אמרו, כי התחברו שניים סוחרים, אחד מרמה ואחד פתי, הם בדרכם מתנהלים / וימצאו כיס באלף שקלים / ויהפכו לשוט אל המדינה. / ויבקש המרמה תואנה. / ויאמר הפתי: "הבה נקחה איש חבלו / בכספנו במשקלו." / ויאמר המרמה: "לא נכון לעשות כן, אבל לכה ונקחה ממנו כל אחד לכל צרכינו / והשאר נטמינהו שנינו / ונשוב ונקחה כאשר ייטב בעינינו." / ויטמנוהו תחת אלה גדולה / ויבואו אל המדינה בגולה; / וישב המרמה ויקח את המטמון בתרמיתו / ויבוא אל ביתו.

ויהי היום ויאמר הפתי: "לכה נחלק כספנו / ונוציאהו לטרפנו." / וילכו אל המקום אשר שם טמנוהו / ויבקשוהו ולא מצאוהו. / וישם המרמה ידיו בראש; ויסרוט שערו ויגער בפתי ויצעק: "אל תאמינו בריע פן תידחו / ועל כל אח אל תבטחו. / איך לקחת את זהבי / ותגנוב את לבבי?" / ובכל זאת הפתי נשבע לו לאמור: "לא לקחתי ועוולה לא השכנתי באהלי; / חף אנוכי ולא עוון לי; / נלכה אל השופטים וישפטו בינינו / ויוכיחו בין שנינו!"

וילכו אל השופט אשר היה במדינתם / ויספרו לו כל המוצאות אותם. / ויאמר השופט אל המרמה: "לולי העדים / אזי ישלטו הזדים; / איה עדיך, כי הפתי לקח הכסף / ואוסף שללו אוסף?" / ויאמר המרמה: "האלה היא עדתי – כי אשם הפתי באבידתי." / ויהדפם השופט ויאמר: "בואו למחר אצל האלה שניכם / וייבחנו דבריכם."

ויבוא המרמה אל אביו ויגד לו: "אמרתי אל השופט, כי האלה היא עדתי, כי הפתי לקח את הכסף; ועתה אבי בוא הלילה בלב האלה וכי ישאל השופט מחר לאלה, מי לקח הכסף? תענהו מלב האלה: הפתי לקח אותו, והוליכהו לביתו, ובזאת תהיה לנו תקוה בכסף; ואם לא, אשיב את הכסף ותיגלה רעתי / ותיודע לכל תרמיתי." ויאמר אביו: "בני, בני, יש תרמית / אשר בעליה תמית / והישמר לך פן תהיה כעוף הנקרא בלשון ערב עלגום."

ויאמר בנו: "איכה היה הדבר?" ויאמר אביו: "אמרו, כי עלגום היה קנו אצל מאורת צפעוני, ויהי הצפעוני אוכל את בניו / ולא יכול העלגום לברוח מפניו, / כי ישר מקום קנו בעיניו / וידאג דאגה / וישאג שאגה. / וישמע דאגתו סרטן אחד וישאלהו ויספר לו יגונו ומות בניו. ויאמר לו: 'יכבד עלי מחצך / ועתה לך איעצך / דע כי בן איה אוהב לצפעוני, לכה נא צודה דגים רבים / ושימם לכל הדרך אחד אחד מוּסַבִּים / מנווה בן האיה עד מאורתו / ויאכלם בן האיה אחד אחד ואז תראה במותו'. / ויעש כן ויבוא בן האיה ויאכל דג דג עד בואו אל מאורת הצפעוני ויראהו ויכהו וימיתהו; ואחר כך שב בן האיה בכל הדרך למצוא דגים צופות עיניו / עד בואו אל מקום העלגום ויאכל אותו ואת בניו. / ונשאתי לך את המשל הזה, כי יש מרמה תסובב מהומה / ולא תחיה כל נשמה."

ויאמר (המרמה) לאביו: "למה תפחד מאיש מלאו נקלה כסליו / אל יפול לב אדם עליו, / ומה אב ולא יעזור לנינו / ולא יחמול על בנו?" / וידבר לו תחנונים / וירחמהו כרחם אב על בנים / ויתעהו בחלקת אמריו / להפילו במכמוריו. / וילך ויתחבא לילה / בשוחה היתה בלב האלה. / וישכימו השופט והפתי והמרמה והדיינים / בחורים וגם זקנים. / וישאל השופט לאלה לאמור: "הגידי לי, מי לקח הכסף? ומי גנבו?" / ויען הזקן מלב האלה: "זה הפתי לקחהו בסוג לבבו." / כשמוע השופט והדיינים מענהו / ויתמהו האנשים איש אל רעהו / ויקיפו האלה בכל מאודם / והנה שם קול אדם. / ויאמר השופט: "חטבו עצים!" / ויחטבו עצים וקוצים / ויציתו באש את האלה. וכאשר הגיע אל האב הזקן עשן הבערה / ויזעק זעקה גדולה ומרה / ויוציאוהו ויכוהו וימיתוהו / ובמיני בלהות ביעתוהו.

(ו, לו-לז). כלילה ודמנה, ב, 357-356. ב"י ד, 64-61, 278-277.