חוק ישן הוא בארץ הסינים לקצץ ידי האיש, אשר עשה תרמית ונבלה וישלח בעוולתה ידו. ויהי היום ותרמית אחד הפקידים נגלתה בשער ויצא המשפט לקיים בו דבר החוק. ויהי כי נלקח האיש לעשות לו כמשפט הארץ ובתו בת חמש עשרה שנה, נערה חכמה ומשכלת, שמה נפשה בכפה ותרהב עוז בנפשה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש על אביה. ובבואה לפני המלך ותחנן קולה ותאמר: "מלך רחום וחנון, ידעתי גם ידעתי, כי נלקח אבי בצדק לקצץ ידיו המגואלות בתרמית, ואנוכי באתי היום לתת את ידי כופר ידי אבי, אשר תכלכלנה אשה ובנים. ואדוני המלך חכם כמלאך אלהים לדעת צדק ומשפט; ואם חטא אבי, אלה הצאן מה חטאו, כי יישבר מטה לחמם? ועתה, אדוני המלך, צווה נא ברוב חסדיך לקחת כופר את ידי, אשר לא תצלחנה למלאכה, כי גם בהן יזל דם אבי."

כה דיברה הנערה ותבך.

וימס לב המלך לשמעו הדברים האלה מפי עלמה צעירה לימים ועל לבו הטוב פעלו הרחמים והחמלה, אשר חמלה נפש הנערה, מעשה צדקתה ודבריה הנמרצים, ויען ויאמר: "סלחתי, סלחתי!"

(ו, קיב). מעשים מפוארים, סי' צג.