נוסח ראשון (הרומיים והסינים)

כבר הוגד שאנשי סין ורומיים התפארו זה על זה במלאכת הציירות והצבעים לפני מלך אחד. והיתה עצת המלך להכניסם שניהם בבית אחד, יציירו הסינים צד אחד ממנו והרומיים צד אחר, וישימו מסך מבדיל בין שניהם, כדי שלא יראה אחד מהם מלאכת חברו. וכשישלימו מעשיהם יוסר המסך ויביטו אל שני הצדדים ויכירו, מי המנצח מהם ומי המנוצח? ויעשו כן.

ויקבצו הרומיים ממיני הצבעים מה שלא יסופר. ובאו הסינים אחורי המסך בלי שום צבע וימרקו הצד שלהם בכל עוז ובכל כוחו והיו האנשים מתפלאים עליהם, איך נכנסו למלאכתם בלי צבע. וכאשר השלימו הרומיים מעשיהם, מיהרו הסינים לאמור: גם ‏אנחנו השלמנו מלאכתנו.

ויאמרו אליהם: ואיך כיליתם מעשיכם ואין בידכם שום צבע ולא התעסקתם בשום ציור?

ויענו הסינים ויאמרו: הסירו המסך ותראו, דבר מי יקום ממנו ומהם.

וירימו המסך והנה הצד שלהם נראו בו כל המלאכות הנפלאות הציוריות, כי היה הצד שלהם כדמות מראה לצד הרומיים ברוב הזכות והמירוק והוסיף יופי והדר לפי רוב המירוק והזיכוך ונראה בו כל מה שמגיע אליו מזולתו.

הנפש היא מקום ציור החכמות האלוהיות. ויש ביד האדם להשיגם בשני דרכים. האחד השגת עין הציור בדרך הרומיים והשני לקבל הציור מבחוץ.

נוסח שני (הזריז והמתעצל)

מעשה במלך אחד, שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וציוה אותם שיציירו את הפלטין שלו. וחילק להם את הפלטין לשני חלקים, היינו שהמחצה מן הפלטין יהיה מוטל על האחד לציירו והמחצה השני יהיה מוטל על השני לציירו. וקבע להם המלך זמן, שעד אותו הזמן מחויבים הם לציירו ולגמרו. והלכו להם אלו שני האנשים הציירים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולימד את עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב; וצייר שם חיות ועופות וכיוצא בהם בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזירת המלך ולא עסק בזה כלל. וכאשר הגיע סמוך לזמן המוגבל, שהיו צריכים לגמור את מלאכתם, הנה הראשון כבר גמר מלאכתו ואמנותו בחלקו בציור נאה ונפלא מאד; וזה השני התחיל להתבונן בעצמו, מה זאת עשה, שבילה הזמן בהבל וריק ולא חש לגזירת המלך, והתחיל לחשוב מחשבות מה לעשות, כי בודאי באלו הימים המועטים הסמוכים לזמן המוגבל אי אפשר לתקן עוד ללמוד ולעשות אמנות הציור לצייר חלקו בזה הזמן המועט, ונתחשב בדעתו והלך והטיח כל חלקו במשחת סממנין ועשה משחה שחורה על כל חלקו והמשחה היתה כמו אספקלריה ממש, שהיו יכולין להתראות בה, והלך ותלה וילון לפני חלקו להפסיק בין חלקו ובין חלק חברו.

ויהי כי הגיע המועד הקבוע, שקבע להם המלך, הלך המלך לראות תבנית מלאכתם אשר עשו באלו הימים. וראה חלק הראשון שהוא מצויר בציורים נאים ונפלאים מאד. ומצוירים בחלק הזה ציפורים ועופות וחיות בדרכים נפלאים מאד. ועל חלק השני היה תלוי וילון וחושך תחתיו ואין רואים שם מאומה.

עמד השני והסיר את הוילון והזריח השמש ובאו והזהירו כל הציורים הנפלאים כולם בחלקו, מחמת שהיתה שם המשחה, שהיתה מאירה כמו אספקלריה, על כן כל הציפורים והעופות והחיות המצוירין בחלק הראשון ושאר כל הציורים הנפלאים כולם נראו בתוך חלקו; וכל מה שראה המלך בחלקו של הראשון, ראה גם בחלקו של השני, ונוסף לזה כל הכלים הנפלאים, שהכניס המלך לתוך הפלטין, כולם נראו בחלק השני. וייטב הדבר בעיני המלך.

