משל ראשון

כבר המשילו זה הקדמונים:

אדם היו בידו דרכמוני כסף והיה צריך לעבור בנהר גדול וכאשר עמד על שפת הנהר השליך הדרכמונים ההם בנהר מפני שקיווה להפסיק הנהר בהם; והשליכם כולם חוץ מאחד, שנשאר בידו, ולא נפסקו המים בעבורם. וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר: "קח זה הדרכמון אשר בידי והעבירני בספינתך בנהר."

ועשה המלח כן והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא, אשר נשאר בידו, והשיג בו מה שלא הגיע אליו בכל הדרכמונים שאיבד בנהר וכאילו לא איבד מאומה.

וכן הבעל תשובה אשר כילה רוב ימיו בזולת עבודת הבורא, כשיחזור בתשובה באחרית ימיו ימחול לו הבורא מה שקודם הרע מעשיו.

משל שני

מלך ציווה כת אחת מעבדיו להעביר אחד משריו נהר גדול בתכלית השמירה אל מקום ידוע וזמן קצוב. ואחר כך ציווה המלך לשר לעשות להם בעניין ההוא ובזמן ההוא דברים ידועים. וקיימו העבדים, בשר מצוות המלך, והתעלם השר ממה שציווהו בו המלך להם.

ואמר לו אחד מן העבדים: "השר המתעלם ממצוות המלך, הלא תירא שיעשה אחד ממנו בך כמעשיך ויעבור מצגת המלך בשמירתך כמו שעברת בנו, ותיפול בנהר הגדול הזה ותמות מיתה רעה. חזור מטעותך בתשובה ובקשת המחילה, כי המלך ציווה אותנו שנתעלם משמירתך, אם תתעלם ממצוותו עלינו."

והקיץ השר מהתעלמותו וחזר מטעותו.

להלן נוסח הסיפור מ"חובות הלבבות" על פי ‏מהדורת האינטרנט בעריכת יהודה איזנברג, תשס"ב: http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hovot/shaar-2.htm

מראה מקום במהדורת איזנברג: שער שביעי – שער התשובה, פרק י

וכבר המשילו זה הקדמונים, לאדם שהיו בידו דרכמוני כסף, והיה צריך לעבור בנהר גדול. וכאשר עמד על שפת הנהר, השליך הדרכמונים ההם בנהר, מפני שקיווה להפסיק הנהר בהם. והשליכם כולם, חוץ מאחד שנשאר בידו, ולא נפסקו המים בעבורם.

וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר: "קח זה הדרכמון אשר בידי, והעבירני בספינתך בנהר."

ועשה המלח כן, והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא אשר נשאר בידו, והשיג בו מה שלא הגיע אליו בכל הדרכמונים שאיבד בנהר, וכאילו לא אבד מאומה.

(ו, סד) א: חובות הלבבות, סי' ז, 101. ב: שם סי' ח, 103. ב"י ד, 82-81, 279.