מעשה באדם אחד שהיה לו עושר גדול, ואוצרות זהב וכסף ואבנים טובות בידו, והיה האיש ההוא קמצן גדול שאין כמוהו בכל העולם; ואף ביום שני וביום חמישי לא הלך לבית הכנסת, שהיה מתיירא ליתן פרוטה לכיס של צדקה. רק מצווה אחת היה מקיים, והיא שעמדה לו להציל אותו מיום הדין, וגם אחר כך נעשה ותרן גדול. – כי האיש ההוא היה מוהל, ואם היתה מזדמנת לו מילה למול תינוק אחד, אף שהיה רחוק מביתו כמה פרסאות, היה הולך לשם לקיים מצוות מילה, ולא היה נוטל שום שכר הן מעני והן מעשיר.

ויהי היום בא אליו משחית אחד בדמות איש ויאמר אליו: "‏אשתי ילדה לי בן זכר והברית-מילה תהיה ביום פלוני, על כן אני מבקש מאתו שיבוא על הברית למול את בני."

ותכף הלך המוהל לביתו ולקח עמו הסכין שימול בו התינוק וישב על העגלה לילך עם האיש המבקש מאתו למול את בנו; כי הוא סבר שזהו איש אנושי, ולא ידע שהיה אחד מן החיצוניים. והלכו שניהם יחד בעגלה. וכשהגיעו אל היער היה המזיק מוליך אותו בארץ אשר לא עבר בה איש, ארץ הרים וגבעות ומדבר, שני ימים רצופים.

ויהי ביום השלישי הביא אותו לביתו, והיה שם כמו כפר קטן ובו כעשרים בתים, אבל הבתים היו יפים מאד. וכשבא המוהל לביתו ראה, שהאיש בעל הבית עשיר גדול, וכל טוב בביתו, בשר ודגים גדולים. ולקח בעל הבית הסוס שלו ונתן ליד עבדו ליתן לו מספוא. ולא הרגיש המוהל, שזה בעל הברית היה שד ומזיק.

ויהי כאשר פנה בעל הבית לעסקיו, הלך המוהל לחדר אשר היולדת שם. ויהי כראות היולדת את המוהל, שמחה שמחה גדולה, ותקרא לו לשלום ודיברה אליו: "בוא אלי, אדוני, ואני אגלה לך סוד גדול." ואמרה: "דע, שבעלי הוא שד ומשחית, ואני באה מזרע אנשים. כשהייתי קטנה לקחו אותי השדים, ואני כאשר אבדתי אבדתי, באשר כל מעשיהם הבל וריק ומעשה תעתועים. והנה אני מזהירה אותך למול את בני הנולד לי מהם. ועוד אני מזהירה ארתך להציל את נפשך שתהיה נזהר לבלתי אכול שום מאכל ולשתות שום משקה ולא תקח שום מתנה לא מבעלי ולא משום אחד מהם!"

ויהי כאשר שמע המוהל הדבר הזה, חרד לבו ונתיירא מאד.

ויהי לעת ערב באו הרבה אנשים ונשים מהכפרים בסוסים ובעגלות כדמיון אנשים, והיו כולם מזיקים ומשחיתים. והגיע זמן הסעודה, והפצירו באיש המוהל ליטול את ידיו ולישב עמהם לסעודת מצווה. וימאן המוהל לאכול ולשתות, כי אמר: "‏עייף אנוכי מן הדרך." ולא אכל ולא שתה בלילה ההוא. ויהי ממחרת וילכו אל בית הכנסת ויתפללו שמה. והוכרח המוהל להתפלל ולשיר בקול 'וכרות עמו הברית' כדרך המוהלים. ואחר התפילה הביאו את התינוק, ומל את התינוק כמנהג כל ישראל. ואחר כך כיבד הסנדק את כל הקהל כמנהג המדינה ביין שרוף ובמיני מתיקה. והוכרח המוהל לילך אל הסנדק, אך לא אכל ולא שתה שם, באמרו שיש לו תענית חלום, ואחר חצי היום אמר בעל הבית, באשר שהמוהל הטריח את עצמו לילך יותר משתים עשרה פרסאות למצוות מילה, לכן תהיה בשבילו הסעודה בלילה אחר תעניתו. וכל כונת בעל הבית היתה, שייהנה המוהל מפתו, ואז תהיה לו שליטה עליו. ולא ידע שאשתו גילתה לו שהוא שד ומשחית.

