א

מעשה בימי מלך אחד, חקרן גדול, ששלח וקיבץ שבעים חכמים, חכם אחד מכל אומה ולשון, והזמין פלטין אחד גדול להם לבדם ולכל אחד בית מיוחד, ובהם מיטה ושולחן וכסא ומנורה ומשרתים לשרתם לכל צרכם ומאכלם. וציווה להם המלך, שילמדו כולם ביחד וילמדו כל אחד ואחד מהם כל שבעים לשון; שכל אחד ילמד לחברו וחברו לחברו, עד שיהיו כולם חכמים בכל הדתות וכל הלשונות וכל החכמות. וכן עשו וישבו יחדיו וילמדו איש את רעהו עד שנעשו כולם שווים לטובה, בקיאים בכל לשון ובכל חכמה.

וכאשר גמרו לימודם, נתוועדו כולם כאחד להתייעץ, מה יעשו ומה יחדשו מהיום ההוא והלאה להפיק רצון המלך, שכל מגמתו היא לחדש דבר, שלא נודע בעולם. ויען החכם היהודי, שהיה בתוכם ויאמר להם: "אם תעלו בהסכמה אתי עצתי אחת היא, לומר למלך, שיתן לנו רשות לילך לשוט בעולם דרך ים לתור ולחפש במקומות, שלא עבר בהם איש; ובוודאי שעל ידי זה נוכל לגלות נסתרות שלא נגלו עד היום ומהם נוכל ללמוד ולהתחכם יותר ויכול לצאת מזה עניין הנאות למלך ולמלכותו."

וייטבו דבריו בעיני כל החכמים ויאמרו לו: "כן דיברת."

ויהי ממחרת ויגידו למלך את עצתם, וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן. ותכף ציווה לעבדיו להזמין לחכמים ספינה גדולה עם כל צרכיהם וצידה לדרכם ומשרתים לכל אחד מהם. וישתחוו למלך ויסעו וילכו לדרכם. ויצוו אל רב החובל ויאמרו לו: "תפתח כל הווילונות ותניח הספינה לילך לכל מקום ולכל רוח אשר תלך; ואל אשר יהיה שם הרוח ללכת נלך."

וכן עשה. וילכו כעשרה ימים עד אשר יצאו ממקומות הניכרים ונכנסו למקומות חדשים שאין בני-אדם עוברים שם.

ויאמר להם רב החובל: "רבותי, אלו המקומות אצלי חדשים, שזה לי כמה שנים בלב-ימים, ומקטנותי נער הייתי גם זקנתי עובר ארחות-ימים, ומימי לא ראיתי אלה המקומות השוממים."

וישיבו לו: "ומה-יהיה? תודה לאל יתברך, אין אנו חסרים שום דבר מצרכינו ואין אנו מתייראים משום דבר בעזרת השם יתברך, שיש לנו עם רב עמנו וכלי-זין וכלי-תותח לעת הצורך; ואדרבה, זהו רצוננו לראות מקומות חדשים."

וילכו עוד שלושה ימים ולא היו רואים כי אם מים ושמים.

ויהי ביום השלישי לעת ערב וישאו עיניהם ויראו והנה הר גבוה רם על רמים ושיפוע ההר כולו מלא דשאים וכל מיני אילנות וצמחים ומעיינות נוטפים מים חיים להשקות את כל פני האדמה; ובו כל מיני בהמות וחיות ועופות רצים ושבים, רועים במרעה טוב ושמן כולם כאחד כאחים וריעים. ובראש ההר בקעה גדולה, דשנה ורעננה, מלאה כל מיני פירות ופרחים.

וישמחו שמחה גדולה ויאמרו לצאת ליבשה ולנוח שם איזה זמן. ויתייעצו ביניהם לאמור: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר, את הדרך אשר נלך בה ואת האנשים אשר נבוא אליהם ואם יש מקום לנו ללון."

וכן עשו. וישלחו שני אנשים ממשרתיהם וירדו בספינה קטנה ויצאו אל היבשה ויעלו אל ההר. ויראו והנה כל ההר ההוא דשן ורענן, מלא וגדוש כל טוב כגן יי מכל מיני פירות משובחים וכל עץ רענן והנהרות והמעיינות נוזלים מכל צד ופינה. ויעלו אל ראש ההר וימצאו בקעה גדולה, כנזכר, ובאמצעה בנוי פלטין אחד גדול ומפואר.

