אחד חמדן ואחד מקנא / איש אחיו ישנא / ומדברים על יוצרם / היודע רוע יצרם. / הרבה מתלוננים / וברעה מתאוננים. / חמדן כה יאמר: / "ראה כי רע ומר / כל מעשה האלהים / השפיל את הגבוהים. / מדוע אני רש ועני / ויעשיר איש פלוני / אויבי שכני / היושב לימיני / ולבי אליו יפנה / להיות במקומו חונה!" / ויען המקנא / בשנאה אשר שנא: / "לא יפנה השם לך / ולא ישמע לקולך / להיותך קצין עם / אמוּתה הפעם!"

וימצאם מלאך השם / במדבר לשם / ויהי כאשר ראם / המלאך קראם / ויאמר: "מה ראיתם / ומה בקשתם? / הלא תבושו מדבר אל יוצרכם / למה תריבון אלי כולכם? / הנה שולחתי לפניכם / לתת היום לכם / לכל אחד שאלתו / לעשות בקשתו. / ונתתי זאת לכם: / יהי לאחד משניכם / כל אשר יפצה פיהו / ברגע אחד יקראהו / ופי שניים בדברו / יהי בשל חברו!"

וישמעו לו ויאמרו: / "עבדיך הננו / ואתה תהיה אדוננו / יהי חסדך עלינו / כי נחמתנו!" / ויהי כדברם דבריהם / והמלאך הלך מעמהם / כי הרוח נשאתהו / ועין לא ראתהו / ועקבותיו לא נודעו. / אז הבינו וידעו / כי מלאך השם הוא / ותורת אמת בפיהו.

ויען החמדן אשר חמד כפליים / וטומאתו בשוליים / ויאמר: "שאל נא!" / ויען לו המקנא: "איך אשאל דבר / ואתה עלי תגבר / להכפיל המשרה / לקחת חלק בכורה / ואתה האחרון / ויהיה לך היתרון / ואיך אחלה לטוב להיטיב גורלך / ולהרחיב גבולך? / אם דיברת נכונה / שאל נא ראשונה!"

ויקצוף החמדן בלבו / וחמתו בערה בו / ויפן אליו בחימה / ויכהו ביד רמה / ויאמר: "על פניך תשאל / ואני אחריך אגאל / ואם לא – אשחיתך / ומהר אמיתך! / ויהי כראותו / כי אבדה תקוותו / חל את פניו / ויתחנן לפניו / ויאמר: "אדוני / הרף ממני / ואשאל ראשונה / וכפלת באחרונה / לשים שלום בינינו!" / וירף ממנו.

ויען המקנא / ויאמר: "אנא / השם תגמול לעבדך / הפוּך מחסדיך / לשלם לו / את גמולו / עוור לי עין אחת מהשניים / ולאויבי פי שניים / והפל אחת מהידיים / ולשונאי זה תן כפליים!" / – ויהיה כדברו ככה / והנה אימה חשיכה / נפלה עליהם / ותך את שניהם / בעיוורון / ויהי לאחרון / מכובד רעהו היתרון / להיות לו הכפליים מחברו / ולא נפל מכל דברו.

ויפן לרעהו פניו / והנח חשכו שתי עיניו / ובכנפי בגדיו / נשארו שתי ידיו. / וישארו שניהם שמה / לבושת ולכלימה / ויסר מהם את חמדתם / וגם את שנאתם.

משלי שועלים לר' ברכיה, סי' קז. הלר, 343.