ויהי לעת ערב היתה סעודת ברית מילה. ואף על פי כן לא אכל ולא שתה המוהל אתם ואמר שראשו ואיבריו כבדים עליו. והמה אכלו ושתו כל מעדני עולם. ויהי כטוב לבם ביין, אמר בעל הבית להמוהל: "קום ולך עמדי לחדר אחד."

אז נתיירא המוהל ואמר בלבו, שהגיע קצו למות. והלך עמו לחדר אחד, והראהו בעל הבית כלי כסף שונים ואחר כך הוליך אותו לחדר שני והראהו כלי זהב. ואמר לו: "טול כלי אחד לזיכרון."

אמר לו המוהל: "יש לי כלים של זהב ושל כסף ויש לי כל טוב שבעולם: אבנים טובות ומרגליות וטבעות ואצעדות וענקים."

אמר לו בעל הבית: טול אחת מן הטבעות או כל חפץ שיקר הוא בעיניך. ולא רצה המוהל ליקח כלום והשיב שיש לו גם אבנים טובות ומרגליות לרוב.

אחר כך הוליך בעל הבית אותו לחדר אחד שהיו בו מפתחות הרבה, והיו תלויים המפתחות במסמרות הרבה מאד. ויתמה המוהל על הדבר הזה, בראותו, כמדומה לו שיש כאן קישור מפתחות ביחד כמו שיש לו בביתו לכל החדרים ולכל הארגזים שלו. ושאל בעל הבית את המוהל: "אדוני, הראיתיך כל כך כלי כסף וזהב וכל כך אוצרות אבנים טובות, ולא היית תמה עליהם; ועל אוצר זה אתה תמה, שהוא רק ברזל!" – שהמפתחות היו כולם של ברזל.

והשיב לו המוהל: "אני תמה על קישור זה של המפתחות, שהם דומים כולם למפתחות של הבתים והאוצרות והחדרים שלי, כאשר יש לי בבית, תלויים פה על מסמר זה."

ויאמר אליו בעל הבית: "באשר שגמלת חסד עמדי והלכת עמי כשתים עשרה פרסאות למול את בני; וראיתי שיי הוא אתך שלא אכלת ולא שתית ולא לקחת מאומה מרשותי – לכן אני מגלה לך שאני הממונה על השדים, שהם ממונים על קצת אנשים שהמה בטבעם קמצנים. אזי מסורים בידינו כל המפתחות שלהם, כדי שלא יהא בהם כוח ורשות לעשות איזו צדקה וגמילות חסד, ואף לעצמם אין רשות בידם להתענג לקנות מאכל טוב או מיני מגדים. ובאשר אתה גמלתני חסד גדול, קח הקישור של המפתחות הללו ואל תירא; חי יי שלא יארע לך שום רע!"

ויקח המוהל הקישור של המפתחות והלך בשמחה לביתו. ובבואו לביתו נהפך לבבו ונעשה איש אחר. ותכף בנה בניין אבנים, בית כנסת גדול מפואר מאד. ועשה צדקה ופרנס את העניים והיה מלביש את הערומים. והפליא לעשות עד יום מותו ונפטר בשם טוב.

הערות:

להלן הנוסח המובא בספר קב הישר פרק כה שעליו התבסס ברדיצ'בסקי. השינויים הם מעטים לערך ומלמדים על דרך העריכה שנקט בה.

