בעיר אחת גדולה היו שלושה אנשים, אחד היה עשיר גדול והשני היה למדן מופלג בתורה והשלישי היה ירא שמים מאד. ועתה נספר המעשה אשר קרה אותם.

הנה ידוע לכל, כי לא כל העתים שווים וגלגל הוא החוזר בעולם. כך קרה להאיש העשיר אשר כל ימיו עלה מזלו מעלה מעלה והצליח בכל עסקיו, וקנה לו בתים ושדות וכרמים ויחיה חיים טובים. אך פתאום נהפך מזלו, והעשיר איבד הונו ובא עד כיכר לחם. ואשתו וטפו צעקו ללחם ולא היתה בידו פרוטה אחת לקנות לחם להם. ולא נשארו לו כי אם המלבושים אשר היו על בשרו. ולא יכול האיש לראות בצער אשתו ובניו הקטנים, ויאמר אל אשתו: "הנה רואה אנוכי, כי בצרה גדולה אנחנו. ועתה עלה ברעיוני להיות נע ונד בעולם, אולי ירחם עלי הקדוש ברוך הוא וישלח עזרו מקודש ואמצא פרנסתי, כי 'משנה מקום משנה מזלו' כבר אמרו הקדמונים, על כן אשנה מקומי."

ותאמר אשתו: "עשה הטוב בעיניך, והמקום ירחם עליך וישלח אליך את אליהו הנביא ויצליח דרכך!"

וייפטר האיש מביתו וילך אל רחוב העיר ועמד משתאה ומשתומם, אולי יוכל לארוח לחברה שילכו בצוותא חדא אל הדרך.

השני היה למדן גדול ומופלג בתורה ועסק יומם ולילה בתורת יי. אך אם אין קמח אין תורה. הלמדן היה עני מאד ולא היה בביתו כיכר לחם. והוכרח האיש למכור כל חפצי ביתו כדי לפרנס את עצמו ובני ביתו וכדי וכדי שיוכל לעסוק בתורה.

ויהי כאשר ראה האיש כי הכסף אזל מכיסו, ויצעקו הבנים ללחם, אז הוכרח האיש למכור את ספריו כדי לפרנס במחירם את בני ביתו. ולא נשאר לו אפילו ספר אחד ללמוד בו. ויאמר האיש לאשתו: "הנה כנר מכרתי הכל מביתי ולא נשאר לי אפילו ספר אחד ללמוד בו, ועתה ירא אנוכי פן אשכח תלמודי; על כן אמרתי, הנה אם תסכימי לעצתי, אשים לדרך פעמי לבקש פרנסתי, אולי ירחם עלי השם יתברך ויתנני לחסד ולרחמים בעיני כל רואי ויזמין לי פרנסתי."

האשה החשובה אמרה אליו: "המקום ירחם עליך ממרומו ויצליח דרכך." ואמרה לו: "לך לשלום!"

וילך האיש מביתו ויבוא ברחוב העיר, וימצא את העשיר הנזכר. ויעמדו שניהם בדרך וימתינו שמה, עד שימצאו עוד אנשים לילך בחברותא.

האיש השלישי היה ירא אלהים ושמר מצוותיו. אך מנוחה לא היתה בביתו, כי אשה סוררת היתה כנגדו. והאשה לא נתנה לו מנוחה, כי בכל רגע ורגע קיללה את בעלה קללות נמרצות והובישה את פניו בפני קהל ועדה. ועל אשה כזאת אמר שלמה: 'מוצא אני מר ממוות את האשה' [קהלת ז, כו]. ובעבור זאת לא יכול האיש לסבול עוול כזה מהאשה, עד כי הוכרח לעזוב את ביתו. והלך בלא ידיעתה מביתו וינס ויצא החוצה. וימצא ברחוב את העשיר והלמדן, ויבוא גם השלישי ביניהם.

אז אמרו זה לזה: "נשליך על יי יהבנו ונשים לדרך פעמינו, אולי ירחם השם יתברך ויצליח דרכנו."

וילכו שלושת האנשים יחד מעיר לעיר ומכפר לכפר, רעבים וצמאים ואין מרחם עליהם.

שלוש שנים חלפו והאנשים לא מצאו עוד פרנסתם. בגדיהם אשר עליהם נקרעו, וכאשר הלכו בדרך באו לשדה אחד ויעמדו תחת השמים, וירימו קולם בבכי. ויזעקו אל י: "אנא יי הושיעה נא!"

