נוסח ראשון

אמרו, כי איש אחד היה נזיר ועובד אלהים ואיש תם וישר, והיה האל שומע תפילתו בכל דבר שישאל, ואם שאל שיתהפך העולם לתוהו ובוהו האל יענהו. ויהי היום והוא יושב על שפת הנהר עד עברה עליו דאה ובין רגליה עכברת. ויהי כי עברה כנגד הנזיר, נפלה לרגליו. ויחמול הנזיר עליה ויקחה ויחתול אותה בבגד בחמלתו עליה; וירצה להוליכה לביתו, ויפחד, שיבזוהו אנשי ביתו וישליכוה, ויתפלל לאל שישיבנה נערה. וישמע אלהים לקול הנזיר ותשב נערה בעלת יופי והדר והוד. וימהר הנזיר ויבוא אל ביתו וריבה אותה וגידלה ולא הודיע לאשתו, כי היתה עכברת; אבל חשבה אשתו, כי היא שפחה שקנה אותה או שהיא קרובתו.

‏ויהי כהגיעה לשתים עשרה שנה אמר הנזיר לנפשו: כבר הגיעה זאת הנערה לדרך נשים ולא יכולה לעמוד בלי בעל שיפרנס אותה ואשוב אני לעבודתי ואתעסק באשר הייתי עוסק מקודם. ויאמר לה: "עתה בחרי לך למי תרצי שיהיה בעלך?"

אמרה העלמה: "ארצה שיהיה בעל גבורה גדולה, איש לא נהיה כמוהו, בחזקה מאד ובממשלה."

אמר הנזיר: "לא אדע מי שיש לו אלו המידות אלא השמש בממשלתה ובמלכותה ואני מתפלל אליה ועובד אותה ואשאל ממנה שיארש אותך הפקיד אשר עליה."

ויטהר ויתפלל תפילתו ויאמר: "שמש טהורה וברה להאיר ליצורים בברכה וברחמנות מהאל על אנשי העולם, אני מבקש ממך בתפילתי, שתתני בתי לאשה לפקיד שלך, כי היא שאלה מאתי, שאתן לה בעל שיהא גיבור הגיבורים וחזק החזקים."

אמרה לו השמש: "אני כבר שמעתי דבריך ואני ראויה שלא אשיב אותך ריקם מפני הכבוד, אשר נתן לך המקום יותר משנתן לכל ברואיו, ואולם אורך על מי יותר חזק ממני."

אמר הנזיר: "ומי הוא?"

אמרה השמש: "הוא הפקיד אשר על העננים, אשר בכוחו מכסה אותי וימנעני להאיר על הארץ."

וישב הנזיר אל המקום, אשר יעלו משם העננים מן הים, ויקרא לפקיד שלהם ויאמר לו מה שאמר לשמש.

אמר לו: "כבר הבינותי דבריך וכבר נתן לי האל כוח וגבורה גדולה אשר לא נתן למלאכיו. ואולם אורה אותך על מי יותר חזק ממני."

אמר הנזיר: "ומי הוא?"

אמר הפקיד של העננים: "הוא הרוח, אשר יסיעני מקצה השמים ועד קצה השמים ולא אוכל להפציר בו ולא להמרות בו."

וימהר הנזיר אל נגיד הרוח ויאמר לו כמו שאמר לעננים.

ויאמר לו נגיד הרוח: "כן, אני חזק כמו שאמרת וכי נתן לי המקום מעלה על ברואיו; ואולם אורה אותך למי יותר חזק ממני וארצה להתגבר עליו ולא אוכל."

אמר הנזיר: "ומי הוא?"

אמר הרוח: "הוא ההר אשר קרוב לך."

אמר הנזיר להר: "אני ארצה שאתן לך בתי לאשה, כי אתה חזק מכל החזקים וגיבור על כל הגיבורים."

אמר לו ההר: "כן הוא כאשר אמרו לך, אני חזק וגיבור; ואולם אראה אותך על מי יותר ממני בחזקה, והוא יחפרני ויפזרני ולא אוכל להילחם בו."

אמר הנזיר: "ומי הוא זה?"

אמר לו ההר: "הוא העכבר..."

ויקראהו ויאמר לו כמו שאמר להר. ויאמר לו העכבר: "כן, אני גיבור כמו שאמרו לך; ואולם איך אוכל לקחת אשה מבני אדם ואני עכבר ומשכני בחור עפר וכפים."

