איש אחד סוחר היו לו שבעה בנים / בחיק היופי אמונים. / ולרוע מזלו ובעוונם / בניו יצאו ואינם. / וישאלהו שר אחד בענווה ובמוסר ויאמר לו: "אמור נא, הדוד הנאמן / התחליף מעמדך לאיש מאנשי הזמן?" / ויישבע האיש ויאמר: "בחיי אבותי / לא אחליף מעמדי לאיש מאנשי דורותי / כי בהיותי עם בני ביתי ועם בני בשלום / לא ידעתי, מי הביאני עד הלום / ולא הכרתי אל עילום. / כי בני אשר עזבוני / המה הרהיבוני / ומטרה לחיצי הזמן הציבוני / לא הכרתי בסיבתם יוצרי / והשתררתי בהם על אנשי דורי / הייתי בסיבתם נבהל להון / והתנהגתי בכל ענייני בשגעון / ובעיוורון ובתמהון. / וכאשר לקחם יוצרם / והשיבם אל עפרם / אז הכרתי היושב על כסא נישא ורם / ושבתי מן העזות ומן הגאווה / אל מידת הבושת והענווה / והיתה פרידתם מן העולם מנוחתי / ואנחתי סיבת הצלחתי / ותוגתי ודאגתי סיבת הנחת משוגתי / והספדי ובכיי / סיבת הנחת מריי. / לבשתי בעת האבל / מעטה ההתאפקות והסבל / ארצה מה שרצה יוצרי / והוא לבדו ישעי ואורי / ולא אחליף מעמדי לאדם מאנשי דורי."