נוסח שלישי (אחד מארבעה)

מלך אחד ציוה לבנות לו ארמון יפה ומהודר להפליא. וכשנגמר הבניין רצה המלך לצייר הכתלים של הארמון בכל מיני צבעים יפים ונאים, וחילק המלך ארבעה הכתלים לארבעה אמנים הבקיאים במלאכת הציור לשם ולתהילה כראוי למלך גדול ואדיר כמוהו; וציוה שכל אחד יצייר הכותל ששייך לו בכל מיני צבע והידור, כאשר השיגה חכמתו.

ויעשו השלושה מלאכתם ביופי. והאמן הרביעי הפליא עצה בחכמתו ומשח את הכותל הרביעי השייך לו מראשו עד סופו במין צבע אחד יפה ומהודר מאד וזוהר הצבע שלו היה מאיר ומבריק, וכל מיני הצבעים אשר בכל שלושת הכתלים האירו והבהיקו והיו נראים בכותל הרביעי.

ובהגיע הזמן שהגביל המלך להאמנים, הלך המלך בעצמו לראות, אם האמנים עשו מלאכתם כראוי והגון בכל הכתלים. וכשנכנס המלך להארמון, הבהיקו מאד צבעי הכתלים לנוכח עיניו והתחיל להתבונן בכתלים אחד לאחד למצוא חשבון העבודה ממלאכת האמנים. וכאשר בא אל הכותל הרביעי והתבונן בציורים שבו, ראה שכל הציורים של שלושת הכתלים מאירים ומזהירים בתוכו, ומצא שעשה אמנו בחכמתו צבע נקי וזך ובהיר כמראה מלוטשת, כדי שיאירו בה כל הגונים מכל הציורים שבשלושת הכתלים.

וייטב הדבר מאד בעיני המלך ויחוננו תשואות-חן וכבוד.

כך הוא עניין המיוחס, אם הוא מזכך ומטהר עצמו בכל אפני הזיכוך והבהירות, אז ממילא מאירים ומזהירים בו כל הכוחות של אבותיו הצדיקים.

הערות: הסיפור אינו מופיע בספר "חובות הלבבות". הנוסח השלישי מבוסס בעיקרו על הנוסח של ר' ישראל מרוז'ין בספרו "עירין קדישין"

בהמשך אני מביא את הנוסחים המופיעים בספרו של אל גזאלי "מאזני צדק", בספרו של ר' יצחק עראמה "עקדת יצחק" בספרו של ר' נתן שטרנהרץ "חיי מוהר"ן" ובספרו של ר' ישראל מרוז'ין "עירין קדישין", וכן גם את הנוסח השירי של ג'לל א-דין רומי. [י.פ.]

נוסח הסיפור בספרו של אל גזאלי – "מאזני צדק"

אל גזאלי (1111-1058) – תיאולוג, מורה הלכה ומיסטיקן מוסלמי (ספרו "הפלת הפילוסופים" המבקר את התיאולוגיה הרציונאליסטית השפיע על עמדתו התיאולוגית של יהודה הלוי).

ספרו "מיזאן אל עמאל" (מאזני המעשה) תורגם לעברית על ידי אברהם אבן חסדאי (ברצלונה 1230 בערך) תחת השם "מאזני צדק". הציטוט להלן הוא מן ההוצאה הישנה משנת 1839, עמודים 54-52.

ראה ספרה של רבקה דביר-גולדברג "הצדיק החסידי וארמון הלויתן: עיון בסיפורי מעשיות מפי צדיקים", הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 2003, עמ' 124.

אלגזאלי (תרג' אברהם ב"ר חסדאי) מאזני צדק (מוסר השכל), ‏ליפציג, תקצ"ט, 1839.

מיקום בספריית חב"ד באינטרנט: http://www.hebrewbooks.org/23904

הדפסה חדשה: אל-ע'זאלי אבו חאמד, מאזני צדק, (תרגום אברהם בן חסדאי), הוצאת יעקב גאלדענטהאל, רייר יודאיקה, ירושלים, תשל"ה.

