כמה חמור עוון המברך בלא עיטוף בגדיו.

מעשה באדם אחה שהיה מתנהג בחסידות וביראת יי כל היום ועושה צדקה כפי כוחו והיה לו צער גדול, שלא היה זוכה לגדל בניו, שכל הבנים הנולדים לו, לא ישמח בהם וימותו בקטנותם. וגדלה עגמת-נפשו על זה ולא הניח דברי רפואות וסגולות וקמיעות שלא עשה, ולא הועילו לו כלום.

יום אחד היה יושב לפני רב העיר והסתכל בו הרב וראהו סר וזעף. שאל אותו הרב: "‏מדוע פניך זועפים?"

ענה אותו האיש ואמר לו: "אדוני מה אענה ומה אומר לך? גודל צערי ורוע מזלי, מה שלא אירע לבן-גילי: שייוודע לך אדוני, שמכל הבנים, שילדה לי אשתי, לא יגיעו לחיות שמונה ימים שלמים והם מתים, ולא ידעתי מה לעשות. והיום באתי לפני אדוני להתחנן לפני יי ולפני כבודך, שתתפלל עלי ותתן לי איזו תרופה ועצה טובה, כדי שיחיו בני, ותוציא זאת הדאגה מלבי."

באותה שעה שאל לו הרב: "מה מעשיך והנהגותיך בזה העולם?"

וסיפר לו האיש כל מעשיו וענייניו והנהגתו ביהדותו. וראה הרב שדרכיו מתוקנים ביראת יי ונשאר בהול במחשבתו לידע מה גרם לו לזה האיש זה העונש?

ואחר עבור כשעה אחת והוא יושב דומם ואותו האיש יושב כנגדו מצפה לתשובתו, חזר הרב ושאל להאיש לאמור: "תודיעני, כיצד הנהגתך בשעת אכילתך ובשעת ברכת המזון?"

ענה האיש וענה להרב: "אדוני, תדע שפעמים בימי הקיץ, שאני נכנס לביתי עייף ויגע, פושט אני בגדי העליונים מרוב חמימותי כדי להתקרר מעט, ובין כך ובין כך תבוא עת האוכל ביום או בלילה, ואני יושב לאכול כך בבגדי התחתונים בלבד. וכשגומר אני סעודתי, מברך אני ברכת-המזון בזה האופן."

באותה שעה אמר לו הרב: "אכן נודע הדבר, שזו סיבת מיתת בניך. ובכן אם תשמע לעצתי תקבל עליך, שמהיום והלאה לא תוסיף עוד לעשות כזאת ולעולם היזהר כשתשב לאכול על שולחנך ללבוש בגדיך ותברך ברכת-המזון בבגדיך באימה וביראה, ואני ערב לך, שמהיום והלאה תזכה שיחיו בניך הנולדים לך ותשמח בהם."

וכן היה שקיבל עליו לעשות כמו שציווהו הרב וזיכהו האל בבנים זכרים, לחיים ולקיימא.

(ה, קסא-קסב). עושה פלא, ב, 62. ב"י ה, 230-229, 306. (= סי' 306).