היה מלך אחד מגדולי החכמים והמלכים, והיו לו נשים רבות ופילגשים. ולילה אחד חלם, כי היה רואה קוף אחד ימיני [=תימני] מדלג ומקפץ על צווארי נשיו ופילגשיו. ויהי בבוקר ותפעם רוחו / וסר מעליו כוחו / ויאמר בלבו: אין זה כי אם מלך אליֶמן [תימן] יורישני ממלכותי / וישכב את נשי ואת פילגשי על מיטתי. / וישכם בבוקר, ויבוא לפניו אחד מסריסיו הרואים את פניו, וירא אותו נאנח ודואג / ולבו בקרבו נוהם ושואג. / ויאמר לו: "אדוני המלך, מדוע נאנחת / וראש שמחתנו קרחתַ? / גלה סודך אל עבדך בן אמתך / ואולי אסיר מלבך דאגתך." / ויאמר לו המלך: "חלום חלמתי / ובו מר ממוות טעמתי. / התדע בכל אלח המקומות / איש נבון וחכם בפתרון חלומות?" / ויאמר: "שמעתי כי איש אחד מן החכמים / בינינו ובינו מהלך שלושה ימים / הוא חכם ונבון ונבר / ויודע פשר דבר / ויותר / כי הוא כל חלום עמוק וסתום פותר. / ספר לי את החלום / ואלך אליו." ויספר לו ויאמר: "לך לשלום."

וירד הסריס אל ביתו וירכב על פרדתו / וישם לקראת הפותר מגמתו. / ויהי בבוקר, וימצא פריזי אחד [כלומר בן כפר], והוא רוכב על חמורו. ויאמר לו הסריס: "שלום עליך עובד אדמה / והוא אדמה / ואוכל אדמה!" / והפריזי שחק על דבריו. ויאמר הסריס: "אנה תלך?" ויאמר הפריזי: "לביתי." ויאמר הסריס: הזקן, "שׂאני או אשאך?" ויאמר לו: "אדוני, איך אשאך, ואתה רוכב על פרדתך, ואני רוכב על חמורי?!" וילכו עוד כברת ארץ, ויראו חלקה אחת מלאה חיטים. ויאמר הפריזי: "ראה, מה-טובה חלקה זאת / ושיבוליה יושבות על מילאת!" / ויאמר הסריס: "אם אין חיטתה נאכלת." ועוד הלכו מעט מזער וראו מגדל נישא ובצור / ובניינו בניין יפה והוא עומד על הצור. / ויאמר אליו: "ראה המגדל הזה כמה הוא יפה ובצור." / אמר הסריס: "בצור הוא מבחוץ, אם איננו הרוס מבפנים." ויאמר הסריס: "שלג בגבעה." והפריזי שחק, כי היה בחודש תמוז ואין שלג בעולם. וילכו עוד. ויראו דרך אחת מלאה חיטים מכאן ומכאן. ויאמר הסריס: "בזו הדרך עבר סוס עיוור באחת מעיניו ומשאו מצד אחד שמן ומצד אחד חומץ." וילכו עוד לבוא בעיר ויראו מת שהיו הולכים לקברו. ויאמר הסריס: "זקן, זה מת או חי?" / ויאמר הפריזי בלבו: איך ייראה בדמותו מן המשכילים / והוא מגדול הכסילים!

ויהי כי פנה היום לערוב / ויאמר הסריס: "היש הנה מקום ללון קרוב?" / ויאמר הפריזי: "הנה לפנינו כפר אחד ושם ביתי ומקומי, / כבדני נא ובוא אל ביתי, גם תבן גם מספוא רב עמי." / ויאמר: "הנה נשאתי פניך / לעשות כטוב בעיניך / ולבוא אל ביתך כרצונך." / ויבוא אל ביתו ויאכל וישת, ויאכיל פרדתו / וישכיבהו על מיטתו. / וישכב הפריזי עם אשתו ושתי בנותיו לפניו.

ויהי בחצי הלילה, נעור משנתו ויאמר לאשתו ולבנותיו: "כמה הוא סכל האיש הזה הבא אל ביתנו הלילה! קרני בדרך והלאני כל היום בדבריו / ויוגיעני במאמריו." / ותאמר לו אשתו: "ומה ראית מסכלותו?" ויספר להן דבר המשא, והחלקה, והמגדל, והשלג, והדרך, והמת, ומעניין מאכל האדמה; והוא היה חושב, כי היה הסריס ישן, והוא ער / ולבו הולך וסוער. / ותען בתו הקטנה / והיא בת חמש עשרה שנה: / "אין האיש כי אם חכם ונבון, אבל אתה, אבי, לא שַׁתָּ לבך אליו / ולא הבנת שכל מיליו, / כי כל דבריו בחכמה / ומאמריו בדעת ומזימה. / מה שאמר הסריס 'עובד אדמה ואוכל אדמה' / רצה לומר, כי כל מה שהאדם אוכל יוצא מן האדמה. / ומה שאמר, כי אתה אדמה, האמת, 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב'. [ומדבר המשא אמת אמר] כי כל ההולך עם חברו בדרך ומספר לו דברים ומלים / ואומר לו חידות ומשלים / ישאהו וינהלהו / ומתלאות הדרך יניחהו / וממחשבות רבות ירחיקהו. / ומדבר החלקה אמת אמר, כי אולי בעליה איש רש ולקח דמי החיטים וימכרן / או לווה עליהן בטרם יקצרן. / ודבר המגדל גם כן אמת אמר, כי כל בית אשר אין בו בר ולחם ומזון / הרוס הוא ואין בו כי אם אימת רזון. / ובזה שאמר שלג בגבעה, רצה לומר שזקנך לבן, היה לך להשיבו: הזמן גרמו. ועניין הסוס שהיה עיוור באחת מעיניו, אפשר שהכיר בו בעבור ששני השדות מהאחד היה נאכל ומהאחר לא; ועניין השמן והחומץ, הכיר בהם, כי החומץ שורף את העפר והשמן לא. ומה ששאל על המת, האמת אמר, כי שאל אם הניח בן הוא חי, ואם לאו הוא מת."