סימון קטלוגי באוניברסיטת חיפה: BJ1291.G4316

[...] כי בהשתדלות ובהרגל רב יגיעו מידות הנפש ומוּסרה. וכבר היה איש אחד מבני הנביאים חכם הנפש מבלי התלמד. ואולם אילו רצה רוצה להגיע אל מדרגתו בהשתדלות לבד, מבלי התלמד, היה רחוק ממנה מאוד. אם כן בידוע שלא יגיע האדם למדרגה הזאת, אלא בקנות החוכמות האמיתיות, על דרך הקריאה והחקירה והעיון בתכלית היכולת. וכל זה על הדרך שקנו אותם הראשונים בתחילה. ואחר כך אין היזק להוחיל ולקוות אל מה שלא נגלה לחכמי המחקר. לפי שמה שלא נגלה מהעניינים האלוהיים לבני אדם הוא יותר ממה שנגלה.

זה הוא ההפרש אשר בין שתי הכיתות. והנה עבר אלי משל, לא ירחק היותו מעורר ההבנות החלושות הצריכות למשלים ודמיונים חושיים, להשיג האמיתות השכליות ומודיע ההבדל אשר בין שני המחנות:

כבר הוגד שאנשי צין [=סין] ורומיים התפארו זה על זה במלאכת הצורות והצבעים לפני מלך אחד. והיתה עצת המלך להכניסם שניהם בבית אחד. יציירו הצינים ממנו צד אחד והרומיים צד אחר וישימו ביניהם מסך יבדיל בין שניהם כדי שלא יראה אחד מהם מלאכת חברו, וכשישלימו מעשיהם, יוסר המסך ויביטו אל שני הצדדים ויכירו מי המנצח מהם והמנוצח. ויעשו כן.

ויקבצו הרומיים ממיני הצבעים הנפלאים מה שלא יסופר, ובאו הצינים אחורי המסך מבלי שום צבע וימרקו הצד שלהם בכל עוז ובכל כוח. והיו האנשים נפלאים מהם איך נכנסו למלאכתם בלי צבע.

וכאשר השלימו הרומיים מעשיהם, מיהרו הצינים לאמר: "גם אנחנו הנה נא השלמנו מלאכתנו."

ויאמרו אליהם: "ואיך כליתם מעשיכם ואין בידכם שום צבע ולא התעסקתם בשום ציור?"

ויענו הצינים ויאמרו: "הסירו המסך ותראו דבר מי יקום ממנו ומהם."

וישאו המסך והנה הצד שלהם נראו בו כל המלאכות הנפלאות הנוצריות, כי היה הצד שלהם כדמות מראה לצד הרומיים ברוב הַזַּכּוּת והתמרוק והוסיף יופי והדר לפי רוב תוספת התמרוק והזיכוך, ונראה בו כל מה שיגיע עליו זולתו.

ועתה שער כאילו הנפש היא מקום ציור החוכמות האלוהיות ויש בידך להשיגם שני דרכים: האחד השגת עין הציור בדרך הרומיים, והשני ההכנה לקבל הציור מבחוץ. והחוץ נרצה בו.

הנה התורה ונפשות המלאכים שהן מצוירות בחוכמות האלוהיות, ציור בפעל בהתמדה בלי הפסק כמו שמוחך הוא מצויר בתורה כולה, אם אתה זוכרה ויודעה על-פה. וכן כל חוכמותיך, לא ציור שיושג במישוש ובראות, רק מין אחר שכלי. יכחישהו מי שטבע בפחיתות נפשו ביוון המורגשות ולא יעלה מהם.

שרה סבירי מביאה בספרה "הסופים: אנתולוגיה" (הוצאת מפה, 2008) בעמודים 420-419 את הדברים הבאים: ציטוט מתוך ספרו של אל-רזאלי, החייאת מדעי הדת, שער "נפלאות הלב", כרך 3, עמ' 136-134.

"במשל השני יתברר לך ההבדל בין שני סוגי מעשים: בין מעשה המלומדים לבין מעשה ידידי האל. המלומדים עוסקים ברכישת הידע שבמדעים ובהבאתו אל תוך הלב, ואילו ידידי האל הסופים – כל עיסוקם הוא במירוק הלב, בטיהורו, בזיכוכו ובליטושו, ותו לא.

