א

¬ויבט המלך אל עדת האנשים העומדים עליו ויהיו כמו שבעים איש מתחלפי התמונות / והתכונות והלבושים והלשונות. / וירא בתוכם איש ישר קומה, שווה הבניין, יפה הגובה, דק הפרצוף, זך הבשר, נחמד למראה, קל הרוח. ויאמר המלך אל פירוז משנהו: "מי הוא זה ומאין הוא?" ויאמר לו: "אדוני המלך, מארצות אלעירק" [עיראק (בבל)]. אמר לו המלך: "אמור לו בשמי, שיקום וידבר."

ויקם העירקי, הוא השנערי, ויאמר: "התהילה לאל ריבון העולמים / צופה ומביט הדברים הנעלמים / האל המיוחד, הרחום והמרחם, אשר לו הגדולה והכבוד / והתפארת והנצח וההוד / אשר היה טרם הזמן / ויעש כסיל וכימה וחדרי תימן / ויוצא מאור רצונו העולם: / פעולותיו ומעשיו כולם / ארץ ושמים / הימים וכל מקווה וים / ויעש בארץ תלוליות ובקעות / והרים וגבעות / וימן להם אדים ועננים / להשקותם לעתים מזומנים / להוציא דשא מן הארץ / עד תפרוץ ברכתו פרץ על פני פרץ. / והתהילה אליו אשר ברא את האדם אבי הבשר ויוצא ממנו חוה וירב זרעו בארץ. ויברכם ויתן תחתיהם בממשלתם כל אשר תחת השמים. ואחר מותם יביאם לפניו לחשבון. ויצו עליהם ענשו וגמולו / על כל בני חילו. / ישתבח מי שיחדנו [את בני ארץ שנער] באמצע המדינות / ויטעֵנו שׂורק בגבולות עדינות / ושפעת מי נהרות ומעיינות / ויבדילנו על הרבה מעבדיו במעלה ויתרון ובזכות הנפש ונקיון השכל ומאזני הסברה הצודקת. ואנחנו בארצנו חיפשנו חכמות עמוקות / והוצאנו מלאכות נפלאות / והושבנו מדינות ועיירות / וחפרנו נהרות / ונטענו אילני פירות / ובנינו מגדלים ומבצרות / והנהגנו מלוכה ושררה במידות יקרות, / וממנו החלה הנבואה ושליחות השם / וממנו יצאו נח ושם / ועבדו אברהם ידיד הרחמן; ומאתנו יצאו מלכים חשובים / ומושלים טובים / אשר בקעו נהרות / ובנו ערים בצורות. / ואנחנו לב בני האדם, והאדם לב בעלי-החיים, והחי לב הצמח, והצמח לב היסודות, הנה אנחנו לב הלבבות! ישתבח מי שחננו בזה ואליו תקוותנו / והוא בטחוננו! / אלה דברי לכם / והאל יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם."

ויאמר המלך לעומדים סביביו מחכמי השדים: "מה תאמרו על דברי זה האיש ועל מה שהתפאר במעלותיהם?"

אמרו כולם: "‏צדק במה שאמר." מלבד אחד מחכמי השדים, והוא בעל ההשבעה והלהבות, והוא לא היה נושא פני איש ויעמוד על רגליו ויוכיחהו על מרדו ויזכירהו על טעותו, ויאמר: "אתם החכמים שמעו, כי כבר עזב זה האיש השנערי ושכח דברים לא זכרם עם מעלותיו ושבחיו. ומה שעזב הוא עיקר הכל." אמר לו המלך: "ומהו?" אמר לו: "לא אמר: ומאצלנו יצא המבול שטיבע העולם כולו; ובארצנו בנינו המגדל, ובו בלל השם הלשונות ושם נשתבשו הדעות; וממנו יצא נמרוד בן כוש; ואנחנו השלכנו אברהם ידיד הרחמן באור כשדים; וממנו יצא נבוכדנצר שהחריב בית המקדש ושרף התורה, והרג בית דוד והגלה ישראל מארצם; וממנו יצא סנחריב שבלבל העולם וערבב האומות; וממנו יצא המן אשר עכר בני-זמנו; וממנו יצאו הרוצחים ושופכי הדמים..."

