כתבו הרומיים, כי מלך אחד נולד לו בן, וקרא לאצטגניניו וחכמיו לדעת מה יהיה בסופו? ‏ויאמרו לו, כי אם יראה אור העולם בטרם היותו בן ארבע עשרה שנה יאבד הראות. על כן ציווה המלך ויסגרוהו בחדר תוך מגדל אחד, ושם ישב הנער ההוא ולא ראה מכל החי רק משרתו המאכילהו ומשקהו ומספיק לו כל צרכיו. ובהגיע תור הזמן ההוא הנזכר, הוציאו המלך ויתנהו אל חכמים ללמדו ספר ותורה ויודיעוהו, כי אית דין ואית דיין ויש גן-עדן אשר שם מתעדנות נפשות הצדיקים ומלאכי אלהים עולים ויורדים, ולעומת זה יש גיהנום אשר בו נידונים באש וגפרית החוטאים בנפשותם והרשעים על ידי מלאכי חבלה והשטנים המוליכים אותם שמה ומענישים אותם.

ואחר כך הראו לו כל יצורי תבל מכל מין ומין הנמצאים אצלנו אנשים ונשים, צאן ובקר, סוסים וחמורים, כלבים וחתולים ועופות ודגים ורמשים וכל דבר. וישאל הנער על שמות כל אחד ואחד מהם. ויהי כאשר שאל שם הנשים, השיבו אחד כמצחק: "שטנים שמן."

אחרי זאת שאל המלך את בנו: מה מכל הדברים אשר ראה ישר יותר בעיניו?

השיב: "מאד ישרו בעיני השטנים על כולם."

וישאל המלך: "איך ראם?"

ויגידו לו, כי אמרו לנער היות שם הנשים שטנים.

אז אמר המלך: "אם כן, בני, הישמר לך מהן, שלא יוליכוך לגיהנום."

(ו, צט). צמח צדיק, סי' לט, 71-70. ב"י, 170-169, 282.