מלך אחד שלחו לו למנחה אוהל מן שוהם, והיה יקר מאד, והביאוהו לפניו. והיה אצלו קהל גדול מעבדיו וכולם שיבחו הכלי הזה. והיה עמהם פילוסוף אחד, ויאמר לו המלך: "מה אתה אומר על הכלי הזה?"

ואמר: "הוא מורה על דלותך ועל תלאה גדולה אשר תבואך בעבורו."

ויאמר לו המלך: "היאך?"

ואמר לו: "מפני שזה יאבד ולא תוכל להשיג אחר כמוהו וזה יורה על דלותך ותתחדש עליך תלאה גדולה."

וכאשר אמר הפילוסוף כן היה. וזה כי המלך יצא לטייל אל אחת מעריו על שפת הים ולעשות שם משתה גדול. וציווה להוליך האוהל הזה בספינה. וטבעה הספינה בים ואבד האוהל. וחרד המלך חרדה גדולה והשתדל בכל יכולתו לעשות אחר כמוהו ולא יכול. ומת מרוב דאגה.

(ו ,פו). צרי היגון, 11. ב"י ד, 256, 287.