זכרו, כי עשיר היה מהמתענגים / המבלים ימיהם בטוב ואוכלים ושותים וחוגגים, / כל אשר שאלו עיניו לא אצל מהם / ותאוותם יביא להם / מצליח בכל מעשיו. / ויהי האיש ההוא גדול בנכסיו / לא היתה לו מחשבה רק בתענוג הגוויה / ואין לו חפץ בתענוג אלא באכילה ושתייה / ובמלאת כרסו בבהלה וחיה / השליך אחר גוו דברי החכמים ומוסריהם / וארח לחברה עם פועלי אוון וירדוף אחריהם. / לא היתה לו אלא עם הזונים והזוללים והסובאים / לא ישב אלא במושב לצים, ולא עמד אלא בדרך חטאים. / בנה לו בית מידות ועליות מרווחים / ועשה שידה ושידות ושרים ושרות לשמח נאנחים. / ויהי כי ארכו לו שם הימים אמר בלבו: לא אמוט ולא תבואני שואה / וזה יהיה לי לנצח, ולדור דור לא אראה ברע ותלאה.

ויקר מקרהו באחד הלילות / כי המלאך הגואל מכל רע הנפשות אשר מאתו אצולות / הגולה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום / העיר רוחו הקשה, אולי ישוב מדרכו הרעה וילך בדרך התום. / כי הפיל עליו תרדמה / ויחלום והנה הוא הולך במדבר שממה / ערום ויחף, רעב וצמא / ולבו מתפחד ומחרדה ככינור יהמה / תארו חשך משחור וגופו מטונף בצואה / ועל כתפו משא כבד אותו הלאה / ושניים כושים כל אחד מכוער בתארו / בידיהם רמחים ורצים אחריו לדקרו. / והוא בורח מפניהם, עד שפגע בהר צינים פחים בדרכיו / ובו מקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל להולכיו / וילך בו ביגיעה רבה אין מרגוע לנפשו / עד שעלה לראשו. / ויפול משם לבאר שחת רוח זלעפות בה נושבת / ואש תמיד תוקד בה ולא תכבה ממנה השלהבת.

ויחרד האיש חרדה גדולה / ויפול ממיטתו לארץ ויצעק בקול יללה. / ויתקבצו לקולו כל רעיו וכל יודעיו מלפנים / והיו כל איבריו ויצוריו משתנים. / וישאלוהו לספר להם המאורע / ולהודיעם זה הרע. / וכשמעם דבריו, חרדה גדולה נפלה עליהם / וישכימו בבוקר ויתקבצו פותרי החלומות והיודעים שבריהם / והנה אין יודע פתרונו / ומה שבר החלום ועניינו. / זה אומר: כזב ושקר דברי החלומות / וזה אומר, כי יקרה זה לבעל המרה השחורה בתנומות / וזה אומר, כי זה מחלומות השדים / שמראים לאדם בלהות והדעת שודדים.

ויהי בלילה השני ראה האיש ההוא בחלומו כאשר בתחילה / והוסיף אימה וחשכה גדולה. / וייקץ בקול גדול למרחוק נשמע, / החריד הלבבות וכל עין דמוע תדמע. / ויאמר להביא לפניו הרופאים היודעים התחלואים / וישקוהו הסממנים אשר למוח מועילים / ומנקים אותו מהאדים העשניים שהמחשבה מבלבלים./ ולא עלתה לאיש ההוא ארוכה בהם, ולא מצא מנוח ללבו / אלא ראה החלום כפעם בפעם ונשמה לא נשארה בו. / עד שהיה למשל ולשנינה ולקללה / תחת היותו נחמד ונעים לשם ולתהילה.

ויהי היום ובני אדם מספרים זה המקרה שקרה אליו / והנה עבר איש מן המוכיחים, איש תם וישר, זך במעלליו. / וישמע דבריהם ויאמר להם: "בעזרת הבורא, יתברך ויתעלה, החונן דעת האדם וחכמתו / אני אפתור לאיש ההוא חלומו ואעלה ארוכה למכתו." / ויריצוהו אליו ויספר לו חלומו / ומה שראה בתנומו. / ויאמר לו האיש: "זה פתרון החלום: מה שראית הולך במדבר –פתרונו שבאו ימיך ותהיה במדבר שממה וקבר. ומה שהיית ערום ויחף – שאין לך מעשים טובים שיגנו עליך. ומה שהיית רעב וצמא – פתרונו עוצם תשוקתך לקבץ עושר ולהתענג בתענוגים. ושחור תארך – פתרונו רוע מעשיך ישחירו פניך בשעת המוות. וטינוף גופך בצואה – פתרונו העונש שישולם לך על חטאיך. המשא הכבד – פתרונו משא העוונות והחטאים. ושניים האנשים הרודפים להרגך, פתרונם רוע המעשים ורוע המחשבות שהם מוליכים אותך לאבדון. וההר שהיית נופל ממנו, פתרונו שתיפול ממעלתך ותרד לבאר שחת ואל תופת לא תכבה אשו לעד; והמקום הצר, פתרונו העולם הבא, שההולך בו הליכתו ביגיע ועמל, ואין כל אחד יכול להלוך בו אלא בטוהר המחשבות והרחיק התאוות הגופניות."

ענהו האיש: "שמעתי דבריך, ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זה, אין נבון וחכם כמוך. אכן אחלה פניך תיעצני היאך אנצל מזאת המבוכה? / ובמה אצא לאור מזו החשכה?" / ויאמר לו האיש: "זה יהיה לך, בהפכך כל העניינים אשר אתה בהם / ושתחזור להפכם ובהינזרך מאחריהם / ובהרחיק כל תענוגותיך / ובהיכנע תאוותיך / ובהיות עבודת יוצרך עבודתך / ובהגות יומם ולילה בתורתו / ולהביע זכר רוב טובו ולרנן צדקתו / בשקוד על דלתותיו יום יום בשמור מזוזות פתחיו / בהביע תהילתו ובספר שבחיו."

ולא איחר האיש לעשות הדבר / וישב לאל בלב נדכה ונשבר / ונהפך לבו ללב טהור ורוח נכון חודשה בקרבו / וירדוף אחר נפשו ולבו. / ולמקצת הימים ראה בחלומו / והנה הוא הולך בזה המדבר עצמו. / והנה נבקעו נהרות ומעיינים / ובו פרדסים וגנים / בכל מיני האילנים. / ושני אנשים כזוהר הרקיע יזהירו / ופניהם ככוכבים יאירו / אחד הולך לימינו ואחד לשמאלו / הולכים לפניו להדריכו ולהשכילו / ויוליכוהו אל מקום כולו אורה / אין חושך ואין צלמוות אלא נהרה; / ובו מההדר והתפארת / והזיו והנוגה והאדרת / מה שאין הלשון עולה לספר ולא הפה להביע / כי מי תהילתו ומי כל שבחו ישמיע. / ושאל להם: "מה המקום הנורא הזה / כי אשרי עין אותו תחזה." / ויאמרו לו: "זה המקום אשר לצדיקים מקודם מוכן / ובזה לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפץ השם בם כסא הוכן."

וייקץ האיש והנה חלום והודיע אותו לכל ריעיו / ויספר אותו לכל יודעיו, / וישוטט בארץ להשיב בני-אדם מעוונותיהם / ולהשכילם ולהורם למען יזכו לעמוד בזה המעמד האלוהי נפשותיהם.

(ו, סה-סז) ספר המבקש, 23-20. ב"י ד, 89-86, 279.