אמרו החכמים הקדמונים, כי היו שני אנשים, האחד מהם למד החכמות והמדעים כפי יכולתו ולא הניח מהם כלום; והיו פעליו כולם או רובם חולקים על חכמתו: נמשך אחרי התאוות והבלי העולם ולא הלך במעשה היושר והטוב ובדרכי היראה והחסד והענווה, שאותן החוכמות שלמד מצוות אותו ללכת בהן.

והאיש השני לא למד מאותם החוכמות והמדעים שלמד הראשון כלום. והיו מפעליו כולם נמשכים אל הדרכים הבינוניים מעשה היושר והטוב בדרכי יי. קרוב הוא השני להיות חכם זריז ולומד מה שלמד הראשון מהחוכמות יותר ממנו ללכת בדרכי היושר והטוב והצדק. לפי שהראשון למד ולא עשה מה שציווה תלמוד התורה והורה; והשני אם למד בתלמוד מעשים שנקבעו בו מסייעין אותו ללכת אחרי מצוות תלמודו.

(ו, ע). ס' המוסר לר' יוסף בן יהודה, ג, 91 (קיצור). ב"י ד, 190, 284.