זכרו, כי היה איש מתבודד לדעת סודות הבריאה, והיאך נברא העולם ולמה נברא? והיה תמיד חושב בזה. ויהי היום וישכם בבוקר ללכת על שפת הנהר כמנהגו ומפני שהחכמים הקדמונים כשהיו רוצים לחשוב בדברי חכמה, יוצאים מחוץ לעיר והולכים, כדי שייגע הגוף ביגיעת הנפש.

ויהי הוא הולך על שפת הנהר וחושב לדעת תכלית זה העולם והיאך הוא נברא? ואם הוא מחודש או קדמון? ומה-למטה ומה-למעלה? ומה-לפנים ומה-לאחור? והנה איש עומד על שפת הנהר ולפניו חפירה קטנה, אשר לא תכיל מלוא כד מים, ובידו כלי והנהו ממלא הכלי מהנהר ומערה אותו אל החפירה.

וירץ האיש לקראתו ויאמר לו: "מה המעשה אשר אתה עושה?"

ויאמר: "עלה על לבי להכניס בתוך זו החפירה כל המים שעברו בזה הנהר ושעתידים לעבור מיום שנברא העולם עד סופו."

אמר לו: "אין זה אלא שיגעון גמור ודבר נמנע."

ויען האיש: "יותר שיגעון ויותר נמנע, מה שאתה חושב לדעת!"

וייסתר האיש מעיניו ויבקשהו ולא מצאו. וידע האיש, כי באה לו התעוררות אלוהית, כדי להחזירו מטעותו ולהשיבו אל נכון; ולא שת לבו עוד לחשוב באותם הדברים.

(ו, פד-פה). ספר המבקש, 67-66. ב"י ד, 92, 279. (= סי' 199).