אמרו על אחד מן החסידים, שנכנס לשוק לקנות חפץ ובא לחנות אחת מן הסוחרים לקנותו ממנו. ואמר לו שכנו: "ותר לו ועשה כרצונו, כי הוא מאנשי היראה והתורה."

אמר לו החסיד: "איני צריך לויתורך, כי לא באתי לקנות כי אם בממוני ולא בתורתי."

ומיאן לקנות ממנו החפץ וביקשו אצל זולתו, שלא היה יודע עניינו.

בממון ולא בתורה. (ו, פב). חובות הלבבות, סי' ה, 82. ב"י ד, 254, 287.