ויאמרו האנשים האלה בלבם: בוודאי שם היא דירת האנשים, בעלי כל הטוב ההוא. ויאמרו: "נלכה ונראה מה טיבם, ונשאל מהם רשות, אם נוכל לירד למקומם ולהתעכב שם איזה זמן לנוח מדרכנו ואם יהיה מקום לחנייתנו ולכל צרכינו."

ויקרבו אל פתח הפלטין וימצאו הפתח פתוח לפניהם ונכנסו לתוכו. ויראו בו כמה חדרים מלאים כל טוב, עליות ותחתיות כולם מתוקנים במיטות ושולחנות וכל כלי בית הנצרכים לכל תשמיש וחלונות פתוחים לגנות ופרדסים. וסבבו כל החדרים ולא מצאו בהם איש מאנשי הבית, ויתמהו האנשים מאד.

וילכו ויבואו אל אדוניהם ויאמרו להם: "הארץ, אשר עברנו בה לתור אותה, טובה מאד מאד. והארץ היא רחבת ידיים, ויש בה כל עץ פרי וכל מיני עופות ובהמות, ועיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר וגם מקום ללון מצאנו, פלטין אחד נאה ומפואר ובו עליות ותחתיות מלאות כל טוב, לא יחסר כל בהם, ומסביב לפלטין גנות ופרדסים. אמנם לא ראינו שום אדם בכל המקום."

וכשמוע החכמים את דבריהם הסכימו לעלות ליבשה ולנוח שם כמה ימים ולראות מה טיבו של המקום ההוא, שלא ידעו אדם מעולם.

ויאמרו החכמים: "על כל פנים צריך ליקח עמנו כל מה שאנו צריכים מן הבגדים ומן הספרים; ולפיכך צריך להעביר התיבות אל שפת הים ושם נקח מהבהמות סוסים וחמורים הנמצאים שם, כדי להעלותם למעלה אל ראש ההר אל מקום הפלטין."

וכן עשו וימהרו ויורידו כל התיבות הצריכות להם אל היבשה. וירדו כולם אל היבשה ויקשרו את הספינה ויעמידוה שם.

וישלחו משרתיהם למעלה אל ההר לכבוש סוסים או חמורים ולהביאם למטה, כדי לעמוס עליהם את כל המשאות ולהעלותם למעלה. וילכו ויטרחו לרוץ אחריהם כדי לתפוש מהם וילאו לרדוף אחריהם בכל כוחם ולא יכלו לתפוש אפילו אחד מהם, שכולם היו בורחים ורצים בהרים כאריות ונמרים. וחזרו המשרתים לעת ערב אל אדוניהם יעפים ויגעים ויספרו להם את כל הקורות אותם עם הסוסים והחמורים.

ויתמהו האנשים מאד ויאמרו: "צריך אפוא שאתם בעצמכם תעשו בתחבולות להעלות את המשאות."

ויקשרו המשרתים כל התיבות בחבלים ויגררו אותן, עד שהעלון אל הפלטין. ויעלו אחריהם כל החכמים ויראו יפי המקום ושלימותו מכל אשר ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. ונכנסו אל הפלטין וסידרו כל חפציהם וישבו ליד החלונות לראות את כל מרחב המקום ההוא דשן ורענן כגן יי והתענגו על המראה הנפלא. ויתמהו איש אל רעהו כי לא ראו שום אדם בכל המקום וחשבו בלבם: מי הוא בעל הפלטין אשר עזב את כל העושר הזה בלי שומר ומשגיח. ועוד גדלה תמיהתם על הבהמות ועל עזותם שהמשרתים הבחורים הגיבורים לא יכלו לתפוש אפילו אחת מהן.

ב

ויהי הם נושאים עיניהם אל ההרים ויראו והנה כל הבהמות והחיות וכל עוף כנף למינהו הנמצאים בכל התחום ההוא רצים ומתקבצים כולם כאחד לבקעה אחת גדולה. וכאשר נתוועדו כולם באותה בקעה, התחילו כולם הומים ושואגים והתווכחו זה עם זה כשתי שעות, ואחר כך נפרדו, כל אחד לדרכו פנה, ולא נשאר מהם אף אחד בכל אותו מקום. ובין כך וכך העריב השמש ונכנסו החכמים לפלטין ויאכלו וישתו וישכבו ויישנו במנוחות שאננות.