ויתפללו בכונה גדולה. וישמע יי את תפילתם.

והנה איש זקן בא אליהם ונתן להם שלום. וישאלם הזקן, למה ידאגו ויבכו?

ויאמרו האנשים להזקן: "ואם נשיב לאדוננו האם יושיענו? הנה אך אם יי לא יושיענו, מי יושיענו?"

והפציר הזקן באנשים, שיספרו לו את תלאותם והתחילו איש איש לספר להזקן את צרותיו.

העשיר סיפר לו, איך עזב את בני ביתו זה שלוש שנים מחוסר פרנסה, וגם מזמן רב לא מצא פרנסתו. השני סיפר להזקן, איך ישב כביתו ועסק בתורה יומם ולילה ולמד בתלמודים, ויען כי היה מחוסר פרנסה, הוכרח למכור את הספרים. "ועתה," אמר, "ראה אדוני, כי אף הבגד אשר על בשרי נקרע, ובוש אנוכי לבוא בין אנשים ולאמור להם כי יודע ספר אנוכי."

השלישי סיפר בבכיה גדולה, איך הוא בעירום ובחוסר בל, וגם בביתו אין לו מנוחה מפני אשתו המרשעת אשר לא תבוש לבזות אותו גם בפני אנשים. "ועתה," אמר, "מה אעשה, אדוני?"

וישמע הזקן את דבריהם, והזקן היה אליהו הנביא זכור לטוב.

ויאמר אליהו הנביא אליהם: "שמעו נא אלי, רבותי, ואל תדאגו! הנה אנוכי באתי להושיעכם מהיגון והאנחה, ובכבוד גדול תבואו לביתכם ותמצאו הכל בשלום ובחיים ותיוושעו מצרותיכם. אך תשמעו לעצתי ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואז ייטב לכם בזה ובבא."

ואליהו נתן מטבע אחד להאיש העשיר ואמר לו: "שמע בקולי לאשר אני דובר אליך. את המטבע הזה אשר אני נותן לך תניח, כאשר תבוא לביתך, בארגז, ותכף יימלא הארגז אוצר גדול. ותכף תבנה בית מדרש, ועשרה בטלנים ישבו שם תמיד ויעסקו בתורה יומם ולילה. וגם תתן צדקה לעניים. ואם כך תעשה, כאשר אצווך, ייטב לך והעשירות תתקיים בידך, והארגז יהיה תמיד מלא כסף וזהב לרוב. רק חזק ואמץ לקיים דברי אשר אנוכי דובר אליך."

וגם להלמדן נתן אליהו רפואה שייוושע בה מצרתו. אמר לו: "הנה קח הספר הזה מידי, וכאשר תבוא לביתך, תתן הספר הזה בתיבה. ובכל פעם כאשר תפתח התיבה, תימלא ספרים. ותוכל בכל עת למכור ספרים ולפרנס במחירם את בני ביתך. וגם תוכל לעסוק בתורה כמקודם. וכאשר לא תמוש התורה מפיך, תזכה לגדל את בניך מתוך עשירות."

ולהשלישי אמר אליהו: "הא לך טבעת אחת. כאשר תבוא לביתך תתלה הטבעת על הקיר, ואז לא תשמע עוד קללות מפי אשתך, כי היא תיטיב את דרכה ולא תהיה מרשעת כמקודם. כי אשתך הומיה וסוררת בתוך ביתה יען כי נתגלגל בה דיבוק אחד, וכאשר תתלה הטבעת על הקיר, לא ישלוט בה הדיבוק ויהיה שלום והשקט בבית לעולם!"

ופרח לו איש האמת, ושלושה האנשים הלכו לדרכם לשלום.

כעת נספר בראשונה על העשיר. כאשר בא העירה, היתה אשתו עומדת ומצפה לביאת בעלה. והנה כאשר ראתה כי בעלה בא בעירום ובחוסר כל, קרוע בגדים, טלאי על גבי טלאי, והולך יחף – ותרם האשה קולה ותבך מאד. ותאמר: "ראה נא בעלי, הנה זה שלוש שנים אשר עזבת אותי ואת בנינו הקטנים, ואני דימיתי כי תבוא לביתך ותתמכני, ועתה רואה אנוכי את מעמדך ומצבך הרע. אך יי יהיה בכסלנו ויושיענו."

