אמרו, כי בארץ מרואת היה סוחר ויהי לו מאה ליטרין ברזל / ויהי לארץ לצרכו אוזל / והפקיד הברזל אצל איש אחד היה דודו / ובשובו מן דרכו ביקש הברזל מן האיש אשר אצלו הפקידו. / והאיש הזה מכר הברזל ומאומה ממחירו אין בידו / ויאמר לו: שמתי הבחל בפאת ביתי / ויאכלוהו העכברים וכמעט אכלו אותי. / ויאמר הסוחר: כמה שמעתי, כי אין העכברים אוכלים הברזל מקדמוני / עד אשר באתי ותראינה עיני; / אל תשם לבך אל הברזל ואל אלה הדברים / כאשר נמלטת מידי העכברים! / כשמוע האיש דברי הסוחר, שמח / ויחשוב, כי דבר הברזל נשכח.

ולמכחש הברזל בן קטן / ויהי לו הסוחר לשטן / ויגנבהו ויחביאהו בחדרו. / והנה אביו שאל בעבורו / ויאמר: הראית בני? ויאמר: ראיתי נץ חוטף נער אחד קטן בגפיו / ושיסע אותו בכנפיו / ולא ידעתי אם בנך / ואם נינך. / ויזעק זעקה ויאמר לכל אוהביו / ולכל אשר סביביו: / הראיתם נץ יחטוף הנערים? / ויען הסוחר ויאמר: ארץ אשר מאה ליטרין ברזל יאכלו בה העכברים / נציה היו בה נעריה חוטפים / שנהביה וקופים. / ויאמר (הרמאי) : אני אכלתי הברזל והביאותיו בבטני / ועתה אשיב הברזל והשב את בני!

וישב לו ברזלו וישב גם זה את בנו.

(ו, לז-לח). כלילה ודמנה, ב, 364. ב"י ד, 65-64, 278.