נוסח ראשון

מעשה בצייד אחה שפעם אחת צד עוף, והיה אותו העוף יודע בשבעים לשון. אמר אותו העוף לאותו צייד: "אם תשלחני, הרי אני מלמדך שלוש חכמות."

אמר הצייד: "למדני ואני משלחך."

אמר העוף: "הישבע לי, שאתה משלחני אחר שאני מלמדך."

נשבע לו.

אמר העוף לאותו הצייד: "החכמה הראשונה, לאחר שנעשה הדבר אל תתנחם. והשנייה, אם יאמר לך אדם דבר שאין להיעשות אל תאמין בו. והשלישית, כשלא תוכל לעלות אל תיגע לעלות."

ואחר כך אמר לאותו צייד: "שלחני."

אחר כך שילחו.

הלך אותו עוף, ישב על אילן אחד, שהוא גבוה מכל האילנות והיה משחק על אותו הצייד ואומר לו: "שילחתני, ואין אתה יודע שיש לי בבטני מרגלית ששווה אלף דינרים ואין אני חכם אלא בשבילה."

אחר כך ניחם אותו הצייד ורץ אחריו עד שהגיע לשיפולי האילן, והיה עולה באילן. עד שהגיע לחצי האילן, נפל ונשברו רגליו ונתרסקו איבריו מחמת הנפילה שנפל.

והיה העוף משחק עליו ואומר לו: "שוטה שבעולם אתה; אפילו שעה אחת לא קיימת את החכמות שלימדתיך. אמרתי לך, לאחר שנעשה הדבר אל תתנחם – והיאך נתנחמת אחר ששילחתני? ואמרתי לך, אם יאמר לך אדם דבר שאין להיעשות אל תאמין, והיאך האמנת, שיש לי בבטני מרגלית? ואין אני אלא עוף פורח מבקש מזונו בכל שעה. ואמרתי לך, במקום שלא תוכל לעלות אל תיגע לעלות – והיאך רצת אחרי ונפלת ונשברו רגליך ונתרסקו איבריך וחבלת בעצמך? עליך נאמר: 'תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה' [משלי יז, י]. הרבה בני-אדם טיפשים כמותך."

והלך העוף לדרכו לבקש מזונו.

נוסח שני

אמרו, כי איש אחד היה לו גן בביתו. / ויהי היום, והוא עובד עבודתו / וירא והבה ציפור אחד משחית כל פרי הגן / וירע בעיניו וילכדהו בפח אשר טמן. / ויחר אפו עליו ובערה כאש חמתו / וישלח ידו אל המאכלת לשחוט אותו. / ויפתח הציפור את פיו ויאמר: "אני מכיר בך, כי אתה רוצה להרגני, ואני קטן מאד וגופי הדל נאלח ונתעב / אין בי מה שיחזקך מחולשה ולא מה שישביעך מרעב. / אילו היית גובר על תאוותך / ויעצתיך באמונה עצה טובה מעצתך." / אמר בעל הגן: "ומה היא?" אמר הציפור: הישבעה לי באלוהים בלב שלם ובנפש חפצה / שתצילני מן המוות ותשלחני, ואומר לך העצה!" / וישמע בעל הגן לקולו / ויישבע לו.

אמר הציפור: "קבל ממני הדברים אשר אומר אליך / טמנם בחיקך / וקשרם על לוח לבך / כי לא יערכם זהב לתועלתם וטובם / וכל חפצים לא ישוו בם. / אם תאהבם יצרוך / אם תשמרם יועילוך. / והם דברים / נכבדים ויקרים / קיבלנו, אותם מזקננו והיודע איש אמונה / מהיום אלף שנה / והיו ערוכים ושמורים בלבנו / מקובלים איש מפי איש יחידים מנאמנינו / ואני האחרון שבהם, ויש עלי להנחילם ולהורישם לזקן וחכם והנאמן שבמשפחתנו!" / אמר בעל הגן: "אם אמת הדבר כאשר תאמר, למה זה עתה לא הצילוך / ומהפח אשר נלכדת בו לא שמרוך ולא הועילוך?" / אמר הציפור: "דע, כי אמרו החכמים. כי הגזירה אשר בגזרה / אין עצה לבטלה ולהסירה / ובאמת נגזר עלי שאילכד, ולולא הדברים ההם היקרים בערכם / הנכבדים במעלתם / אשר בעבורם תחייני / היית ממית אותי ומאבדני. / אבל חמדתך בהם / וחמלתך עליהם / שלא יאבדו ויתבטלו לנצח כדין כל חכם ומשכיל, הלא תמנעך מהשחית אותי / להציל ממוות נפשי ולהחיותי. / והלא תראה אתה האדון / כי הם סיבת הצלתי מהמוות והאבדון!"