ויאמר המלך: "ואיך יאמר מה שהוא נגדו? ואיך יזכיר מה שלא יעזרהו?"

אמר בעל הלהבות: "אין מן היושר במשפט, שיזכיר מעלותיו ויתפאר בהן ולא יזכיר חסרונותיו ויתנצל מהם."

ב

הביט עוד המלך אל העדה וירא בה איש בין שחור ולבן גדול הגוף, ארך הזקן רב השער, ואזור אדום במתניו. ויאמר המלך: "מי הוא זה?"

ויאמר המשנה: "מארצות הודו, מאי אופיר."

ויאמר המלך: "ידבר!"

ויקם ההודי ויאמר: "התהילה לאל המיוחד הקדמון הנצחי, אשר היה טרם כל דבר וקודם כל נוצר, בורא השמים ורוקע הארץ ויחלק האקלימים לטבעים ומנהגים חלוקים וישימנו באמצע העולם / ובנווה שווה-הזמנים, ויחץ ימינו ולילינו לשני חלקים שווים חוק-עולם / וישם גבולותינו שווי החום והקור וישם עפר ארצנו רב המחצבים / צמחים טובים / ואילנים מבושמים / וישכן בינינו את הפילים / ויוצא מארצנו אבנים חמודות, פטדות יפיפיות / ומיני מרגליות / ואדם אבי הבשר בארצנו נברא / וגן עדן במחוזנו נמצא / גם כן בעלי-החיים תחילת בריאתם בארצותינו היה תחת משווה היום. גם הבורא, יתברך, שלח בארצותינו נביאים ושם רוב אנשיה חכמים. וחנן אותנו בדקות החכמות וקסם והשבעות, ושם אנשי מדינתנו יותר קלים וממהרי תנועה משאר בני-אדם, ויותר קלי קפיצה, ויותר אבירי-הלב, ויותר מסתכנים בעשיית הגבורות לבוז למוות. אלה דברי לכם / והשם יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם!"

אמר בעל ההשבעה והשלהבת: "אילו השלמת הכל, אז אמרת: ותעינו בשריפת הגופות, ובהעביר הבנים למוֹלך, ועבדנו הצלמים, והרבינו הזימה, ואתנו שחורי-הפנים ואוכלי קרבנות מגואלים..."

ג

פנה המלך אל העדה וירא איש ארוך מתעטף בטלית ובידו תפילות, הולך לפניו וחוזר לאחוריו / ומדקדק בדבריו. / וישאל המלך: "מי הוא?" ויען המשנה: "איש יהודי מארץ צבי מבני ישראל."

ויאמר המלך: "ידבר!"

ויקם היהודי ויאמר: "התהילה לאל האחד הקדמון החי, הקיים, היכול, החכם, אשר הוא קודם העולם ואין עוד אתו, וברא אש לוהט ואש בהיר וים ניגר ויערב ביניהם, ויהי עשן וקצף, ויאמר לעשן: היה שמים! ויהי כן. ויברא בין שני אלה הברואים מלאכים ואנשים ושדים וחיות טורפות ומפריסי הפרסה ועוף יעופף. וינח ביום השביעי. ויבחר מבין יצוריו אדם אבי הבשר, ומילדיו וזרעו נח ושם, ומזרע שם אברהם אבינו, ומזרעו ישראל, ומישראל משה בן עמרם. וידבר אתו ויתן לו אותות ומופתים קיימים ונאמנים, וימסור לו תורתו הקדושה באותות נפלאות ובמוראים גדולים. ויקרע להם הים וטיבע פרעה וכל המונו. ויורד לבני ישראל מן ושליו. וינחילם כסא כבוד ומלכות וגדולה, ישתבח שמו על חסדיו הרבים! אלה דברי לכם / והאל יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם!"

