נוסח ראשון

מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו, והיתה לו אשה כשרה, לסוף נעשה שכיר. פעם אחת היה חורש בשדה. נזדמן לו אליהו זכור לטוב בדמות ערבי אחד, אמר לו: "יש לך שבע שנים טובות, אימתי אתה מבקש אותן, עכשיו או בסוף ימיך?"

אמר לו: קוסם אתה, אין לי מה ליתן לך, אלא היפטר מעלי לשלום."

וחזר אצלו עד שלוש פעמים. בפעם השלישית אמר לו: "אלך ואימלך באשתי."

הלך לו אצל אשתו ואמר לה: "בא אחד אלי והטריח עד שלוש פעמים ואמר לי: יש לך שבע שנים טובות, אימתי אתה מבקש אותן, עכשיו או בסוף ימיך?"

ואמרה לו: "הבא אותן היום."

והיה מתחבא מבניו וחזר אצלו ואמר לו: "הבא אותן עכשיו."

אמר לו: "‏לך לבית ואינך מגיע לשער חצרך, עד שתראה ברכה פרושה בבית."

והיו יושבים בניו לחפש בעפר ומצאו מטמון שייזונו בו שבע שנים ובאו וקראו לאמם; ולא הגיע החסיד לשער, ויצאה אשתו לקראתו ובישרה לו.

מיד הודה להקדוש ברוך הוא ונחה דעתו עליו.

אמרה לו אשתו הכשרה: "אנו, כבר מושך עלינו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד ונתן לנו פרנסה לשבע שנים, אלא בוא ונעסוק בגמילות חסדים בשבע השנים הללו, שמא יוסיף לנו הקדוש ברוך הוא טובה מאצלו."

וכן עשתה, וכל מה שעשתה, אמרה לבנה הקטן: "כתוב כל מה שאנו נותנים!" וכן עשה.

לסוף שבע שנים בא אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו: "‏כבר הגיעה השעה ליטול מה שנתתי לך."

אמר לו: "כשנטלתי לא נטלתי אלא מדעת אשתי, אף כשאני מחזיר, לא אחזיר אלא בדעת אשתי."

הלך אצלה ואמר לה: כבר בא הזקן ליטול את שלו."

אמרה לו: "לך אמור לו, אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו, אתן לך פקדונך."

וראה הקדוש ברוך הוא דבריהם ואת גמילות-החסדים שעשו והוסיף להם טובה, לקיים מה שנאמר: 'והיה מעשה הצדקה שלום' [ישעיה, לב, יז].

נוסח שני

אמר חכם אחד מחכמי ישראל:

היה איש אחד מארץ-ישראל גנן, והיו לו אשה ובנים והיה עני ביותר כל ימיו. ויהי יום אחד ואקום ללכת לבבל והלכתי ואשב שם ימים רבים ובאתי אל ביתי כמנהגי והוא בעוני הנזכר. ואשב ימים רבים בבבל, ואשוב לארץ-ישראל ועברתי על ביתו ומצאתיו עשיר גדול בעונג רב ובכבוד. ואשאל אותו: "במה זכית לעושר הזה?"

ויאמר לי: "אני הייתי כאשר עזבתני עובד הגן ולוקט ירקות ומוכר ומפרנס נפשי ונפשות ביתי. ויהי היום, ואני הייתי עובד בגן, ויבוא אלי איש אחד יפה-תואר ויפה מראה ויאמר לי: 'דע, שתהיינה לך בעולם הזה שבע שנים בעושר ובכבוד. ועתה בחר לך, אם תרצה שתהיינה השנים האלו עכשיו או לעת זקנתך.' ואחשוב שמא מכשף הוא, והיה אומר לי בעבור שאתן לו כלום. אמרתי לו: 'אין בידי מאומה ליתן לך, לך לשלום.' וישכם ממחרת וידבר אלי כדבר הזה, כאשר אמר לי אתמול, ואשיב לו דבר כדבר הראשון. ויבוא אלי ביום השלישי וידבר אלי כזאת. ואמרתי לו: '‏מה לך תשבית אותי ממלאכתי. ואני בצער גדול ויש לי עוללים ויונקים קטנים מצפים לפרנסה מידי. עשה טוב ועזבני והרפני ולא תחטא עלי ועליהם.'

ויאמר לי: 'כבר אמרתי לך שלוש פעמים, אם תשמע לעצתי, הודיעני מה תבחר למען ייטב לך ואיני מבקש ממך שכר.'