סיפרו כי אנשי סין ואנשי יוון התפארו לפני אחד המלכים על יפי אמנות הציור ועיצוב הצורות שלהם. נמלך המלך בדעתו שיטיל עליהם לצייר איזו דמות [ויתחרו ביניהם]. ייחדו לכל קבוצה מדור נפרד, ובין המדורים תלו מסך, כדי למנוע מאנשי הקבוצה האחת להציץ במעשי חברתה. היוונים רכשו צבעים נפלאים בממון רב, ואילו אנשי סין נכנסו למדורם בלי שום צבע, אלא התחילו ללטש ולמרק את הקיר שלהם. משסיימו אנשי יוון את מלאכתם, העמידו אנשי סין פנים שגם הם סיימו. השתומם המלך כיצד סיימו את מלאכת הציור ללא צבעים.

שאל אותם: איך סיימתם ללא צבעים?

אמרו: אל תדאג! הֲרימו את המסך.

הֵרימו את המסך – והנה על פני הקיר שלהם מתנוצצים הציורים הנפלאים שציירו אנשי יוון. והם מבריקים וזוהרים יותר משל הללו [היוונים], שכן ‏מרוב שמירקו [הסינים] את הקיר שלהם, נהיה לאספקלריה מלוטשת.

כך גם ידידי האל: שוקדים הם על טיהור הלב, מירוקו וליטושו, עד שגילויי האמת מתנוצצים בתוכו באור שאין גדול ממנו – כמותם כציירים בני סין; ואילו החכמים והמלומדים שוקדים לרכוש ידע ולעצב את צורותיו בתוך הלב – כמותם כאנשי יוון."

בהערת שוליים רושמת המחברת כך:

המקור למשל זה קדום והוא משתלשל, כנראה, מאגדות שרווחו בעולם העתיק ובימי הביניים על אלכסנדר מוקדון. בגרסתו של ניזאמי, משורר מוסלמי פרסי בן המאה השתים עשרה, מזוהה המלך במשל עם אלכסנדר (אסכנדר-נאמה, שיר 53‏). במתנוי של ג'לאל א-דין רומי אין שמו של המלך או הסולטאן נזכר, והיוונים – ולא הסינים – הם הממרקים את הקיר ומניחים לציורים המרהיבים להשתקף בו (ספר ראשון, בתי שיר 3485-3467). בבית 3483 אומר רומי במפורש: "אנשי יוון הם הסופים," ומן הסתם יש בכך רמז לעצמו ולתלמידיו, שמקום מושבם היה ברוּם, אסיה הקטנה.

להלן תרגום שלי לשירו של ג'לל א-דין רומי:

אמנות סינית ואמנות יוונית

ג'לל א-דין רומי

נוסח עברי: יואל פרץ

כה אמר הנביא: "יש אשר אותי רואים

באותו האור עצמו שבו אני רואה אותם."

טבענו הוא אחד.

בלא קשר לשושלת יוחסין, בלא קשר לכתבים ומסורות

מי-חיים לוגמים אנו יחדיו.

הרי לכם סיפור

אודות אותה תעלומה נסתרת:

הסינים והיוונים

ביניהם נחלַקו: מי מהם הם אמנים מעולים יותר.

סח אזי המלך:

"ניישב מחלוקת זו בתחרות."

הסינים לדבר החלו,

אך היוונים – דבר הם לא אמרו.

הם יצאו משם.

הסינים אזי הציעו

כי לכל קבוצה יותן חדר לקשטו

במיטב אמנותם – צמד חדרים אשר

ביניהם ווילון מפריד.

הסינים ביקשו מאת המלך

כמה מאות צבעים, מכל גוון

וכל בוקר באו למקום

שבו הם נשמרו ונטלו אותם כולם.

היוונים אף צבע לא נטלו.

"הצבע אין הוא חלק מאמנותנו."

הם החלו לנקות ולהבריק את הקירות יום יום

לטהורים ובהירים הפכו הם את אותם קירות

כמו השמיים הפתוחים.

ישנו נתיב אשר מוליך מן הצבעים כולם

להעדר כל צבע. דעו כי המגוון המפואר

של עננים ומזג האוויר מקורו

בפשטותם של השמש והלבנה.

הסינים מאושרים היו עת שלמה עבודתם.

בשמחת ההשלמה הכו הם בתופים.

המלך לחדרם נכנס,

נדהם הוא מיפעת הצבע ומן הפרטים.

היוונים הסירו הווילון אשר הפריד בין שני החדרים.

הדמויות והתמונות נשקפו אז נוצצים

על הקירות הבהירים של היוונים. הם היו שם מלאי חיות,

יפים יותר אפילו ומשתנים באור.

האמנות היוונית היא דרכם של הצופים.