וישב הנזיר אל העלמה ויאמר לה: "בתי, התהי אשת העכבר? ‏כי לא אמצא יותר חזק ממנו, כי לא עזבתי אחד מן הגיבורים והחזקים וכולם הורוני על העכבר. ועתה אם תרצי שאקרא לאל וישיב אותך לעכברת ותשבי עמו."

אמרה לו: "כל אשר תרצה לעשות לי עשה."

ויקרא לאל וישב אותה לעכברת ותבוא אל העכבר לחור וישאנה לאשה.

נוסח שני

עכבר אמר בלבו: / זכר בלא אשה מה טיבו? / וכל החי מכל בשר ראיתי / ואשה בכל אלה לא מצאתי. / והנה נפשו נכספה / לדרוש ולתור אשה יפה / ולא מצא ברעיוניו אשה בלא דופי / רק השמש אשר לה יופי / ויאמר: אם כל יושבי הארץ חשכו בעריפיה / שמש צדקה מרפא בכנפיה. / וכאשר זרחה השמש לפניו / ותשא חן וחסד בעיניו / ויאמר לה: "אהבת עולם אהבתיך / על כן חסד משכתיך / ומהור אמהרנה לי לאשה / ולי משפט הגאולה והירושה." / ותען השמש במרמה: / "הזאת תיחשב לחכמה / לקחת אור אשר חשך אמש / וזרח השמש ובא השמש / התעיף בו עיניך ואיננו / תמיד הענן יכסנו / והנני לענן שפחה נכבשת / כי ברצונו אני בכסות חושך מלובשת. / אך אם אל הענן תשא עיניך / ידעתי, כי לא תשיב פניך."

והעכבר בכליותיו ישתונן / ללכת בחפזה אל הענן / ויאמר לה: "האם יגעתי ומצאתי / רעייתי יפתי, תמתי / אשר בעצת השמש אקחך / ותהי לי ולא אזנחך." / ותען הענן ותאמר: / "גבוה מעל גבוה שומר / ביד הרוח נתנני / באשר יחפוץ יטני / צפון, דרום, מזרח, מערב / בזרוע נטויה ובכוח רב / ואם אשה כמוני תרץ / והיית נע ונד בארץ. / עזוב שפחה וקח גברת / כי אני ביד הרוח נמסרת. / בוא אל הרוח ועמה תשכון / תפתה וגם תוכל ועשה כן."

וילך אל הרוח העכבר / וימצאה בארץ מדבר / ויאמר אל הרוח: "אל תיראי / אתי מלבנון תבואי / כי מכל הנשים אשר לי אחזה / אותך ראיתי לפני בדור הזה / ואשה לא אקח עליך / ותהי לי ואני אליך." / ותען לו הרוח: "באת לקחת אותי / לא ידעת את שפלותי / כי אין בי כוח ועצמה / להפיל בגערתי חומה, / אם מאבן או מעפר, / בריתך מאתי תופר, / באשר חומה ממני גברה; / ואם היא בעיניך ישרה / ותוכל אותה לפתות / תהי לך למשגב בעתות."

וילך אל החומה ויאמר: "שמעי / בעצת השמש והענן והרוח דעי / כי באתי לפקדך לשלומים / ואירשתיך לי בחסד וברחמים." / ותען החומה בחֵמָה: / "להוכיח לי חרפתי וכלימה / שלחוך אלי להבאישני / כי באת להזכיר עווני / באשר המה עולים ויורדים / ואבני ועפרי לא נדים / ובי אין כוח ולא גבורה / וכל עכבר ורמש מקורי הערה / וגילו יסודי לשום בי מסילות. / אני חומה ושדי כמגדלות / ופצעוני בפיהם וברגליהם / העכברים ומשפחותיהם / וישכנו בי אם על בנים / יותר משתי מאות קינים / ולא יכולתי נגדם לעמוד / האשה כמוני תחמוד?"

ובראות העכבר, כי נכזבה תוחלתו / ויקח לו אשה ממשפחתו / אשר נולדה בשכונתו לצדו / וימצא לו עזר כנגדו.

(ו, לג-לו). א: כלילה ודמנה, א, סי' ה, 111-106. ב: משלי שועלים, סי' כו, 15-14. ש"א, 68-67 (51). הלר, 335 (28). ב"י ד, 61-58, 277. (סי' 165).