ויהי בבוקר קמו ויאכלו פת שחרית ויצאו לרעות בגנים שעל ראשי ההרים. וישאו עיניהם ויראו והנה איש אחד בא מרחוק לקראתם. ויאמרו איש אל אחיו: "ודאי זה הוא בעל המקום והפלטין הזה, ונראה, אם יבוא אל ביתו או יאחז דרך אחרת?"

ויראו שהאיש הולך ובא ומתקרב אצלם. עד שבא אליהם ויאמר להם: "שלום עליכם! תדעו, שאני באתי אליכם בשליחות המלך אשמדאי להזמין אתכם לדין ועליכם לבוא עמי."

ויאמרו לו: "אנחנו אין לנו שום עסק ודין עם שום נברא."

והשיב להם: "לא ידעתי הסיבה כי אם מאמר המלך אין להשיב. וצריכים אתם לזרז עצמכם ותבואו אצלו ושם תדעו, מי הוא הבעל-דין שלכם."

ועל כרחם נתוועדו כולם ויקומו וילכו אחרי האיש עד שהגיעו לפני שער המלך. ויראו והנה שם רחוב גדול ושם מקובצים כל מיני בהמות וחיות ועופות שבכל אותו המחוז, עם גדול ורב שאין דרך לנטות ימין ושמאל. ויתמהו האנשים מאד. ואותו האיש שליח בית-הדין עבר לפניהם לפנות להם הדרך ונכנסו לפני המלך. והמלך יושב על כסא מלכותו ויקדו וישתחוו לו.

ויאמר להם המלך: "בואכם לשלום! שבו איש על מקומו."

ובשעה שהחכמים נכנסו לפני המלך, דחקו ונכנסו אחריהם כל הבהמות והחיות והעופות, עד שנתמלא הפלטין של המלך, וגם העזו פניהם ונכנסו הרבה מהם לפני המלך.

וכראות המלך עזותם, חרה אפו בהם ויקרא אל עבדיו ויאמר להם: "הוציאו את כל הבהמות מעלי, אשר אין להם בושת-פנים ודרך-ארץ."

ויצאו כולם ויבחרו להם אחד מהם הטוב בעיניהם שהוא לבדו יבוא לדין ויטען טענותיהם, והחכמים רואים ושומעים ומחרישים לדעת מי יהיה בעל-דינם.

ויתייעצו הבהמות והחיות לבחור אחד מהן הדעתן והחשוב ביותר להיות הוא טוען טענותיהם. ויבחרו את החמור הגדול ויעשו אותו מורשה ונכנס לפני המלך.

ויאמר לו המלך: "אתה החמור קיבלוך עליהם כל הבהמות והחיות שתטען טענותיהם?"

נער החמור ואמר לו: "הן, אדוני."

ויאמר לו המלך: "אם כן תטען טענותיך ותביעותיך בעדך ובעד כל קהל עדתך והרי בעלי-הדין הנתבעים עומדים לפניך."

ויפתח החמור את פיהו ויאמר: "אדוני המלך, כולנו יש לנו תרעומת ותלונה גדולה על אלו בני-אדם. הן ידוע שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם, ארץ ומלואה וברא אותנו ואת כל הבהמה למינה ואת כל החיה למינה, גם הרמש ואת העוף למיניהם ואת האדם אלהינו בראנו, אדם ובהמה יושיע יי. ובכן אין לשום אחד יתרון על רעהו למשול איש באחיו, לא מין בהמה גדולה או קטנה על אחרת ולא שום חיה על שום בהמה ולא שום חיה ובהמה על שום עוף. וכמו כן לא יוכל האדם לשלוט על שום בריה זולתו לשעבדו ולא להרגו ולא להכותו וכיוצא. ובכן מדוע יהיה לו לאדם זה זדון-הלב להתגאות על כל הבריות וללכוד אותם לעבדים ולשפחות לעשות את כל עבודה בבית ובשדה כמו הסוסים והחמורים והגמלים והשוורים, וכן להרוג ולטבוח מהם לאכול את בשרם ולהוציא חלבם ולגוז את גזם ולהפשיטם כמו שהוא עושה לכבשים וגדיים ופרות ושוורים ותרנגולים ותורים וציפורים, שהורגים מהם לאלפים ולרבבות על לא חמס בכפיהם. על כן דין אנו מבקשים מלפני אדונינו המלך. הייטב בעיני יי זה העוול והמעשה הרע, שעושים בני-האדם?"

