אמרו, כי נזיר אחד ניתנה לו פרה ויקח אותה ויביאה לביתו. ויראה אותו גנב אחד בדרך וירצה לגנוב אותה לו. וילך הגנב אחריו עד אשר מצא שטן אחד בדמות בני-אדם. ויאמר לו הגנב: "מי אתה? ומה אתה רוצה?"

אמר לו: "אני שטן ואבקש לחנוק לזה הנזיר, אני הולך עת יישנו בני-אדם ואהרגהו."

אמר הגנב: "גם אני ארצה לילך אחריו לביתו בעת שיישנו בני-אדם ואקח את הפרה שלו. וילכו שניהם אחריו עד הגיעו לביתו בלילה."

ויבוא הנזיר לבית ויבא הפרה לבית אחד ויאכל אשר מצא ויישן. ויאמר הגנב בלבו: מי ידע אם בעת יבוא השטן לחנוק אותו יזעק האיש וייאספו כל האנשים ולא אוכל לקחת הפרה, כי בעת ייראה [מת] וישובו לדרכם וימצאן אותי ויאמרו, כי אני הרגתיו ויהרגוני.

אמר הגנב לשטן: "הרף ממני מעט, עד אקח הפרה, ואחר כך תעשה כל חפצך."

אמר השטן: "לא אעשה, אלא בטרם אהרוג אותו ואחר כך תבוא אתה!"

וזה אמר: "לא, כי אני אתחיל."

ויבוא ביניהם חילוק ויריבו בחזקה ויתקוטטו, עד אשר קרא השטן לנזיר ויאמר לו: "הקיצה, כי זה הגנב רוצה לגנוב פרתך."

ויקרא הגנב גם הוא ויאמר לו: "הקיצה, כי זה השטן רוצה לחנוק אותך!"

וייקץ הנזיר ואנשי ביתו, וינוסו שניהם הגנב והשטן, ויימלט הנזיר מצרה גדולה.

(ו, לח-לט). כלילה ודמנה, סי' ה, 98-97. ב"י ד, 67-66, 276.