ואמרו, כי באומה מן האומות / מלך רב ואוזר חיל ותעצומות / העמיד במשפט ארץ / ויפרוץ באויביו פרץ / והרשעים לא שכנו ארצו ויתנם לכלה וחרץ. / ויהי כשמש הודו / וייראוהו אנשים ולא מחל על כבודו; / ובתוקפו ובגבורתו / נישאה למעלה מלכותו. / בן-חורין וחכם בכל חכמה / ובתחבולות עושה לו המלחמה / גיבור חיל נודעו בעמים פעליו.

והוליד בן ואין בידו מאומה ממידות אביו המעולות / ונולד רש מקנייני מעלותיו הגדולות. / ויתבונן אביו בדרכיו / והביט אוון בו ולא ישרו בעיניו מהלכיו / כי אינם כדת המלכים וכהלכה / והוא נער ורך לא יצלח למלוכה. / והמלך נעצב אל עמו / בראותו כי אין ממלא מקומו. / כי בהיות המלך מכלכל במשפט דבריו / והוא חכם ומבין לאשוריו / ישמח כל עם הארץ ותשקוט כל עיר. / ואם הוא סכל ייאנח עם וקול מהומות בארצו ובלהות בעיר. / ובחלות הלב ידוו כל האיברים ותהי אנושה מכתם / וכן העם לפי שכל מלכם תהיה הצלחתם. / ואמר שלמה: 'מלך במשפט יעמיד ארץ' [משלי כט, ד] ואמר החכם: כשירצה השם להיטיב לאומה ישים השכל במלכיה / והמלכות בחכמיה.

וישלח המלך לחכמים יודעי העתים, ללמדו חוקי המלכות ולהדריכו בהם ולהורות אותו מוסר המלכים והנהגותיהם. / וַיִסרו אותו ולא היה שומע אליהם. / והיה הולך בשרירות לבו וחבור-עצבים. / ויתאבל המלך על בנו ימים רבים / עד שנואש ממצוא מרפא למחלת נפשו / וישלחו מעליו וגירשו.

ולקץ ימים בא משורר גדול במלכותו / מקצווי ארץ אשר אין כמותו / ויגידו לו דאגת המלן על סכלות בנו ורוע הנהגתו / ויבוא לפני המלך ויקוד לפניו וישתחווה / ויאמר: "יחי אדוני המלך ובוראו יחישה מפלט לו וכל אשר יאווה!" / ויאמר המלך לו: "מה-מלאכתך? ומאין תבוא? ומאיזה עם אתה?" / ויאמר: ‏"עברי אנוכי ומלאכת השיר מלאכתי מאז ועד עתה / ואני בא מהאי הנקרא אי השיר / יען כל שוכן בו יפתח שפתיו בזמירות וישיר. / ואני הגד הוגד לי דאגתך ויגונך על אודות בנך / ואם כשר הדבר בעיניך / ישב הנער אתי ימים או עשור / ואני אדריכהו במוסר המלכים ואייסרהו אסור / רוח השיר אתן בקרבו / ואז תבוא חכמה בלבו / ונחה עליו רוח דעת וחכמה / ורוח עצה וגבורה למלחמה." / ויאמר המלך: "קחנו ועיניך שית עליו / ואולי בלמדך אותו יתנכר הנער במעלליו / ויהיו ישרים וזכים פעליו / ותהיה משכורתך שלמה מעמי / ואתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי."

ויחל המשורר לפעמו במחנה המשוררים / וללמדו ספר הצחות ולשון השירים. / ויהי בדרן וימצא להקת נביאי השיר / ונהפך לאיש אחר והישיר. / אז אמרו הרואים: / "מה-זה היה לבן המלך, הגם הוא בנביאים?" / ויהי כנוח הרוח עליו / דיבר נכבדות וישא משליו. / וראה אדם מייסר בשוטים / לאחד מהשוטים / וישא משלו; ואחרי כן גירה המשורר מדון בינו ובין אחד מריעיו / ויהי ריב בינו ובין אחד ממיודעיו / ויאמר בן המלך להכותו בחרב שיריו / וירה אליו חיצי אמריו. / וילך בן-המלך הלוך וגדל ויי עמו / ונשמע שמו בגויים ויגדל שמו. / וישלח המלך בעדו / ויבוא אליו עם המשורר אשר לימדו. / וכראות המלך פניו, אמר: "התנכר הנער הזה במעלליו / והכרת פניו ענתה בו, כי צלחה רוח אלהים עליו. / ויגד לו המשורר כל אשר קרה לו / ויתן לו כל חפצו ומשאלו.

(ו, פג-פד). ספר המבקש, 60-58. ב"י ד, 92-89, 279. (= סי' 198).