ויען האיש ויאמר: "שמעי נא לקולי: הנה אליהו הנביא בא לקראתי ונתן לי המטבע הזה אשר בידי ואמר לי, שאתן המטבע בארגז ותכף יימלא הארגז כסף וזהב לרוב. אך אליהו אמר לי, שאתן בכל יום צדקה וגם אבנה בית מדרש אשר בו ישבו עשרה בטלנים וילמדו תורה יומם ולילה. אז יקוים העושר בידנו."

ויקח העשיר את המטבע ונתנו בארגז, ותכף נתמלא אוצר גדול כאשר אמר לו אליהו. כאשר ראו האיש ואשתו את העשירות הרבה הזאת, וישמחו מאד.

ויבן לו העשיר בית גדול מכלול יופי כארמון מלך ובו חדרים הרבה. וגם נתן צדקה לעניים בכל יום ויום. אך לא קיים פקודת אליהו כולה כאשר ציווהו, כי בית מדרש לא בנה ועשרה בטלנים לא החזיק לפרנסם למען יעסקו בתורה. ואמר: "למה לי לבנות בית מדרש ולמה לי לעסוק בתורה? הלא מעות הרבה יש לי, ועתה אעסוק במשא ומתן, וארוויח יותר."

והתחיל העשיר לעסוק במשא ומתן, והִרְבָּה נכסים. ויהי שמעו הולך בכל המדינות, כי העניים ואורחים פורחים סיפרו זה לזה: הנה בעיר פלונית יש עשיר גדול ונותן צדקה הרבה.

ובכל יום ויום באו עניים לביתו והוא העניק להם מטובו. ויהי היום, ובא אדון אחד לביתו, לדבר אתו באיזה עניין של משא ומתן. ויאמר האדון: "הנה רואה אנוכי, כי איש עשיר אתה, והנך מחלק צדקה לעניים. אך לא טוב הדבר, כי נבול תבּול. ראה נא, כי בגלל העניים הללו לא תוכל לעסוק במשא ומתן."

ויבוש העשיר להסתכל בפני האדון והלך לחדרו בחרי אף. ותאמר אליו אשתו: "אנא בעלי, מה דבר עבר עליך שאתה ברוגז?"

ויספר האיש לאשתו את דברי האדון. ותאמר האשה לבעלה: "שמע בקולי, הנה איעצך וטוב לך: בנה לך ארמון אחד, ובו תשב לעסוק במשא ומתן, והעניים לא יבלבלו אותך. וכאשר יבואו העניים אלי, אתן להם צדקה כמקודם.

ויעש העשיר כן, ויבנה לו בית מיוחד בשביל המשא ומתן. ‏והעניים באו לביתו הראשון, ואשתו נתנה להם הצדקה.

וכאשר ראו העניים, שהאשה עינה צרה באורחים ולא נתנה להם נדבות הגונות, כאשר בעלה היה נותן תמיד, ביקשו שהעשיר בעצמו יתן להם הנדבות כמקודם. ותצו האשה להמשרת לגרש את העניים מביתה ריקם. וכאשר בא בעלה לביתו, אמרה לו: "הנה אין בכוחי לסבול מהעניים האלה; כאשר יתועדו פה, לא אוכל לאכול אפילו חתיכת לחם. על כן אבקש ממך שתלך אל שר העיר ותבקש ממנו שיתן לך שני אנשי חיל והם יהיו שומרים פתח ביתי ויגרשו את העניים."

ויעש העשיר כאשר אמרה לו אשתו. העשיר דימה לעשות לו מנוחה, אך שכח כי אדם להבל דמה. אדם דואג לאיבוד דמיו, ואינו דואג לאיבוד ימיו.

על סופו של העשיר יסופר באחרונה, ועתה נספר על הלמדן.

כאשר בא הלמדן לביתו, לקח הספר, אשר נתן לו אליהו, וישם הספר בתיבה, ונתמלאה התיבה ספרים. מכר הספרים, והתיבה נתמלאה כמקודם ואסף ממון הרבה. ובנה לו בית גדול וקנה לו שדות וכרמים ועבדים ושפחות. וחדר מיוחד עשה לו ללמוד בו, אך לא למד ולא עסק בתורה כמקודם. וכאשר בא עני לביתו הלך ריקם ומשרתיו שחקו על העניים. וגם הלמדן לא שמע לדברי אליהו.