אמר לו בעל ההשבעה: "שכחת או עזבת: ומרינו פיו במדבר ועשינו עגל מסכה, והכעסנוהו במי מריבה, ועבדנו בימי השופטים הבעלים והעשתרות, וקיטרנו למלכת השמים, ועבדנו עגל ירבעם, ועשינו אובות וידעונים / ומיני תזנונים. / ויכעס השם עלינו, כי הכעסנוהו, ויתננו בגלות ודלות / ובעבדות ובשפלות / וכאשר מקדם הרבינו מארבה / שבנו מעט מהרבה..."

ד

ויקם הסורייני הוא הרומי ויאמר: "התהילה לאל הוא אשר ברא העולם / והיצורים כולם / מקטנם ועד גדולם / אין דבר ממנו נעלם / הוא המסבב הגלגלים, מיישב החרבות / רמחריב המדינות הטובות / בכוחו ובגבורתו ובגזירתו השפיע רוח קדשו, ויבחר בנזירים מהבלי העולם לענדו ולרוממו, לשרתו ולברך בשמו בחמלתו עלינו ויש לנו מעלות רבות זולת אלה יקרות ונכבדות ונימוסים טובים וישרים; בעלי תרבות ובעלי לשון וחכמות מתחלפות, ואומנויות מכל הדברים, וזכות הרעיונים ובושת פנים ניזונים בשווה המזג, מלובשים בלבושי הצניעות, והלשון רחבה בידינו בספרים רבים. אלה דברי לכם / והאל יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם."

אמר בעל ההשבעה: "אמור: ורוב ספרינו מלאים מעשי חשק ושחוק ומלחמות ומהומות ויש אתנו גילוי עריות ושפיכות דם, ועמי הארץ רבים לא ידעו בין ימינם ושמאלם והרבה מהיודעים טועים בפילוסופיה ובחכמות..."

ה

בכלות הסורייני לדבר, ויבט עוד המלך וירא והנה איש עומד לנגדו, מראהו קרוב אל השחרות, דל בשר לובש מעיל לבן וסודר על ראשו, והיה כורע ומשתחווה ויקרא: "אלקוראן!" ויצעק: "אנא הרחמן."

ויאמר המלך למשנהו: "מי הוא זה?"

ויען המשנה: "ישמעאלי הוא מארץ תאהמה [אזור ליד מֵכָּה] מזרע קודש."

ויאמר המלך: "ידבר!"

ויקם הישמעאלי ויאמר: "התהילה לאל האחד / אשר לא יוליד ולא ייוולד / ראשון בלי התחלה / ואחרון בלי תכלה / מראה בכל דבר יכולתו וממשלתו; ישתבח שמו, כי הוא ברא העולם ומתמידו / ונפש כל חי בידו / והכל חייבין בכבודו / ושכם אחד לעבדו. / והוא אשר שלח לנו דת האמת, השיבנו אליו להושיענו וחוקים נפלאים לכל שומע, וחנן אותנו מן השמיים בספר אלקוראן / ותעניות בחודש רמדאן / וההקפה סביב הבית, גם השתחוויה באלכסוניו והעמידה והכריעה והשלכת אבנים. וזיכך אותנו במצוות התפילות והטבילות והטהרות והמועדים / והחגים והדרשות בימי המועדים / והמעמדים והקיבוצים, וחכמת הנימוסים, ודעות התורות והבנת הדעות. והודיענו סיפורי הראשונים והאחרונים / ויעד אותנו בגמול טוב למאמינים / בעולם הבא בגן עדנו וחשבון יום הדין. והתהילה אליו בעד אדוננו ונביאנו חותם הנביאים וסיעתו, ושלום שלום יהיה לכל המאמינים בו! אלה דברי לכם / והאל יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם."

