מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
חלום הכילי |
טקסט |
היה איש תלמיד חכם וירא שמים, מלא תורה ויראה והיה עובד את השם, והיה לו הון ועושר בביתו. אבל הנהגת ביתו היתה על דרך הכילות, ולא היה נותן צדקה לשום עני, גם פרוסת לחם לעני לא היה נותן. ביתו היה על אם הדרך, והיה ירא פן ידחקו עליו העוברים ושבים; ועשה נדר לעצמו, שלא יכניס לתוך ביתו עוברים ושבים ואף במחיר. כך היה מנהגו משנים רבות; וכל האורחים כבר היו יודעים אותו, ודרכם היה לדלג על הבית הזה. פעם אחת עברה עגלת סוחרים בלילה, טעונה משא כבד [על יד הבית הזה], והיה גשם שוטף ורוח סוער מוליך את הגשם נגד פניהם. ויאמרו איש אל רעהו: "ניטה לבית הזה, אם גם אין מניחים ליכנס בו, לבקש חסות תחת קיר אחד." ויעשו כן. והם היו עייפים מהדרך, רעבים וצמאים, ובגדיהם רטובים ממי הגשם ומתאווים לנוח מעט. וישמעו מבעד לקיר קול עוברים ושבים בתוך הבית. ויתפלאו על זה ויאמרו: "מה יום מיומיים?" בתוך כך יצא בעל הבית אליהם ואמר להם בפנים שוחקות: "אחי, למה תעמדו בחוץ? בואו אלי האוהלה!" ויתפלאו, ויעשו כדברו ויסורו לתוך הבית לנוח. ויערוך לפניהם שולחן והאכילם והשקם ממיטב שולחנו; וידבר עמהם רכות, כדרך איש מכניס אורחים. ולא הבינו האנשים פתרון הדבר, איך נהפך זה לאיש אחר. וירהיבו בנפשם עוז לשאול אותו, מה עלתה לו. ויספר להם את אשר קרהו: "זה איזה שבועות, אשר שכבתי בלילה על מיטתי לישון שנת הלילה, ואחלום שאני חולה ומוטל על ערש דווי זה ימים ואשתי תשמשני. ואומר לאשתי: 'הלא את רואה בעיניך שאני חולה מאד. ומדוע אינך מביאה רופא מומחה לרפאות אותי?' אז שמעה לקולי ותשלח העירה ותבא רופא אחרי רופא, ויתנו לי רפואות; וכל אשר שתיתי מהם נתגברה מחלתי יותר ויותר, עד שהרגשתי בנפשי שכוחותי מידלדלים ושבקרוב אמות. ונדמה לי, שבני ביתי סובבים את מיטתי לעמוד ביציאת נשמתי. והנה יצאה נשמתי. ובני ביתי ספדו אותי שעות אחדות ואחר זה החלו לדבר מענייני הקבורה, ויאסרו סוס בעגלה להוביל אותי העירה ולהביאני לחברה קדישא. ביקש המשרת שעל העגלה מאשתי פשתן לתכריכי, ואמרה לתת לו פשתן טוב; ולא נתנה כלתי ותתן רק סדינים קרועים ובלים. כה נסעו עם גופי העירה. ותבקש החברה הון רב בעד חלקת קרקע וצרכי הקבורה, ויבוא הדבר לידי ריב ומצה. אחר כך החלו להתעסק בי בדרך בזיון. ויהי כאשר הפשיטו אותי ערום כדי לטהרני, הכה אותי אחד השמשים ויאמר: זה הוא האדון הרע, שלא הניח עני ואביון לדרוך על מפתן ביתו! וקשה היה עלי לשאת את הביזיון ואמרתי: מתי איקבר ולא אשמע עוד ביזיונות אנשים! אחר כך הביאוני לקבר ויכסוני עפר, ואני ידעתי, כי יש דין וחשבון אחרי המוות, אבל אני שכבתי כל היום בקברי, ואין דורש ואין מבקש. ואתפלא מאד. כה עברו עלי שלושה ימים. ויהי ביום הרביעי בא אלי מלאך אחד ויעירני לאמור: 'קום ממשכבך ולך אתי למקום שאנהיגך.' וקמתי והלכתי אחריו בדרכים נוראים עד מאד, עד שהגעתי למקום, אשר שם יושבים בית דין של מעלה לשפוט את האדם על כל מעלליו. ויציגני המלאך לפניהם ועמדתי על יד הפתח, וארכובותי דא לדא נקשן מרוב פחד ויראה. ויאמר אלי ראש הבית דין: 'גשה נא אלי!' וניגשתי אליו. ויאמר אלי: אתה יודע, כי כבר מַתָּ וכי הובאת לכאן לתת דין וחשבון על כל מעשיך