וזכרו החכמים, כי סוחרים נכנסו בספינה / ללכת בסחורה אל מדינה. / ויהי סער גדול בים / והאוניה חישבה להישבר מרוח סועה מסער ושאון גלי הים ודוכיים. / ויטילו כל סחורותיהם / כדי להקל מעליהם. / והרוח הוליכה האוניה לאי רחוק מארצם, ויצאו ממדינה למדינה ריקים ונעורים, ומכל מחמדיהם וחפצם אין כל להם, כי יצאו נקיים מכל נכסיהם.

וביניהם נמצא איש חכם בחכמת התשבורת / מסתכל בתבניתה ונפשו שורשיה חוקרת. / ובצאתו מהאוניה / וראה נפשו ענייה / כי הים הפשיטה ערומה מלבוש מחמדיה / והציגה כיום היבראה עירום ועריה / הלך ויתחבר לחכמי המדינה / המבקשים חכמה ואוהבי תבונה / ויראה על חכמת התשבורת להם / והאיר בחכמתו עיניהם / ויכבדוהו האנשים על חכמתו / ויתנו לו את שאלתו. / ויישמע הדבר אל המלך ויסירהו אל משמעתו / וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאתו / והסוחרים האחרים / היו על הפתחים מחזירים.

ולקץ ימים שלחו קרוביו ואוהביו מלאך לדרוש את שלומו / ויבוא אליו ויראה לו מעשה תקפו ועצמו / ואשר גידלוהו האנשים ואשר נשאוהו / וליועץ המלך נתנוהו. / וכאשר רצה המלאך לשוב לשולחיו / אמר לו שיצווהו מה שיאמר לקרוביו ואחַיו. / ויאמר לו: "אמור להם, כי לא ייגעו להעשיר והמלאכה תהיה דיים / ושיקנו סחורה שלא תטבע בים."

(ו, כא-כב). ספר המבקש, 29-28. ב"י ד, 94, 280.