סיפור ראשון

אמרו על אחד מהפרושים, שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלהים. וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם. וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם. ולא ראה ביניהם אשה. ושאל אותם על זה.

ואמרו לו: "מה שאנו לובשים צבע אחד, שלא יהיה ניכר בנו העני מן העשיר ושלא יבוא העשיר להתגאות ולהתפאר בעשרו ויבוא העני להתבזות אצל עצמו, ושידמה עניינו על האדמה כעניינו תחתיה. ונאמר על אחד מהמלכים, שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה ניכר ביניהם, מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו. ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו, כדי שניווכח מהם ונהיה נכונים למוות ונזמין לנו הצידה המגעת אותנו למקום המנוחה. ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים, דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן, כשנצטרך אחד ממנו לדבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו. מפני שראינו מה שייכנס עלינו מטרדת הלב ורוב ההפסד וגודל היגיעה והטורח בקרבתם והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחור בענייני העולם-הבא ולמאוס בענייני העולם-הזה."

וייטבו דבריהם בעיני הפרוש ויברך אותם ויאשרם בעניינם.

סיפור שני

נאמר על אחד מהפרושים, כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו. ופגע אדם אחד מעובדי-כוכבים בעיר אשר הלך אליה. אמר לו הפרוש: "כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים."

אמר לו האמגושי: "ומה אתה עובד?"

אמר לו הפרוש: "אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף אשר אין כמוהו."

אמר לו האמגושי: "פעלך סותר את דבריך."

אמר לו הפרוש: "והיאך?"

אמר לו: "אילו היה מה שאמרת אמת, היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך פה. ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת."

ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו וקיבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.

(ו, פא-פב). א: חובות הלבבות, סי' ג, 69. ב: שם, שם, 61. ב"י ד, 81-80, 279.