מעשה בשני בני אדם לסטים, שנועצו ואמרו: נלך ונעמוד על אם הדרך ונארוב שם. אם יבואו בני-אדם עם ממון, נעמוד עליהם ונהרגם ונקח את ממונם.

אמר האחד: "איך נעשה, אם יוודע הדבר ניהרג."

אמר האחר: "אני אתן לך עצה. נחפור שני בורות, באחד נשליך הפגרים ובאחד נשים הממון."

אמר האחד: "כן דיברת."

עשו הבורות. לכל מי שהיה עובר, היו הורגין אותו ומשליכין אותו באחד הבורות ונוטלין ממונו וטומנין אותו בבור השני.

פעם אחת עברה סיעה של בני-אדם, אמר אחד מהם: "כבר עברתי פה פעם אחרת ומצאתי דרך סלולה ועכשיו עלתה עשבים. אי-אפשר בלא שום דבר, נחפש אולי נמצא כלום."

חיפשו ומצאו שני בורות שם, באחד מהם ממון ובאחד פגרים.

אמר להם: "הלא אמרתי לכם, כי אם נחפש נמצא שם כלום; נחפש עוד את הליסטים, אולי נמצא אותם."

הלכו ומצאום נחבאים ואמרו להם: "מה טיבכם כאן?"

בא מלאך המוות וחטף את דבריהם. ואמרו: "עוונותינו הביאונו לכאן."

תפסום והוליכום לבית המלך ואמרו: "אדונינו המלך! מצאנו אלו הליסטים וכבר הרגו אנשים הרבה."

אמר להם המלך: "היאך עשיתם?"

אמרו לו כל המעשה. מיד ציווה המלך לאסרם בזיקים. ואסרום ונגדום מאד בכל יום ולא נתנו להם שום דבר מאכל אלא לחם צר ומים לחץ, ועשו להם כן עד שמתו במיתה משונה.

(ה, קנז). בית המדרש, ה, 145-144; אוצר מדרשים, ב, 327-326; ס' המעשיות (בגדד), סי' מא, 28; ילקוט סיפורים, ג, 73. גסטר, סי' שפב; מעשה-בוך (גסטר), סי' 221. ב"י ב, 274-272, 357.