וזכרו, כי אחד ממלכי ערב לקח בשבי אחד מהמלכים וציווה להדליק מדורה גדולה ולהשליכו שמה, ובין כך שהיו עבדיו עוסקים להדליק המדורה, ירדו גשמים וכיבו המדורה. ויתרשלו בשמירתו לרוב הגשמים ויימלט ויברח לארצו. וחזר למלכותו כבתחילה שאנן ושליו, מלך בשרירות לבו ולא זכר מה שעבר עליו מן התלאה והלך אחרי מראה עיניו ותאוות לבו. ואמר לו אחד מחכמיו בהוכחותיו אליו ובמוסריו: "אדוני המלך, לא יפתך טוב המזל ולא תשיאך המנוחה והשלווה, כי שניהם משתנים מהרה ואינך בטוח בקיומם אליך כל ימי זמנך."

וילך אחרי זדון לבו הרע.

ויהי בלילה ויחלום איך הוא רוחץ ומתנגב בשמש. ויהי בבוקר ותפעם רוחו לדעת פתרון החלום ויספר אותו לבתו.

ותאמר לו: "זה פתרון החלום, שיתלו אותך על עץ ותהיה מגולה לעין השמש."

וכאשר פתרה לו כן היה. כי לאחר ימים מועטים נתגלגל הדבר שנתפש על ידי המלך שנית ונגזר עליו לתלותו על העץ. וכן נעשה לו.

ולכן דימו החכמים בשכלם / העולם הזה לסולם / זה יורד בו וזה עולה / זה שוקט וזה נקלה / זה לחיים יוחק וזה נתלה. / ומקרא: בצד ובכתף יהדופו / שנה על שנה חגים ינקופו / ומחסה כזב וסתר מים ישטופו / ואישיו למאמרו כסופה ירדופו / כלבוש יחליפם ויחלופו.

הערות: לעניין משל הסולם ראה המדרש בשמות רבה:

וכן אתה מוצא שהראה הקב"ה ליעקב שרי כל מלכות ומלכות שנאמר ויחלום והנה סולם מוצב ארצה (בראשית כח). הראה לו כמה אומות וכמה איפרכין וכמה שילטונין עומדים מכל מלכות ומלכות וכשם שהראה לו אותן עומדים כך הראה לו אותן נופלין שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו [שמות רבה (וילנא) פרשה לב ד"ה ז]

(ו, פה). צרי היגון, 8-7. ב"י ד, 93, 280.