ויבוא אלכסנדר באומה נוראה מראה איום ונורא להם ותארם נפלא בעיני בני-אדם והם אוכלים כל בעלי חיים וזבובים ועכברים ושקצים ורמשים. וכי ימות בהם אדם, לא יקברוהו אך אוכלים את בשרו. ויהי בלבו להגירם על ידי חרב; ויימלך אחרי כן עם לבבו, כי אמר, אולי יימלטו מהם שרידים ולא אוכל לכלותם. וישליכם מן הארץ ההיא עד קצה ארץ צפון בין שני הרים, שם האחד פרקתנכון ושם השני בוֹראוּן, וביניהם בקעה רחבה; ויאספם אל תוכה ויתפלל אל האלהים ויאמר: "בי יי, סגור-נא את האנשים האלה לבלתי ישחיתו הארץ."

וישמע יי בקולו וייעתר לו ויידבקו ההרים זה בזה, ולא נשאר בהם אך מעבר רחב שנים עשר טפחים.

ויצו המלך ויערכו ברזל ועופרת ונחושת למען לא יותכו מפני אש ולא יתפוצצו מפני פטיש וישלך אל פי המעבר ויסגרהו מן הארץ עד רום ההרים השוָה יחד זה עם זה למען לא יצאו עוד האנשים משם וישחיתו את הארץ.

(ו, קלט). תולדות אלכסנדר, 27-26. ב"י ג, 141-139,281, 301, 318.