מעשה בחסיד אחד, כשהיה רוצה לאכול היה מתעטף בטלית נאה והיה מניח תפילין והיה מקבץ תלמידיו והיה מעטפם בטליתות נאות והיה מכתירם בתפיליהם. והיה הוא והם אומרים כמה שירות וכמה תשבחות והודאות להקדוש ברוך הוא.

אמרו לו: "מה מקום לתשבחות ולשירות אלו כל שעה שאתה רוצה לאכול?"

אמר להם: "אילו הייתי חבוש בבית האסורים, כמה פעמים הייתי מפייסו, לשר בית-האסורים, בדברים וכמה ממון הייתי נותן לו, כדי שיניחני לאכול אפילו מעט פת שעורים כדי שלא אמות ברעב. כל שכן וכל שכן הקדוש ברוך הוא, שאני יושב בביתי שקט ושאנן, והקדוש ברוך הוא מעלה עננים ומוריד טללים ונותן גשמים ומצמיח דשאים ומוציא לחם מן האדמה ומפרנס כל בשר בלא טורח ובלא עמל, אלא אדם יושב בביתו, והארץ תתן יבולה, ומזמין לאדם לחם לאכול ובגד ללבוש.

(ה, קסא). ספר המוסר, סי' יז, 127. ב"י ד, 189-188, 284.