ויהי בבוקר, ותאמר הנערה לאביה: "אבי, קודם שילך זה השר, תן לו לאכול מה שאני נותנת לך." ותיתן לו שלושים ביצים, וקערה מלאה חלב, ולחם שלם. ותאמר לו: "לך ואמור לשר, כמה ימים חסרו מן החודש, ואם הירח במלואו, ואם השמש שלם?" וילך הזקן ויאכל שתי ביצים ומעט מהלחם ושתה מעט מהחלב; וייתן השאר לשר וישאלהו כל הדברים שאמרה בתו. וישב השר ויאמר: "אמור לבתך, כי אין השמש שלם, ולא הירח במלואו, וימי החודש חסרו שניים." ויצחק הפריזי ויאמר אל בתו: "לא אמרתי לך, שזה השר הוא שוטה? שאנחנו בחצי החודש / והוא אומר שחסרו שני ימים מהחודש." / ותאמר בתו: "אבי, שמא אכלת שום דבר מהדברים שנתתי לך?" ויאמר הפריזי: "אכלתי שתי ביצים ומעט לחם ושתיתי מעט מהחלב." ותאמר הנערה: "עתה נודע לי, כי איש חכם ונבון הוא."

ויהי כשמוע הסריס דברי הנערה אשר היא קולעת אל השערה, / נבהל מחכמתה ותמה / וישכם בבוקר ולא התמהמה / ויאמר לאביה: "ארצה לדבר עם בתך אשר היתה מספרת עמך הלילה." / וייטב בעיניו / ותעמוד בתו הקטנה לפניו. / וידבר הסריס עמה וישאלה ויחקרה / ומצאה חכמה ומשכלת בכל דבריה. / ויגד לה את כל לבו ואת דבר המלך וחלומו. וכאשר שמעה את מספר החלום, אמרה: "אני אגיר פתרונו למלך אם אראנו / אבל לאיש אחר לא אגלנו." / ויחל הסריס את פני אביה ואמה לתתה להלוך אתו, / כי בלכתה יהיה לו כבודו ותפארתו./ ויתוודע אליו, כי הוא סריס המולך / ובמצוותו הוא הולך. / ויירא הפריזי מן המלך כי הוא אדוניו / ויאמר: "יעשה אדוני כטוב בעיניו."

ותלך הנערה עמו, ויביאה אל המלך. ויספר לו כל הדברים אשר קרהו, ואיך אמרה, כי היא תגיד למלך פתרון חלומו / אם תראנו על כסא הדומו. / ויראה המלך ותיטב הנערה בעיניו / ותשא חן וחסד לפניו / ויביאה אל החדר וידבר עמה בסתר ויספר לה את חלומו. ותאמר: "אל תירא, אדוני המלך, מכל אשר בחלומך עבר / כי שלום לך ואין דבר. / אכן אבוש להגיד פתרונו / פן אגלה למלך קלונו." / ויאמר: "מדוע תיכלמי / להגיד פתרון חלומי / ואין איש עמי?" / ותאמר: "אדוני המלך, חפש את נשיך / ושפחותיך ופילגשיך / ותמצא ביניהן / גבר לבוש בגדיהן / והוא עולה על גביהן ושוכב עמהן / והוא הקוף אשר ראית קופץ על צוואריהן."

ויחפש המלך בכל נשיו ופילגשיו, וימצא בתוכן בחור אחר יפה תואר ויפה מראה, משכמו ומעלה גבוה מכל העם / הכסף והזהב לפניו יועם. / ויקחהו וישחט אותו לעיניהן / ויזרוק את דמו על פניהן / ואחר כך הרג אתהן. / ויקח את הנערה לאשה. / וישם כתר מלכות בראשה / וידר נדר לבלתי תשכב בכל ימי חייה אשה אחרת בחיקו / והיא תהיה מנת כוסו וחלקו.

(ו, יט-כא). ספר שעשועים, סי' ג, 40-36. ש"א, 196. הלר, 331-330 (7). ב"י, 114-108, 280. (= סי' 176).