מעשה באדם אחד שהיה לו עושר גדול, ואוצרות זהב וכסף ואבנים טובות. והיה האיש ההוא קמצן גדול שאין כמוהו בכל העולם, ואף ביום ב' או ביום ה' לא הלך לבית הכנסת, שהיה מתיירא ליתן פרוטה לכיס של צדקה. רק חדא מצוה היה לו, והיא שעמדה לו להציל אותו מיום הדין, דינא רבא וגם אחר כך נעשה ותרן גדול. – כי האיש ההוא היה מוהל, ואם היתה נזדמנת לו מילה למול תינוק אחד, אף שהיה מביתו כמה פרסאות, היה הולך לשם לקיים מצוות מילה, ולא היה נוטל שום שכר הן מעשיר ועני.

ויהי היום בא אליו משחית אחד בדמות איש ויאמר אליו: "‏אשתי ילדה לי בן זכר והברית-מילה יהיה ביום פלוני, על כן אני מבקש מאתו שיבוא על הברית למול את בנו."

ותכף הלך המוהל לביתו ולקח השכין שמל בו התינוק עמו וישב על העגלה לילך עם האיש המבקש מאתו למול את בנו, כי הוא סבר שזהו איש אנושי, ולא ידע שהיה אחד מן החיצוניים. והלכו שניהם יחד בעגלה. וכשהגיע אל היער היה המזיק מוליכו אותו בארץ אשר לא עבר בה איש, כי אם ארץ הרים וגבעות ומדבר, זה שני ימים רצופים.

ויהי ביום השלישי היה מוליכו אותו לביתו, והיה שם כמו כפר קטן ערך עשרים בתים, אבל הבתים היו יפים מאד. וכשבא לביתו ראה המוהל, שהאיש בעל הבית הוא עושר גדול, וכל טוב היה בביתו, בשר ודגים גדולים. ולקח הבעל הבית הסוס שלו ונתן ליד עבדו ליתן מספוא כפי הדרך כל הארץ. ולא הרגיש המוהל, שזהו הבעל הברית היה שד ומזיק.

‏ויהי כאשר פנה הבעל הבית לעסקיו, הלך המוהל לחדר אשר היולדות שמה. ויהי כראות היולדת את המוהל, שמחה שמחה גדולה, ויקרא לו לשלום ומדברת אליו: "בוא אלי, אדוני, ואני מגלה אותך סוד גדול." ואמרה: "דע, שבעלי הוא שד ומשחית, ואני, אני בא מזרע אנשים. כשהייתי קטנה לקחו אותי השידים, ואני כאשר אבדתי אבדתי אצלם, באשר שכל מעשיהם הוא הבל וריק ומעשה תעתועים. והנה אני מזהיר אותך למול את בני הנולד לי מהם. ועוד אני מזהיר ארתך להציל את נפשך שתהיה נזהר לבלתי לאכול שום מאכל ולשתות שום משקה ולא ליקח שום מתנה לא מבעלי ולא משום אחד מהם!"

ויהי כאשר שמע המוהל הדבר הזה, חרד לבו ונתיירא מאד.

ויהי לעת ערב באו הרבה אנשים ונשים מכפרים בסוסים ובעגלות כדמיון אנשים, והיו כולן מזיקים ומשחיתים. והגיע זמן הסעודה, הפצירו באיש המוהל ליטול את ידיו ולישב עמהם לסעודת מצווה. וימאן המוהל לאכול ולשתות, כי אמר: "‏עייף אנוכי מן הדרך." ולא אכל ושתה בלילה ההוא שקורין ווין נאכט (או וואך נאכט). ויהי ממחרת וילכו אל בית הכנסת ויתפללו שמה. והוכרח המוהל להתפלל ולשיר בקול 'וכרות עמו הברית' כדרך המוהלים. ואחר התפילה היו מביאין את התינוק, ומל את התינוק כמנהג כל בית ישראל. ואחר כך היה מבקש הסנדק כל הקהל כמנהג המדינה על יין שרוף ומינה מתיקה שקורין לעקוכי"ן, והוכרח המוהל לילך אל הסנדק, ולא אכל ולא שתה שמה, באומרו שיש לו תענית חלום, ואחר חצי היום אמר הבעל הבית, באשר שהמוהל הטריח את עצמו לילך יותר מי"ב פרסאות למצוות מילה, לכן בשבילו יהיה הסעודה בלילה אחר תעניתו. וכל כוונות בעל הבית היה, שיהנה המוהל מפיתו ומפרנסתו, ואז יהיה לו שליטה עליו. ולא ידע מאומה שאשתו גילה שהוא היה שד ומשחית.

