מעשה בשני אנשים אשר עמדו בבית הלימוד ללמוד תורה וחכמה, ובצאתם משם הלך האחד לעשות סחורה והשני מלמד לנערים חכמה ודעת. ויעשר הסוחר ויהי גאה וכילי. והמלמד טוב ועניו היה ונותן משכר עמלו חלק לעניים.

ויהי היום ויקר איש אל אחיו ויאמר הסוחר אל המלמד: "צר לי עליך, כי עבד אתה ומה תועיל לך חכמתך ורוח בינתך? הלא טוב לי, אשר לא ידעתי חכמה כמוך ועתה יש לי כסף וזהב לרוב, ואתה אין מאומה בידך."

ויען המלמד ויאמר: "דע אחי, כי אתה עבד ולא אני; הן אמת, כי איש עשיר אתה, אך בהיותך כילי הנה הכסף הוא אדוניך המצווה לך בכל עת, ועליו לא תשקוט ולא תנוח ואף לא תערב שנתך. לא כן אנוכי, כי אין לי מאומה ובמעט חכמה אשר למדתי ידעתי לשמוח בחלקי, לכן גורלי טוב מגורלך."

(ו, קיד). מעשים מפוארים, סי' י.