מעשה שהיה במלך גדול ועצום בחכמתו. / זחה עליו דעתו בגאוותו. / וכאשר הרגיש בחוליו ואת מריו / שלח לחכם גדול בדורו / לשמוע על פי דברו / מה לעשות לגהות מזורו?

שלח וציווהו מועצות להמעיט בחיילות וגייסות. עשה ולא הועיל. / שלח לו שנית רצים נחוצים / להסיר הבגדים המגוהצים. / עשה ולא הועיל.

עד ששלח המלך ובא החכם לפניו / כאחד מסגניו. / החכם והמלך טיילו בגנות ובפרדסים / לקול הסיסים. / בין הציצים ומבועי מים טהורים ומעיינות ומיני ערוגות ומגדים, / כפרים עם נרדים / ופירות וצמחים / ממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים; / פרי עץ הדר וכפות תמרים / ודבש יערים; / פרחה הגפן הנצו הרימונים, מור ואהלות עם ראשי בשמים. הלכו משם ויעברו אל המקומות, / אשר היו שופכים שם הזוהמות / גרף של רעי וקיתון של מי רגליים ובתי כסאות; ועמד החכם הגדול שם משתאה מחריש, עד שהמלך הצטער ואמר לו: "מה טיבה של עמידה / על הסרחון וההקפדה?" / אמר החכם: "אדוני המלך, אני שאלתי לטינופת שאלה חזקה ונוכחת, / השיבני תשובה ניצחת. / שאלתי: מה לכם הצמחים הנאהבים והנהדרים, שנהפך ריחכם הנערב / לסרחון רב זה הנתעב? / השיבוני: אתה הבאשת את ריחנו שהעברת אותנו במעברי גופך!"

ויספוק המלך את כפיו ויקח מוסר ויחי מחוליו.

(ו, צ-צא). כפתור ופרח, 74;. איומה כנדגלות, 27. ב"י ד, 206-205, 285. (= סי' 201)