מעשה בתלמיד אחד שפרש מן התורה מפני שלא היו מכבדים אותו ולא היו מעשירים אותו. בא אליהו זכור לטוב ונראה לו בדמות זקן והבטיחו על העושר ואמר לו: "שוב לדרכך בלימוד התורה וסוף הכבוד לבוא."

וחזר ללימודו ויחכם מכל האדם. ועדיין היה חושב בלבו: מה מועיל לי זה, מאחר שאין מכבדין אותי.

ויהי היום ויעשו החכמים סעודה לכבוד סיומה של תורה ויזמינו גם לזה. והושיבוהו בסוף המסובים ויחר לו מאד וחשב בלבו מחשבות לקום משם ולפרוש מן התורה. בא אליהו זכור לטוב בשעת הסעודה בדמות רועה ושאל מן החכמים המסובים שם ואמר: "שאלה יש לי לשאול מכם. אמש ראיתי בעדרי כבשה אחת מעוברת ובבוקר ראיתי אחריה טלה בדמות כלב; ואיני יודע, אם הוא בנה או לא. אם נאמר, שהוא בנה, והיוצא מן הטהור-טהור; או נאמר, שהכבשה ילדה ולדה במקום מוצנע ומת ולדה וזה שאחריה נתחבר עמהּ, והוא ולד שיצא מן הטמא. אם כן, מה יהיה דינו?"

ענו החכמים ואמרו: "מאחר שלא ראית בעיניך, שזו הכבשה ילדה אותו, אפשר שהוא ולד שיצא מן הטמא ונתחבר עמה, ואסור לאכלו."

כששמע אליהו זכור לטוב כן, שם לדרך פעמיו. קרא אותו תלמיד, שישב בסוף המסובים, לרועה ואמר לו: לך ותן לפני הולד הזה כלי מים; אם מלקק בלשונו, כלב הוא, ואם לאו, הוא ולד שיצא מן הטהור."

אמר לו הרועה: "כבר עשיתי הניסיון הזה, ופעמים עושה כן ופעמים עושה כן."

אמר לו התלמיד: "לך וראה, אם בשעה שמשתין מרים רגלו מן הארץ, כלב הוא, ואם שוקע רגלו בארץ, טלה הוא."

אמר לו: "כבר עשיתי הניסיון הזה ופעמים עושה כן ופעמים עושה כן."

אמר לו התלמיד: "לך והשלך אותו מראש הגג לארץ; אם הוא מדלג מיד לארץ, הוא ולד כשר, ואם נאחז בצפרניו בשפת הגג, כלב הוא."

אמר לו: "כבר עשיתי כן, פעמים עושה כן ופעמים עושה כן"

אמר לו התלמיד: "לך שחוט אותו וקח חתיכה של בשר ושים על הגחלים, אם מתפשט הבשר ואינו מתקמט, כלב הוא, ואם לאו, – ולד כשר הוא."

כששמע כן נפל על פניו ויאמר: "אשריכם ישראל, שזה בתוככם! ותמה אני עליכם, איך תניחוהו בסוף חבורתכם ולא תושיבוהו בראש כולכם, יען כי עיניכם הרואות, שגדלה חכמתו מחכמתכם."

מיד כבשו פניהם ולא מצאו מענה בפיהם. וכיון שראו החכמים גודל חכמתו, שמוהו נשיא עליהם והעשירוהו עושר גדול.

ויהי אחרי ימים מועטים חשב זה התלמיד בלבו: כמה גדול שכר התורה! ואם בעולם הזה כך, כל שכן לעולם שכולו טוב, לעולם שכילו ארוך! ויינחם על הרעה אשר עשה לבחור בכבוד העולם הזה ואמר: "טוב שיהיה שכרי הטוב מוצנע לי לאחר מותי יותר מחיים." ופרש עצמו מכל עושר וכבוד והבלי העולם, והיה לומד לשם שמים בלב תמים ובנפש חפצה.

ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

(ה, קעט-קפ). עושה פלא, א, 36-35; דרך האמונה, 41; ארובות השמים, 7-6. ב"י ב, 254-251, 356, 368. (= סי' 146).