מעשה שהיה במלך אחד גדול, והשרים והסגנים וכל אנשי סיעתו / לא היו מכבדים אותו. / ונתגדל עמו נץ יודע ציד מקטנותו / מפתו יאכל ובחיקו ישכב מרוב אהבתו אותו. / בשנת שלוש למלכותו / עשה משתה ביום חתונתו / לכל שריו ועבדיו, פרשיו ורוכביו, וישם הנץ לפניו להתפאר בו, וירא הנץ נשר מעופף / לקחת גוזל מרחף / ויתמרמר הנץ ויעף אליו / וירמסהו תחת רגליו. / וישב הנץ ויבוא על יד המלך אדוניו / כי אמר: מצאתי חן בעיניו. / וישלח המלך את ידו ויקחהו / ואחז בערפו ויפצפצהו.

וכל השרים תמהו ולא ענו עוד / ויחר להם מאד. / ויאמר להם המלך: "אל יחר בעיניכם / ואל ירע לבבכם / זאת התורה והחוקה / כי מי שלח ידו במשיח וניקה. / והנשר צניף מלוכה צנף / ומושל בכל עוף כנף / והוא מלך על כל בני שחץ / כל המורד בו ראשו ימחץ. / כמשפט הזה ודרכו / ייעשה לכל איש המבזה מלכו!"

ויתמהו האנשים על ערמתו וחכמתו / וייראו ממנו כל אנשי מלכותו.

(ו, צד). כפתור ופרח, 25. 24. ב"י ד, 210, 285. (= סי' 204).