שעשית בעולם בימי חייך.' ואמרתי: 'ידעתי זאת. וישאלני שוב: 'עסקת בתורה?' ואמרתי לו: 'הן.' ויאמר: 'מי מעיד אותך?' באו כל הספרים שלמדתי בהם, והעידו אותי. ואני הייתי ברוב שמחה. אחר כך שאל אותי: 'עסקת באמונה?' ואמרתי: 'הן.' וביררו זאת. אחר כך שאל אותי: 'עסקת בצדקה ובגמילות חסדים?' וכששאלו אותי זה נבהלתי מאד. כי ידעתי שמזה אין בי כלל, ולכן שתקתי ולא נתתי מענה. אמר ראש בית הדין: 'יבואו עדים ויעידו בך על זה.' ויבואו אנשים עניים ואביונים מקצה הארץ עד אין מספר. מהם העידו בי, שביקשו ממני מתת יד והשבתי פניהם; מהם העידו, שלא ביקשו אך לנוח בביתי מעמל הדרך ולא הנחתים; ומהם העידו שביקשו לקנות ממני אוכל במחיר ומיאנתי; מהם גם הגידו שדחפתי אותם מביתי בחזקה. אין לשער כלימתי וחרפתי שסבלתי באותה שעה. ויצא הפסק-דין מהבית-דין, שנותנים לי ברירה לברור אחת משתי אלה, או לבוא בגיהינום לחודש ימים או להיוולד מחדש ולהתגלגל בעולם הזה פעם שנית, אולי אתקן אותו העוון. ואמרתי לנפשי, כי טוב לי לבחור בגיהינום מבגלגול, כי מי יודע, אם אהיה עשיר בפעם הבאה ויהיה בידי לעשות צדקה וחסד. ואם יהיה בידי, מי יודע, אם אוכל לכוף את יצרי הרע. לכן בחרתי לבוא לגיהינום לחודש ימים. ותכף ומיד בא אלי מלאך משחית אחד להוליכני לגיהינום. ויולך אותי ימים ושבועות, עד אשר קצתי בנפשי בדרך וחשבתי בלבי: מתי אזכה לראות פני הגיהינום? וכאשר חפצתי לנוח מעט מעייפותי, הכה אותי המלאך וגער בי, והייתי מוכרח ללכת יומם ולילה בלי הפסק. והנה החילותי להרגיש בגופי חמימות גדולה, ומה שהלכתי הלאה התגברה החמימות ותבער כיקוד אש. וראיתי שאני קרוב להגיהינום ולא יכולתי לסבול עוד היקוד, חורך גופי והאדמה מתחת רגלי היתה חמה כתנור של כבשן. ולא היה בי כוח להלוך עוד. ואמרתי להמלאך שיוליכני בחזרה להשופטים, כי אובה לבחור עתה בעונש השני ולהתגלגל ולבוא בעולם שנית. ויענני המלאך לאמור: 'לא אוכל לעשות כזאת, כי גם אני איענש מהם על שאיני מקיים את ציווים.' אמרתי לו: 'הוליכני בחזרה ואני אקבל עלי את ענשך על אשר לא שמרת מה שפקדוך.' אזי נתרצה לזה ואמר לי: 'כן דיברת.' וישב עמי ויביאני לפני הבית-דין אחרי חודש ימים, ועמדתי שנית בפתח בלב נשבר. נתן בי ראש הבית-דין את עיניו ויאמר לי: 'מה טיבך פה?' פתחתי ואמרתי: 'שמעני, אדוני, לא אוכל לסבול עונש הגיהינום בכל אופן, תן נא לי רשות לברור לי העונש השני להתגלגל מחדש ולבוא בעולם הזה!' [פנה היושב בראש אל המלאך] והביט עליו בזעם ויאמר לו: 'למה זה עברת על הציווי שלך?' וישב המלאך לאמור: 'האיש הזה קיבל עליו את ענשי.' וישאלני השופט: 'הנכונים דברי המלאך?' ואמרתי: 'אמנם כן, ואני מקבל עלי עונשו של זה.' ויאמר השופט: 'יהי כן כאשר דיברת, ותתגלגל ותבוא בעולם שנית; אבל לפני לכתך שמה עליך להיענש בעונש המלאך.' ברגע זה בא מלאך אחד ובידו שבט ברזל ויכני בחזקה, והחילותי לצעוק צעקה גדולה ומרה. ומגודל הצעקה נתעוררנו אני וכל בני ביתי משנתנו. וארגיש כאב נורא בגופי מההכאה ימים רבים..." פשט בעל הבית את בגדו ויראה להם רושם השבט. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
קמצן, הכנסת אורחים, יציאת הנשמה, קבורה, תכריכים, מלאך, בית דין של מעלה, גיהינום, גלגול נשמות, עולם הזה, עונש |