אין הם הוגים בספרי מחשבה פילוסופית.

לא שאיפות, לא כעס. בטוהר זה

הם מקבלים ומשקפים תמונת כל רגע,

מכאן, מכוכבים ומן האין.

הם מפנימים אותם

כאילו בם צפו

בבהירות מוארת

הצופה בהם.

נוסח הסיפור בספרו של ר' יצחק עראמה "עקדת יצחק"

עראמה יצחק בן ר' משה (1420-1494), "ספר העקדה", ונציה, של"ג, 1573, פרשת שקלים (ספר דברים) שער מאה.

מיקום בספרייה הדיגיטלית של חב"ד:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11606&pgnum=1

מהדורה חדשה:

עראמה, יצחק בן משה, (1494-1420), עקדת יצחק (חיבור על חמשה חומשי תורה ועל חמש מגלות) חיים יוסף פאלל, תשל"ד.

מספר קטלוגי בספריית אוניברסיטת חיפה: BM555.A73A5 1974

[...] ולהמלצת זה העניין הנכבד מכל צדדיו, נזכיר מה שנמצא בדברי הראשונים, דבר שעם שכיוונוהו לדבר אחר, ארחיבהו ואכריע אותו להיותו משל נכבד לזה העניין שהיינו עליו:

אמרו כי מלך אחד הטיל על שני אומנין ציור קירות היכלו, והמה קיבלו עליהם וחייבו ראשם לגמור מלאכתם ליום נועד, וחלקו מלאכתם לחצאין: זה נטל שתי קירות סמוכות, וזה נטל שתים כנגדן.

והנה האחד היה איש מהיר במלאכתו, נזדרז אל המלאכה וכילה אותה טרם המועד אשר יעדו. והשני היה מתעצל, טומן יד, הולך ושובת (?) עד כי אפסו לו הימים עד בלתי השאיר לו תשע או עשור. ויהי בראותו כי כלתה לו הרעה מאת המלך, חרד בלבו חרדה גדולה וצעק על חרפתו וכלימתו צעקה גדולה כי ראה את חבירו יוצא בשם ותהילה כשם הגדולים והוא יהיה לקללה (?) ולשנינה כאחד הנבלים. ובחזקתו ותעצומו בבכייתו וצערו צלל בעומק רעיוניו ועלתה במחשבתו משיחה נפלאה מסוגלת לצחצח ולזכך האבנים כד שיהיו מזוככים ונמרקים כעין נחושת קלל.

וימהר לעשות אותה, ויקח את המסך ויפרוש בבית מזווית לזווית להבדיל בין מלאכתו למלאכת חבירו, וטח שתי קירותיו בטיח האמונות טיחה זכה ונקיה יותר, נאותה לפי המלאכה. ואחר כך שפשף אותם היטב וימשח אותם בשמן המשחה, עד אשר היו כמראות של זכוכית המקבלות המראות קיבול נאות וחזק.

ויהיה היום ויבוא המלך אל היכלו לראות מלאכת עבודתו, ויבואו עמו כל גדולי מלכותו וימצאו שתי הקירות אשר עשה האומן הראשון מעשה מפואר כל מלאכת חרש וחושב, וירא והנה טוב מאוד.

וישמח המלך עליו וציוה לתת לו שכר משלם. וישאל גם את השני לאמר: "מה מלאכתך?"

ויאמר: "יבוא אדוני המלך מעבר הוילון וביתה."

ויעבור וירא והנה שתי הקירות חלקות ומצוחצחות מבלי שום ציור ופיתוח. ויכעס עליו המלך לאמר: "מה עשית?"

וימהר האומן טרם תעלה חמת המלך ויסר את המסך המבדיל בין שתי המלאכות והנה כל הפיתוחים והציורים אשר עשה חבירו בשנתים ימים או שלוש – כולם נתחקו כמו רגע בצחצוח הקירות אשר תיקן באופן נפלא מהיופי והנעימות שאין הפה יכולה לדבר, מלבד מה שהוכנו לקבל כל שאר הצורות והפיתוחים אשר ישימו לפניהם מזולת פיתוחי הקירות אשר כנגדן ממה שנמצאו פה היום ומאשר יבואו אחרי כן.

ויוסף המלך שמחה גדולה במלאכה הזאת האחרונה מבראשונה, וכל אשר עמו נפלאו מאוד מהמראה. ויאהב המלך את האומן ויוסף את שכרו ויכבדהו וינשאהו מן הראשון.