ועתה נספר על הירא-השמים ואשתו המרשעת.

כאשר בא לביתו, סגרה האשה הדלת בעדו ולא הניחה אותו לבוא הביתה. וילך האיש אל שכנו ויבקש ממנו שילך לביתו ויקח אתו את הטבעת אשר נתן לו אליהו ויתלנה על הקיר.

וילך השכן אל אשתו. ותכף ומיד כאשר נתלתה הטבעת על הקיר, עזבה האשה את דרכיה הרעים והתחילה לכבד את בעלה. ונתנו צדקה לעניים הבאים לביתם. וכה נהגו כמה שנים.

ויהי היום, ויבוא אליהו לעיר הזאת. וילך בתחילה לבית העשיר אשר נתן לו המטבע. וירא אליהו והנה משמר עומד אצל חצר העשיר, ומגרש את העניים מביתו. ויבוא אליהו הביתה, ויכר הגביר את אליהו אשר נתן לו המטבע. ויחרד העשיר לקראתו. ויאמר לו אליהו: "העל זאת נתתי לך המטבע, שתבנה לך בתים ותקנה לך שדות וכרמים ועבדים ושפחות? הלא אנוכי חסתי עליך להושיעך מצרותיך הרבות, ואתן לך את המטבע בתנאי שגם אתה תרחם על עניים ואביונים. וגם אמרתי לך שתבנה בית מדרש ועשרה בטלנים ילמדו שם. ואתה השלכת את דברי אחרי גווך. על כן באתי עתה אליך כי תחזיר לי את המטבע."

ויתחנן העשיר אל אליהו, שלא יקח ממנו המטבע.

אך אליהו קינא לאלוהיו ואמר לו: "כאשר עשית, כן אני עושה; אחת דיברתי ולא אשנה!"

ויקח אליהו את המטבע מידו וילך לדרכו. ויהי אך פרח לו איש האמת, והנה כל אוצר העשיר התעיף עיניך בו ואיננו, ונשאר העשיר בעירום ובחוסר כל.

אחר הדברים האלה הלך אליהו אל בית הלמדן. ויבוא אליהו הביתה וירא והנה הלמדן ובני ביתו אוכלים ושותים וכל תענוגי העולם לא מנעו מהם; ואת העניים יגרשו מביתם. ויאמר אליהו אל הלמדן: "החזר לי הספר אשר נתתי לך!"

ויחזר הלמדן הספר לאליהו.וילך לו אליהו לדרכו, ופתאום נתרוקן הארגז מהספרים, וגם המעות נאבדו מתוך הארגז. ויישאר הלמדן עני כמקודם.

אחרי כן הלך אליהו אל הירא-שמים, אשר אשתו היתה מקודם מקללת אותו בפני עם ועדה. ויבוא אליהו הביתה; ובעל הבית לא היה בביתו, רק אשתו היתה בבית. וכאשר ראתה האשה את הזקן, ערכה השולחן לפניו ותכבדהו, כי מנהגה היה לכבד את כל האורחים אשר באו לביתה. ויבוא בעלה לביתו והכיר את אליהו הנביא אשר נתן לו את הטבעת. ויכבד האיש את אליהו יותר מאשר אשתו עשתה לו כבוד.

ויאמר אליהו אל הירא-שמים: "הנה העשיר והלמדן לא שמעו בקולי והלכו בשרירות לבם, על כן לקחתי מהם המטבע והספר. ועתה רואה אנכי כי ירא אלהים אתה, קח ממני הספר והמטבע, והשם יתברך יעזור אותך. אך תשמע בקולי ותפרנס את העניים. ותבנה בית מדרש ועשרה בטלנים ילמדו שם יומם ולילה. ואם תשמע לדברי, וטוב לך."

וילך אליהו לדרכו. והירא-שמים נתעשר מאד והלך בדרכי התורה והיראה והשם יתברך עזר לו לגדל את בניו מתוך נחת. זכות אליהו תעמוד לכל ישראל, אמן!

(ה, קסח-קעג). מעשה הקדושים, 21-15. ב"י ו, 32-22, 308.