עני אחד בא לכפר אחד. והיו שם שני בתי-מלון, ובעליהם אחד ישר וטוב ואחד רשע וכילי. ויקר מקרה העני לבוא אל בית הרשע וביקש ממנו מעט אוכל. והשיב לו בעל הבית: "אם תרצה להתעדן הלילה במאכל ובמשתה, עבוד לי עבודה זו ואצווה להאכילך די שבעך מכל טוב."

וישמע אליו העני ויעבוד עמו העבודה ההיא בזיעת אפיו ויגיעת נפשו. ואחרי כלותו העבודה, אמר לו בעל הבית: "עתה לך לבית השני, הנה שם ציוויתי הנערים לכלכלך."

וכן עשה ויבוא לבית השני ויקבלוהו בשמחה ובטוב לב ויתנו לו לאכול ולשתות די שבעו. וילן שם בנחת גדולה. ודימה בנפשו, שכל זה חלף עבודתו, שעבד בבית הראשון.

לימים סיפר הדברים ליודעיו, אז אמרו לו: "שקר דימית, כי יגעת על חינם וכל עמלך לריק, וגם אכילתך היתה בחינם; ולו נכנסת לבית הזה ראשונה, היו נותנים לך גם כן כמן עתה, נמצא שלתוהו והבל כוחך כילית."

(ו, צו). קול יעקב, 108.