והנה המשל הזה יצייר יפה כל מה שאמרנו כי עם היות שהמלאכה הראשונה היא יותר שלמה בבחינת עצמיותה, הנה השנית נתפארה עליה בתחבולת המלאכה, עד שכל אחד ממנה היא טובה מחברתה בבחינת מה, ויהיה שכר הראשון כאומן שלם. אומנם השני יהיה כממציא ומתחבל, גם יראו בו השלושה עניינים שאמרנו: האחד שהציורים ההם היו יותר דקים וזכים מאשר כנגדם, והשני במה שנראו עוד בהם הצורות הניצבות שם זולתם. והג' במה שיש מהם כוח לקבל כל מה שאינו פה היום מהעניינים כשיביאום שם, ועל כל זה ישובח האומן ההוא מחבירו מלבד מה שאמרנו ראשונה מהיותו מקבל שכר עותתו (עבודתו?), כי גם כן יצדק בזה האומן שהוא מקבל שכר על עצלותו יותר מעל עבודתו והכל עולה כהוגן, והדין – דין אמת מבלי פקפוק וערעור. ואולי כי בהשקפה זאת לא ערער עליו הרב המורה מזה המאמר כלל. והנה אחר שחשב בתשובה לא ימלט אם שישוב מיראה או מאהבה. והראשון הוא פחות מצדיק והשני הוא טוב מצדיק, לזה לא נמצא לרז"ל מאמר שישוו אותו לצדיק, אבל חשבו חטאיו, אם לשגגות ואם לזכיות וכבר נתבארו יפה המאמרים שזכרנו בתחילה עם מה שהיתה כוונתינו בעניין התשובה וסודה.

נוסח הסיפור של ר' נחמן מברסלב, בספרו של תלמידו ר' נתן שטרנהרץ, "חיי מוהר"ן"

‫מהדורה חדשה:

שטרנהרץ, נתן בן נפתלי הרץ, מנמירוב, (1845-1780), חיי מוהר"ן (הוא רבינו הקדוש, נחמן, יסופר מעט מחייו הקדושים ומעט משיחותיו), קרן הדפסה דחסידי ברסלב, ירושלים, תשל"ו 1976, צח (סיפורים חדשים יח).

מספר קטלוגי באוניברסיטת חיפה: BM755.N33S78 1976

מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין (ארמון) וקרא לשני אנשים וציוה אותם שיציירו את הפלטין שלו. וחלק להם את הפלטין לשני חלקים, היינו שמחצה הפלטין יהיה מוטל על האחד לציירו ומחצה השני יהיה מוטל על השני לציירו. וקבע להם זמן, שעד אותו הזמן מחויבים הם לציירו, והלכו להם אלו השני אנשים.

והלך אחד מהם ויגע וטרח מאוד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב, עד שצייר את חלקו שהיה מוטל עליו בציור יפה ונפלא מאוד. וצייר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאוד.

והשני לא שם אל לבו גזירת המלך ולא עסק בזה כלל, וכאשר הגיע סמוך לזמן המוגבל שהיו צריכין לגמור מלאכתם הנה הראשון כבר גמר מלאכתו ואמנותו בחלקו בציור נאה ונפלא מאוד. וזה השני התחיל להסתכל על עצמו מה זאת עשה, שכלה הזמן בהבל וריק ולא חש לגזירא דמלכא (לגזירת המלך). והתחיל לחשוב מחשבות מה לעשות, כי בודאי באלו הימים המועטים הסמוכים לזמן המגבל אי אפשר לתקן עוד ללמוד לעצמו ולעשות אמנות הציור לצייר חלקו בזה הזמן המועט, כי היה סמוך מאוד למועד הקבוע להם. ונתיישב בדעתו, והלך והטיח כל חלקו במשיחת סמנין, ועשה פאקיסט (טיח) שחור על כל חלקו. והפאקיסט היה כמו אספקלריא (ראי) ממש. והלך ותלה וילון לפני חלקו להפסיק בין חלקו ובין חלק חברו.