אמר בעל ההשבעה: "אמור עוד: ויש אתנו עוזבי הדת ושבנו מורדים ומתרעמים על רוב הטובה, והרגנו מלכים צדיקים, ויש אתנו מוכרי העולם הבא בעד העולם הזה ושותים יין ואוכלי החזיר ושאר עניינים."

ו

הביט המלך וראה איש זהוב ובידו מקטרת ועל ראשו מגבעת, ולפניו כלי ההבטה וספרי המחקר. אמר המלך: "מי הוא זה?"

ויאמר המשנה: "פילוסוף יווני."

ויאמר המלך: "ידבר!"

ויקם האיש היווני הפילוסוף ויאמר: "התהילה לאל האחד הנצחי הנמצא קודם ההיולי. נמו האחד קודם המספר והזוג והנפרד, והוא המתעלה מההפרשים / מאיר חשכים / משפיע מאור השכל הפועל ניצוצות / לבעלי החכמות והסודות / מאור המאורות / ישתבח שמו הממשיך מהמשך השכל הנפש הכוללת הגלגלית בעלת כוח ותנועות. יתברך מי שהראה מכוח הנפש סוד ההוויות בעלות ההיולי. הוא בורא הגשמים בעלי השיעורים והרחקים ומקומות וזמנים; מרכיב הגלגלים והכוכבים ממנה לסיבובים, הוא מתמיד התנועות הסיבוביות וגשמים כדוריים ויתנם למאורות להאיר ליושבי תבל אפקים וקצוות. ישתבח מיישב עולם היסודות, וישימהו משכן לצמח ולחי ולאדם ולשדים, ויוצא צמח ויתנהו מזון לבעלי חיים. והוא, יתברך, יודע מה בקרקע הים ושתות ההרים ויסודות הצורים העצומים, המחצבים בעלי תועלות אשר יתברך נתן לנו יתר שאת, בשיִחד ארצותינו דשנות ורעננות, משובחות בכל מיני מגדים; ויתן לנו מלכים יקרים / רודפי צדק מבקשי אמת ויושר, אוהבי חכמות ומוסרים / וחנן אותנו, שכלים מכריעים ודקות הבחינה / וטוב ההבנה / וריבוי החכמות והתשבורת, והרפואה והתכונה / ומהלך הכוכבים / וידיעת הרכבת הגלגלים וידיעת תועלת בעלי חיים והצמחים והמחצבים / וחכמת הלימודיות והדבריות והרחקים והתנועות וכלי המבטים ועשית הטליסמַס והטבעיות והאלהיות. ולו התהילה והשבח ממתנותיו היקרות, אף כי יש לנו מעלות אחרות רבות יארך סיפורן. אלה דברי לכם / והאל יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם."

אמר בעל ההשבעה: "ומאין לכם אלו החכמות והדעות, אשר זכרתם והתפארתם בם? לולי לקחתם אותם מבני ישראל בימי בטלמיוס, וקצתם מחכמי מצרים, והעתקתום אל ארצכם / ויִחסתם אותם לעצמכם."

אמר המלך ליווני הפילוסוף: "מה תאמר על דבריו?"

אמר: "צדק במה שאמר, שאנחנו לקחנו רוב חכמותינו משאר האומות. ולולי זה, מאין היו הפרסיים יודעים חכמת משפטי הכוכבים, לולי שלקחוה מאנשי הודו? ומאין היו לישראל חכמת התחבולה והכישוף וההשבעות והעמדת הטליסמס ורוחניות הצלמים להוצאת השיעורים, לולי שלמה המלך הוציאם ממלכי שאר האומות כשגבר עליהם, ועל מלכות ארץ פלשתים, והעתיקם ללשון עברי, ונתפזרו בארצות הצבי, וקצתם יְרָשוּם בני ישראל מספרי הנביאים, אשר הושפעו מאת המלאכים בנבואה מאת יי מן השמים במראות אלהים."

