אחד מן החסידים היה לו שכן סופר מהיר שהיה מתפרנס משכר ספרותו.

אמר לו יום אחד: "היאך עניינך?"

אמר לו: "בטוב, בעוד ידי שלמה!"

ולערב היום ההוא נגדעה ידו ולא כתב בה שאר ימיו. והיה זה ענשו מהאל יתברך, על אשר בטח על ידו.

(ו, פב-פג). חובות הלבבות, סי' ד, 75. ב"י ד, 254, 287.