בא איש אחד אוהב חכמה לאחד מהמתבודדים וביקש ממנו שיקבלהו להיות מהמתבודדים.

אמר לו המתבודד: "בני, ברוך אתה לשמים, כי כוונתך טובה היא, אמנם הודיעני, ההשתווית או לא?"

אמר לו: "רבי, באר דבריך."

אמר לו: "בני, אם שני בני-אדם האחד מהם מכבדך והאחד מבזך, הם שונים בעיניך או לא?"

אמר לו: "חי נפשך, אדוני, כי אני מרגיש הנאה ונחת-רוח מהמכבד וצער מהמבזה, אבל איני נוקם ונוטר."

אמר לו: "‏בני, לך לשלום, כי כל זמן שלא השתווית, שתרגיש בנפשך בביזיון הנעשה לך, אינך מזומן להיות מחשבתך קשורה בעליון, שתבוא ותתבודד. אמנם לך ותכניע עוד לבבך הכנעה אמיתית עד שתשתווה ואז תוכל להתבודד."

(ו, צא). מאירת עינים (ילינק. לתורת הקבלה, ב, 46-45). ב"י ד, 241, 286.