‏ויהי לעת ערב היה סעודת ברית מילה. ואף על פי כן לא אכל ושתה המוהל איתם ואמר שראשו ואיבריו כבידים עליו. והמה אכלו ושתו כל מעדני עולם. ויהי כטוב לבם ביין, אמר הבעל הבית להמוהל: "קום והלך עמדי לחדר אחד."

אז נתיירא המוהל ואמר בדעתו, שהגיע זמן קצו למות. והלך עמו לחדר אחד, והראה לו בעל הבית כילים מכלים שונים, כלי כסף. ואחר כך היו מוליכו אותו לחדר שני והראה כלי זהב. ואמר לו: "טול כלי אחד לזכרון."

אמר לו המוהל: "יש לי כלים של זהוב ושל כסף ויש לי כל טוב שבעולם כלי טובות ומרגליות טבעתים ואצעדים ענקים."

ואמר לו הבעל הבית: טול אחת מן טבעת אחת או כל חפץ שיקר הוא בעיניך. ועל כולם לא רצה המוהל ליקח והשיב שיש לו גם כן אבנים טובות ומרגליות לרוב.

‏אחר כך היה מוליכו אותו לחדר אחד שהיה מפתיחות הרבה סביב החדר היה תולין המפתחות במסמורת הרבה מאד. ויתמה האיש המוהל על הדבר הזה, וראה בעיניו כמדומה לו שיש קישור מפתיחות ביחד כמו שיש לו בביתו לכל החדרים ולכל הארגז שלו. ושאל הבעל הבית את המוהל ואמר לו: "אדני, הראותיך כל כך כלי כסף וזהב וכל כך אוצרות אבנים טובות, ולא היית מתמיה עליהם, ועל אוצר זה את הוא מתמיה, שהוא רק ברזל!"

שהן המפתחות היו כולם של ברזל.

והשיב לו המוהל: "אני מתמיה על קישור זה של מפתיחות, שהם דומין כולן לבתים ואוצרות וחדרים שלי, כאשר יש לי בבית, היו תולין פה במסמר זה."

ויאמר אליו הבעל: "באשר שגמלת חסד עמדי והלכתי עמי ערך י"ב פרסאות למול את בני, וראיתי שה' הוא אתך שלא אכלת ולא שתית ולא לקחת מאומה מרשותי, לכן אני מגלה אותך שאני הוא ראש הממונה על השידים, שהן ממונים על קצת אנשים שהמה בטבעי קמצנים. אזי הוא מסור בידינו כל המפתחות שלהן, כדי שלא יהא בהן כח ורשות לעשות בהן איזה צדקה וגמילות חסד, ואף לעצמם אין רשות בידם להתענג לקנות איזה מאכל טוב או מיני מגדים. ובאשר שאתה גמלתני חסד גדול, קח הקישור של המפתיחות הללו ואל תירא. חי ה' שלא יארע לך שום רע!"

‏ויקח המוהל הקישור של מפתיחות והלך בשמחה לביתו. ובבואו לביתו נהפך לבבו ונעשה לאיש אחר. ותכף בנה בניין של אבנים, בית הכנסת גדולה מפוארה מאוד. ועשה צדקה ופרנס את העניים והיה מלביש הערומים, והפליא לעשות עד יום מותו ונפטר בשם טוב.

(ה, קמה-קמז). בית המדרש, ו' 146-143; אוצר מדרשים, ב, 339-338; עושה פלא, ג, 44-43; מוראים גדולים, 53-52; קב הישר, סי' כה, 56-54. ב"י ו, 67-63, 314.