מעשה שהיה בנערה אחת מבנות עם-הארץ, שמתה באביב ימיה ויקברו אותה בבגדי-לבן יקרים ויקשרו בשערות ראשה היפות אבנים יקרות וישימו טבעות זהב באצבעותיה. כי לבקשת הוריה אשר גדל כים שברם, עשו כל אלה לקבור אותה ואת עדיה וקישוריה יחד.

והאיש שומר חצר המוות היה איש בליעל ורע-מעללים גנב ושודד. ויהי בלילה ויקח מנורה בידו וילך ויפתח את הקבר ובנפשו היה לשלול מעל המתה עדיה וחלייתה.

ויהי בפתחו הקבר, והנערה התרוממה ממשכבה ותשב על קרקע הקבר. ותלטוש עליו עיניה ואחרי כן פתחה פיה ותשאלהו לאמור: "‏מה-לך פה?"

השומר נבהל ונחפז מאד ורעדה אחזתו ויברח.

אז קמה האומללה אשר במתים נחשבה ואשר רק התעלפה מאין אונים ותקח המנורה בידה ותלך אל בית אביה.

דעת לנבון נקל חרדת-לב הוריה, בראותם בתם המתה הולכת ברגליה ואת שמחתם הגדולה אחרי כן בהיווכחם לדעת, כי חיתה בתם ותשב לאור באור החיים.

(ו, קיב-קיג). מעשים מפוארים, סי' לא.