כשמעי הדבר הזה, אמרתי לו: 'אדוני, עשה חסד עמדי ואקח עצה מאשתי ומחר אעשה כדבריך.'

ויאמר לי: 'אמתין לך עד הבוקר.'

ואלך לביתי בערב ואספר לאשתי כל הדברים האלה, ותאמר לי: 'טוב הקרוב מהרחוק.'

אמרתי לה: '‏הלא יהיה לי יותר טוב לעת זקנתי, כשלא אוכל לעבוד ולעמול.'

אמרה לי: 'אדוני, שמעני, קח עצתי וקח הטובה מיד ואל תאחר, כי 'אל דעות יי ולו נתכנו עלילות', והוא יסבב לך לעת זקנתך, שלא תעמול ולא תחסר כל.'

ויהי ממחרת ואשכים לגן והנה האיש בא ואמר לי: 'מה עצתך ומה שאלתך?'

ואמרתי לו: 'טוב הדבר הקרוב מן הרחוק.'

ויאמר לי: 'לך לביתך ועזוב מלאכתך, כי הקדוש ברוך הוא העשירך עושר גדול.'

ואשוב מיד ואני מהרהר בדרך ואומר: 'עזבתי מלאכתי ואלך לביתי בלא כלום; ואיני יודע, אם דבריו אמת אם לאו.'

ותצא אשתי לקראתי ותאמר לי: 'בוא וראה חסד בוראנו וטובו.'

ואבוא אל ביתי ואמצא ממון גדול ואברך את יי אלהי על החסד שגמלנו.

ותאמר לי אשתי: 'קח עתה עצתי ותועיל לך.'

ואמרתי לה: 'כל אשר תאמרי אלי אעשה, וכאשר שמעתי בראשונה כן אשמע באחרונה.'

ותאמר לי: 'לך לשוק וקנה לנו סופר מהיר ויכתוב כל הצדקה שניתן לעניים.'

ואלך ואקנה הסופר כדבריה ונשׂם בידו הממון ותצווה לעשות צדקה לכל אחד ואחד כראוי לו ומי שהיה רגיל לרכוב על בהמה או לקנות לו עבד לרוץ לפניו ולכתוב הכל בין רב בין מעט. ונעש כן אני ואשתי ולא היינו עושים מלאכה אלא משכימים ומעריבים לבית-הכנסת והולכים לדבר מצוה ואוכלים ושותים ומתענגים עד תום שבע שנים.

ויהי בלילה ההוא ויבואו עלי גנבים ולקחו כל מה שהיה לנו ולא הניחו לנו כלום עד הנזמים שבאזני אשתי. ואמרתי לה: 'הלא אמרתי לך להניח העושר לימי הזקנה, עתה מה אעשה? ובני-אדם יודעים עושרנו. ואני זקנתי ושבתי ולא אוכל לעמול כבראשונה.'

ותאמר לי אשתי: 'אל תירא ואל תפחד. הוצא כתבי-החשבון של הצדקות.'

ואוציא אותם ואחשב אותם ואמצא חשבון גדול. ותתענה האשה שלושה ימים ותתפלל ותאמר: 'ריבון כל העולמים! אמר שלמה המלך עבדך: 'מלוה יי חונן דל וגמולו ישלם לו' [משלי יט, יז] ואתה ריבון העולמים, נאמן וישר, תן לנו מה שהלוויתיך.'

ויהי בלילה ואראה בחלום האיש שבא אלי לגן ושדיבר לי על כל הטובה הבאה אלי, ויאמר לי: 'שמע הקדוש ברוך הוא תפילת אשתך, הוא יגמלך עושר וכבוד בעולם הזה, שתחיה חיים טובים בלא צער ותהיה הקרן קיימת לך לעולם הבא. לך וחפור במקום פלוני ותמצא ממון גדול.'

ואיקץ ואספר לאשתי החלום ואקום ואחפור ואמצא ממון רב, ואני מתפרנס בכבוד, כאשר אתה רואה בדרך מצוה, ויש לי שיספיק עד יום מותי."

ואברך את יי המוריש והמעשיר ואודה אותו על חסדיו ונעמו וגמולותיו לידידיו וליראי-שמו.

(ה, קסד-קסו). א: מד' זוטא, רות, ד, יא; ילקוט שמעוני, ב, סי' תרז; מעיל צדקה, סי' תמג, 23. ב: סיבור יפה, 37-35. – גסטר, סי' שיז; מעשה-בוך, סי' 148. ב"י ב, 230-225, 355-354, 367. (סי' 141).