכסנדר את סגנו תלמי ואנטיגנוס נציבו וברדיקוש רוזנו לפשוט את בגדיהם ולהסיר את חותמיהם. אחר פשט אלכסנדר החלי ומלבוש העדי אשר עליו ויצו שארית עבדיו לעמוד לפני היושב.

וילך אלכסנדר ושלושה משרתיו אליו ולפניהם הזקן. ויבואו עד יער אשר היה בהר ובו אילנות עצי גופר ועצי זית, ושרף האילנות ההם לבונה ובוצרים מהם שמן הקטף. וגובה אילנות היער ההוא יותר ממאה אמות. ובינם אילן ופארותיו מרובים, והיה עומס את כל שאר האילנות עד כי לא היה בו עלה ולא פרי. ועליו עוף גדול יפה, ולו כרבולת התוכים ואזניים כעין הזהב וצווארו ושאר נוצותיו משובצות כתשבץ הפסים; ולו זנב אשר לו נוצה מזהירה כעין השושנה. ויתמה אלכסנדר על תואר העוף וישם עליו מבטו.

ויאמר לו הזקן: "שם זה העוף פאניק [הוא פניכס, עוף-החול היווני]."

וכאשר דיבר הזקן והגיד שם העוף, פרש העוף כנפיו ויעף.

וילך הזקן לקראת מהלך העוף עד בואם אל שני אילנות השמש והירח וישתחו הזקן לפניהם וגם אלכסנדר ושריו השתחוו. ויאמר הזקן לאלכסנדר: "אם תרצה לשאול במדעך אשר אתה מבקש לשאול, עמוד לפני איזה מן האילנות שתרצה, כי בעמדך לפניו ישיב לך דבר על השאלה אשר נקשרה במורשי לבבך והתשובה לא יקשיבנה אדם זולתך."

ויאמר לו אלכסנדר: "ובאיזו לשון ישיבני?"

השיבו הזקן: "דע לך, כי אילן השמש יפתח לך דבר בלשון הודו וְיִתַּם בלשון יוון, ואילן הירח יעשה תמורתו, יחל בלשון יוון ויכלה בלשון הודו."

ויגש אלכסנדר אל שני האילנות ויחבקם. ויחשוב בלבו הדבר אשר ביקש לשאול לאמור: "האשוב אל ארצי מוקדון אם לא?"

השיבו אילן השמש בלשון הודו: "הוי אלכסנדר, בהישענך עלי ותבטח על שמי מעת ילדותך וקיימת חפצי ועשית רצוני על כן כבשת את הממלכות. אולם הדבר אשר אתה חושב לשוב מוקדונה לא תעשהו."

ויאמר לו אילן הירח: "הן קרבו ימיך למות, אלכסנדר, ועתה ימיתך האיש אשר אתה מסַבּר [מסביר לו פנים?]."

ויחשוב בנפשו שאלתו לאמור: "אתה האילן הקדוש, הודיעני, מי ישלח ידו בי להרגני?"

השיבו האילן: "לא ייתכן להודיעך מי הוא, פן תהרגנו ותהיה נבואתי נבואת שקר. אכן דע, כי לא תמות בהרג כאשר תירא כי אם על ידי סם-המוות ועוד ימים אחדים ובעת הזאת תמשול על כל מלכי הארץ כאשר תרצה."

ויאמר לו הזקן: "רב לך, אלכסנדר, נלכה ונשובה אל המקום אשר באנו משם."

ויסב הזקן וישב עמו אלכסנדר ושלושה משרתיו אשר באו עמו ויבואו אל מושב השמש, וישב הזקן בערשו ואלכסנדר וריעיו באו אל המחנה בתחתית ההר.

נוסח שני

ויצא המלך מארץ עופלה ויבוא ביער אחד ובתוך היער היו נוזלים מים מתוקים. ויעש המלך רפסודות, כי אמר לבוא אל מקום מקור המים. וישב המלך עם כל חילו במערה אחת אשר המים נוזלים מתוכה. ויעבור המלך במים ההם עשרים ותשעה יום ולא ראה שמש וירח כל הימים האלה. ובסוף עשרים ותשעה יום כלתה לו המערה ההיא ויבוא לאוויר העולם וימצא שני אילנות אדומים גדולים ועליהם היו יושבים שני זקנים ואחד מהם סומא ואילם.

ויאמר המלך: "מה אתם יושבים כאן?"

ויען לו הזקן האחד ויאמר: "לשמוע עתידות מן האילנות האלה."

ויאמר לו המלך: "הנשמע כדבר הזה, שהאילנות מדברים?"

ויאמר לו הזקן: "אדוני המלך, אל תתמה, כי האמת אגיד לך, שהאילנות הללו מדברים שעה שלישית ביום; וכל מה ששואלים אותם מגידים הם חוץ מיום המוות."

ויתמה המלך מאד ויתקע אהלו שמה.

ויהי ממחרת בשעה השלישית ויצא קול מן האילן האחד ויקרא את המלך ויאמר: "אדוני המלך, שאל את אשר תחפוץ ואגיד לך חוץ מדבר אחד."

וישאל המלך ויאמר: "האמלוך עשר שנים?"

ויען האילן ויאמר: "תמלוך עשר שנים ויותר."

ויאמר: "האמלוך ארבעים?"

וישתוק הקול ולא ענהו.

ויוסף המלך וישאל: "האמלוך שלושים וחמש?"

ויאמר: "שלושים וחמש ויותר."

ויאמר המלך: "וכמה יותר?"

וישתוק הקול ולא ענהו. אז ידע המלך, כי לא ימלוך עד הארבעים.

וישאל עוד המלך ויאמר: "האחזור עוד לארץ מצרים?"

ויען ויאמר לו: "על ארץ נוכריה תמות ובארץ ישראל תיקבר."

וישאל עוד המלך: "הימלוך בני אחרי?"

ויען ויאמר: "לא ימלוך בנך אחריך, אך מלכותך תיחלק לארבעה דוכסים."

וישאל עוד המלך דברים אחדים ולא ענהו עוד.

(ו, קלט-קמא). א: תולדות אלכסנדר, 43-42. ב: ס' אלכסנדר מוקדון, 148. ב"י ג, 141-140, 307. – צפונות, קכז ("מסיפורי אלכסנדר", ג).