וייטב הדבר בעיני בעל הגן ויאמן בו ויתאַו מאוד לשמעם.

ויאמר לו: "אם כן, פתח פיך ויאירו דבריך!" ויפתח הציפור את פיו ויאמר: "הסכת ושמע, אתה האיש הטוב, דבר זקננו ושמור משמרתו / בצוותו בניו ובני ביתו / ובני בניו ובני משפחתו. / ויאמר: 'דעו, בני, כי המלכים והפרתמים / הגדולים והעצומים / ינחילו את בניהם נחלות / ויורישום ערים בצורות גדולות / ואוצרות כסף וזהב ומטמונים / וכלים מכלים שונים. / ואני לא הנחתי לכם כי אם שלושה דברים, אין בעולם מלך ושר / ולא מטמון ואוצר / שיוכל לקנותם ולשקול די ערכם / כי הם יותר יקרים ונכבדים מכולם / אם תאמינו בם / תאכלו טובם / ואם תשלימו אתם / תמצאו תועלתם. / ועתה הבה נא הטו אוזניכם, / שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם!' / שמעתי, זקני אמר בנועם לשונו / כי שמע מזקנו / כי שלושה אלה הדברים נמצאו בתיבת שם הנביא בתוך נכבדי ספרים חקוקה / על לוח מרגלית ירוקה / ועל הסדר הזה סדורים: / בני, אל תיאנח על מה שאבד לך! בני, לא תבקש מה שלא תוכל להשיג! בני, לא תאמין במה שלא ייתכן להיות! שלושה אלה אין להם תמורה וערך / להשיג יקרם אין נתיב ודרך. / ואילו לא תכיר עתה פתאום תועלתם / אבל קודם זמן ארוך תיגלה לך תפארתם."

ויהי כשמוע בעל הגן את הציפור / שמח מאד עד כי חדל לספור / וחשב כי מצא מציאה גדולה / וחמל עליו חמלה / וישמור את השבועה לבלתי יהרגהו / ויעמוד בבריתו וישלחהו.

ויעף הציפור בקול זמיר / ויעל לו בראש אמיר. / ויקרא בקול גדול ויאמר: "הפתי הנמהר! אילו ידעת, מה שהנחת / בכית עליו כל ימיך ונאנחת!" / אמר בעל הגן: "ומה הנחתי?" אמר הציפור: "אילו שחטתני כאשר חשבת לעשות, היית מוצא בכרסי מרגלית גדולה ונעימה / שיעורה כביצת הנעמה / והיית מתעשר בה כל ימיך / מכל אשר היו לפניך!" / וכשמוע בעל הגן את דברי הציפור, נפל ארצה משתומם ונעצב / מרוב תוגתו על מה שעזב. / ויתחזק מעט ויאמר לו: "שובה אלי, הציפור הטוב, ואשמרך כאשר ישמור איש את עינו / ואחמול עליך כאשר יחמול איש על בנו." / והוא היה חושב לפתותו / ולרמותו / בשקרי מאמרים / ובאלה הדברים.

ויקרא לו הציפור וישורר: "אהה הסכל, אינני רואה אותך שומר עצתי שיעצתיך / ולא הועילוך דברי אשר שמתי בפיך. / הלא אמרתי לך, שלא תבקש מה שלא תוכל להשיג, ושלא תיאנח על מה שאבד, ושלא תאמין במה שאין ראוי להאמין. הנך מבקשני / ולא תוכל להשיגני / הנך נאנח / על מה שאבד לך וברח / הנך מאמין / במה שאין ראוי להאמין / כי תאמין שיהיה בכרסי אבן גדולה כשיעור ביצת בעמה / והיא גדולה מכל גופי כמה וכמה!"

(ו, יב-יט). א: הגדות קטועות, סי' ג, הגורן, ט, 42-41. ב: בן המלך והנזיר, שער כא, 67-35. – גסטר, סי' שצ. ב"י, ד, 31-29, 275. (=סי' 171). – צפונות, רעא.