ויהי כי הגיע מועד הקבוע שקבע להם המלך, הלך המלך לראות תבנית מלאכתם אשר עשו באלו הימים. וראה חלק הראשון שהוא מצויר בציורים נאים ונפלאים מאוד ומצוירים שם בחלקו ציפורים וכו' בדרכים נפלאים מאוד. וחלק השני היה תלוי בוילון וחושך תחתיו ואין רואים מאומה. ועמד השני ופרש את הוילון, והזריח השמש, ובאו והאירו כל הציורים הנפלאים כולם בחלקו, מחמת שהיה שם הפאקיסט שהיה מאיר כמו אספקלריא. וכן כל הציפורים המצוירין בחלק הראשון ושאר כל הציוריים הנפלאים כולם נראו בתוך חלקו. וכל מה שראה המלך בחלק הראשון ושאר כל הציורים הנפלאים כולם נראו בתוך חלקו. וכל מה שראה המלך בחלק הראשון ראה גם כן בחלקו של זה. ונוסף לזה, שגם כל הכלים הנפלאים וכל הקרדיצין (רהיטים) וכיוצא, שהכניס המלך לתוך הפלטין – כולם נראו גם כן בחלק השני. וכן כל מה שירצה המלך להכניס עוד כלים נפלאים לתוך הפלטין יהיו כולם נראים בחלקו של השני. והוטב הדבר לפני המלך וכו' (ויותר מזה איני זוכר).

כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעצמי.

נוסח הסיפור בספרו של ר' ישראל מרוז'ין "עירין קדישין"

ישראל מרוז'ין, "עירין קדישין", ורשה, תרמ"ה, עמ' 48-47.

מהדורה חדשה:

ישראל בן שלום, מרוז'ין, (1850-1796), עירין קדישין, קובץ ספרי אדמו"ר הקוה"ט מרוז'ין, מכון כנסת מרדכי, ‫בני ברק, תש"ן, 1990.

סימון קטלוגי באוניברסיטת חיפה: BM198.A2I86 1990

והמשיל הדבר, למלך אחד שצוה לבנות לו פלטרין יפה ומהודר מאוד עד להפליא, וכשגמר הבניין רצה המלך לצייר הכותלים של הארמון בכל מיני צבעים יפים ונאים. והטיל המלך עבודת הארבע כותלים לארבע אומנים הבקיאים במלאכת הציור לשם ולתהלה כראוי למלך גדול כמוהו, וציווה שכל אחד יצייר הכותל ששייך לו בכל מיני צבע והידור כאשר תשיג יד שכלו וחכמתו. ויעשו כן שלושת האומנים, וציירו שלושת הכתלים השייך להם כל אחד כאשר השיגה חכמתו, והאומן הרביעי הפליא בחכמתו לעשות דבר יפה וגדול עד למאוד, והיינו בשעה שהשלושה אומנים הכין כל אחד לעצמו הכותל ששייך להם, הכין ברוב חכמה מין צבע יפה ומהודר מאוד, וזהור הדרת הצבע היה מאיר ומבהיק כל כך כעין מראה הלטישים (שפיגעל באידיש), ובהצבע הזה עשה הכותל הרביעי עד שמכוח זה האירו והבהיקו בכותל זה הרביעי כל מיני הצבעים היפים שבשאר השלושה כותלים, והיו נראים כל מיני הצבעים שהיו בכותלים בכותל הרביעי. ובבוא הזמן שהגביל המלך להאומנים הלך המלך בעצמו לראות את העבודה אם עשו מלאכתם כראוי. וכשנכנס המלך להארמון למצוא חשבון העבודה הבהיקו מאוד צבע הכתלים לנוכח עיניו והתחיל להתבונן בהכתלים אחת לאחת. וכאשר בא אל הכותל הרביעי והתבונן בהציורים שבה, ראה שכל הציורים של שלושה הכתלים מאירים ומזהירים בתוכה מצד שעשה בחכמתו צבע נקיה וזכה ובהירה, וייטב הדבר מאוד בעיני המלך ויחוננהו תשואות חן וכבוד.

הנמשל מובן [סיים מרן זכותו יגן עלינו] כך הוא עניין מיוחס, אם הוא מזכך ומטהר את עצמו בכל אופני הזיכוך והבהירות עד שמאירים ומזהירים בו כל הכוחות של אבותיו הצדיקים זהו הנקרא מיוחס באמת.

(ו, נח-ס). א: מאזני צדק, סי' ז, 53-52. ב: סיפורי מעשיות חדשים, סי' א, 2. ג: חובות הלבבות סי' ב, 35-34. – ב"י ד, 69-68, 236-235, 278, 286. (=סי' 194). – צפונות, רע-רעא.