ויען המלך ויאמר לחכמים: "הלא שמעתם הטענות שטוענים נגדכם? מה אתם משיבים על טענותיהם?"

ויענו החכמים ויאמרו "אדונינו המלך! הא ודאי לא נעלם מעיני אדונינו המלך ירום הודו סדר בריאת העולם מאת יי אלהינו מלך העולם, כמו שכתוב מפורש בתורת משה רבנו עליו השלום, אדון כל הנביאים, שכתבה מפי הקדוש ברוך הוא תורת אמת. ושם כתוב סדר הדורות מאדם ועד נח. ואחר שברא הקדוש ברוך הוא כל הבריות, בעלי-חיים וכל אילנות, פירות ודשאים והתקין כל העולם ומלואו, ברא את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו, כדי שימצא מזומן לפניו כל צרכו, כדי שיוכל האדם לעבוד את בוראו. שכל העולם נברא בשביל האדם, שיעבוד ליוצרו, ולזה בירך אותו והשליטו על הכל שנאמר: 'ויברך אותם אלהים ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ' [בראשית א, כח]. וגם אחר המבול, שלא נשאר כי אם נח ובניו, יען היה איש צדיק, ונח מצא חן בעיני יי; וגם זוג מכל בריה אשר עלו עמו לתיבה; וכשיצא מן התיבה בירכו אלהים, שנאמר: 'ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ, ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים, בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו' [בראשית, ט, א-ב]. וגם הוסיף ואמר לו: 'כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל' [בראשית ט, ג]. נמצא שהקדוש ברוך הוא, אדון הכל ובורא הכל, שהוא ברצונו ברא הכל יש מאין, והוא השליט והמליך את האדם יציר כפיו על כל הבריות, ומי יאמר לו: מה תעשה? ומי יאמר לו: מה תפעל? שאפילו מלך בשר ודם הרשות נתונה בידו לגדל ולנשא למי שירצה מאחד מעבדיו שימצא חן לפניו וגם להשפיל ולהרים ולהמית ולהחיות, איש לפי פעלו ולפי רצונו. ומי יוכל לדבר נגדו ולומר לו: למה המלכת לזה, ונישאת לזה והשפלת והרגת לזה? ואם מלך בשר ודם, שאין לו שום יתרון על שאר בני אדם, שהוא לא בראם ולא עשאם דינו כך, כל שכן וקל-וחומר הקדוש ברוך הוא בורא עולם, שהוא ברא הכל והוא בעל הממשלה האמיתית וברצונו נותן ממשלה למי שירצה, והוא בחר בנו, במין האדם העשוי בצלמו. מי אפוא זה, שיכול לטעון נגדו? והטוען נגדנו וחולק עלינו כאילו חולק על יי שבראנו."

ויאמר להם המלך: "יישר כוחכם וכל דבריכם וטענותיכם אמת ויציב אין בהם נפתל ועיקש."

ויפן אל החמור ויאמר לו: "הלא שמעת טענותיהם החזקות, שדחו וסתרו טענתנם. אם יש לך עוד פתחון פה לסתור דבריהם, פתח פיך לאילם."

והחמור נאלם ולא מצא מענה.

וכל הבהמות והחיות והעופות, כשמעם פתיות החמור, שלא היתה בו דעת להשיב על דבריהם של החכמים ועל כן יצאו חייבים בדין, ויזעקו כולם לפני המלך לאמור: "אדונינו המלך, אין אנו רוצים בזה המורשה, שהוא חמור גדול, שחשבנוהו לראש המדברים ולבסוף הראה קלונו, שהוא חמור טיפש, שלא ידע לטעון בעבורנו לזכותנו בדיננו. ובכן אדונינו המלך, תנה לנו זמן, עד שנתייעץ בינינו ונבחר אחד חכם ונבון, שידע לטעון בטוב בעדנו."

ויעש להם המלך כן ויתן להם זמן שלושים יום. ויצאו מלפני המלך ויפנו ויעלו ההרה. וגם לחכמים אמר המלך: "לכו לשלום למקומכם, ולאחר שלושים יום תבואו לגמור דינכם."

