מעשה באשה אחת, ששמה אסתר, שהיתה רחמנית מאד גם על אדם גם על בהמה. ויהי היום ותלך לשוח בשדה ותבוא אל שפת הים ותרא שם שלושה או ארבעה בנים מבישים, אשר לקחו כלב אחד ויאסרוהו לטבע אותו בים. ותגש האשה ותתן להם כסף מחיר הכלב ותקחהו ותביאהו אל ביתה ותתן לו אוכל. ויארכו הימים ויאהב הכלב את גברתו מאד ולא סר מעליה יומם ולילה.

והנה ביום אחד לעת ערב בא גנב בסתר בחדר מיטת האשה ויתחבא תחתיה ובלילה באה שמה האשה לשכב על המיטה כדרכה בכל לילה וכלבה הלך עמה לשכב אצל מיטתה. וירא הכלב את האיש וינבח בגרון ולא חשך עד אשר יצאה האשה מן החדר בפחד וברעדה. ויעמוד הכלב על הפתח לנבוח שם. ותקם האשה ותסגור דלת בעד הגנב ותקרא אל שומרי העיר לבוא שמה לדעת למה ינבח הכלב בעמדו בחדר ההוא? ויבואו ויבקשו וימצאו את הגנב מתחבא תחת המיטה ועליו כלי נשק. ויאסרוהו ויתנוהו בבית הסוהר, ושם הודה לפני השופטים, כי בבואו לבית אסתר זמם להרגה ולגנוב כל אשר לה.

אז פרשה אסתר כפיה אל יי ותודה לו, אשר הציל ממוות נפשה ותאמר: "ברוך יי, אשר נתן בלבי להציל את הכלב הזה, כי לולי הצלתיהו, עתה הייתי מתגוללת בדמי ויורדת בלא יומי שאולה."

(ו, קיג-קיד). מעשים מפוארים, סי' כ.