אמר המלך לפילוסוף השדים: "מה תאמר על מה שדיבר היווני?"

ענה: "צדק באמת, כי תרבינה החכמות באומה זולת אומה, ובעת זולת עת; ובזמן שתהיה המלכות והגבורה להם ויגברו על שאר האומות יקחו שכליהם וחשוביהם מספרי אותן האומות ויעתיקום ללשונם וישאום לארצותם ויִחסום לעצמם.

ז

ויבט המלך וירא איש גדול-הגוף חזק-הבניין טוב-הגובה מביט לצד השמים ויסבב ראותו עם השמש איך יסובב. ויאמר למשנהו: "מי הוא זה?"

אמר: "מארץ כרסאן מעיר מרואַן [בפרס]."

ויאמר המלך: "ידבר!"

ויקם אלכרסאני ויאמר: "התהילה לאל האחד הגדול אשר אין אלוהי זולתו / אשר הלשונות תקצרנה לרוממו ולא יגיעו מחשבות בני אדם לבוא עד תכונתו. / לא ישיגוהו עיניים / לא ישמעוהו אוזניים / ולא יריחוהו אפיים / ולא יאחזוהו כפיים / המגביה לשבת בכסא ממלכתו / ומחנה מלאכיו אתו / הרוכב בגאוותו שחקים / כראי מוצק חזקים / ישתבח בורא היצורים לסוגים / מהם עבדים ומונהגים / ומהם אדונים ומהם רשים / מלכים ושרים ואנשים. / ויברא מעופפים בעלי כנפיים / ממינים רבים, מהם בעלי שתיים / ומהם בעלי ארבע ומהם בעלי שתי רגליים / וארבע כנפיים / ומהם שילך על גחונו ומהם שישוט במים / ומהם כיתות ואומות ודיבורים ולשונות. ויחלק עליהם חסדיו ונוראותיו ומתנותיו, ישתבח האל על מתנות ידיו; והתהילה אליו אשר נתן לנו יתרון, בשומו את גבולנו יותר מיושב, במדינות ושווקים ורחובות וחוצות וערי משכיות, ונהרות וצמחים ופירות. ונשותינו בכוח כאנשים, ואנשים כפילים וגמלים, וגמלינו בכוח וחוזק כהרים. והתפילה והתהילה אליו על מה שיִחדנו ושיבחנו בלשון הנביאים באומץ וגבורה, באהבת הדת, כמו שסיפרו בזה נביאים הרבה. והישמעאלי אמר כן בחזיונו אשר חזה: אנשי פרס יחיו בסוף הזמן, יראו שחור על לבן, יאמינו בי ויצדיקוני. והתהילה לו על שיִחדנו אליו מהאמונה בו, כי ממנו מי שיקרא בתורת משה בן עמרם ולא יבין ממנה דבר ויאמין במשה ויודה בו. וממנו מי שיקרא בנעימה אלקוראן ולא יבין דבר מענייניו ויאמין במוחמד ויודה בו. ואנחנו לבשנו שחורים וניקמנו דמי ההרוגים מזרע הנביא וגירשנו התועים מבני מרואַן כי מרדו. ואנו מקווים ומייחלים שייראה בארצנו הנגיד אשר יקוו אליו כל הגויים והלשונות, כי אצלנו בו רושם ישתבח שמו על מתנותיו העצומות. אלה דכרי לכם / והשם יכפר בעד שגגותי ושגגותיכם."

ויהי ככלות הפרסי את דבריו, ויבט המלך סביביו בחכמים ויאמר אליהם: "מה תאמרו על מה שזכר זה האיש הפרסי?"

אמר ראש הפילוסופים: "צדק במה שאמר, אבל עזב בכוונה או שכח כי בהם גסי הטבע, ומנבלי הפה ועובדי האש ומשתחווים לשמש למרות עיני אלהיהם.

(ו, קטו-קכ). איגרת בעלי חיים, ג, סי' ב-ח.