וישתחוו לו ויצאו מלפניו וישובו למקום חנייתם.

ג

ויהי כאשר הגיע הזמן שלח המלך לקרוא להם. ויבואו כל החכמים ויעמדו לפני המלך. וישלח לקרוא לכל הבהמות והחיות והעופות ויבואו ויתאספו לפני שער בית המלך והתחילו להתקוטט זה עם זה לאמור: "את מי נשלח? ומי ילך לנו?" ולא רצה אף אחד מהם להיכנס, יען כי לא מצאו מענה לבני האדם לסתור טענותיהם.

והמלך היה ממתין להם והמה נשמטים מלפניו עד שגער בהם המלך ויאמר להם: "וכי אנחנו עבדים לכם, שנמתין כל הזמן לכם? בחרו אחד מכם ויבוא לטעון בעדכם, ואם כל זה הזמן לא מצאתם אחד הגון בכם, מה-נעשה לכם? ואלו האנשים הם עוברי אורח ואינם יכולים להמתין עוד לכם."

הבהמות והחיות והעופות הוכרחו להתקרב אל המלך, והם רועשים ומתבוששים, וכל אחד דוחה את חברו לדבר את דבריו באזני המלך.

עד שבא הכלב עז-הפנים וקפץ בראש וניגש אל המלך. ויען ויאמר: "אדוני המלך, עליך לעשות משפט חרוץ בבני-אדם אלה, המשעבדים את כל הבריות בעבודה קשה נגד רצון הבורא, אשר בראם ליִשוב העולם."

כשמוע השה את דברי הכלב דחק עצמו ונכנס בענווה יתרה והשתחווה לפני המלך ויאמר: "תן לי רשות ואדברה אך הפעם."

ויאמר המלך: "דבר."

ויען השה ויאמר: "אדוני המלך, אל תטה אוזנך לדברי הכלב הטמא, שכל דבריו הבל המה, שקר ואין בם מועיל. והכלבים טמאים ושנואים להבורא יתברך, וראיה לדבר שהם מולידים ששה בכרס אחד ואף על פי כן הקללה משולחת בהם, כי לא יימצא עדר כלבים של מאתיים או שלוש מאות כאחד, ואף על פי שהם טמאים ושום אדם לא ישחט אותם ולא יאכל את בשרם; אבל אנחנו הכבשים, ידענו שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו ואת כל הבריות לצרכי בני-אדם, יען כי הם המין המובחר שבבריאה, שבשבילו נברא העולם. ולפיכך אנו מוסרים את עצמנו בידם שיעשו בנו כרצונם. והקדוש ברוך הוא הרואה מעשינו ותום לבבנו שאנו נשחטים לעשות רצון יוצרנו, הוא יחננו ויברכנו, כי אף על פי שאין אנחנו מולידים אלא אחד בכרס אחד ושוחטים בני-אדם ממנו לאלפים ולרבבות, עם כל זה הברכה מצויה בנו ובבנינו, כמו שעיני אדוני המלך רואות ממנו עדרים עדרים למאות ולאלפים. ובכן אין ראיה גדולה מזו, שהדין עם בני-האדם, שהקדוש ברוך הוא נתן הכוח והממשלה בידם וכל אשר ימרה את פיהם ראוי לכל עונש שבעולם."

ויען המלך ויאמר לו: "יישר כוחך כי נעימים ונכונים דבריך וברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך. ובכן כל אחד ילך לדרכו ואיש על מקומו יבוא בשלום, כי כן הוא דבר המלך, מלכו של עולם."

כשמוע כל הבהמות והחיות העומדות שם, נפל עליהן אימתה ופחד ולא מצאו מענה בפיהם וחזרו כולם לאחוריהם כבהמות נדמו. וישלח המלך את החכמים למקומם בכבוד גדול. ואחר כך חזרו לארצם ויספרו למלך את כל הקורות אותם. ויתמה המלך מאד כשמעו המעשה הנורא הזה וישמח לקראתם ויתן להם משאות כיד המלך וישלחם כל אחד לביתו לחיים טובים ולשלום.

(ו, קכ-קכז). עושה פלא, ב, 52-49; תפארת חכמים, סי' ד, 12-8.