מעשה באדם אחד שהיה עשיר גדול. והיתה לו אשה יפה מאד והיה אוהב אותה ביותר. והיו בחצרו ארבע חומות גבוהות ובצורות מאד, והיה בהן פתח פתוח לחצרו. ובתוך אותן החומות יש מנהג: כל הנכנס לא יצא ולא יחזור לביתו, ושעירים ירקדו שם. ויש אומרים, ששם פתחו של גיהינום.

והיה האיש רע ובליעל מאד ואשתו רשעה, ובנים לא היו להם. והיא היתה מתאווה תמיד לבוא עד אותו פתח ולראות מה בתוך החומות. ובעלה היה מונע אותה תמיד ושומרה, כי ידע שדעתה לשם.

פעם אחת היה המלך צריך לאותו האיש ושלח אחריו. וציווה האיש לאשר על ביתו להיות תמיד עמה ולילך אחריה בכל מקום שתלך. הלך האיש אל המלך ושהה שם. ובין כך באה האשה ואמרה לאשר על ביתה: "שמעני ועשה רצוני והניחני לילך לפני הפתח, ואני אתן לך כל מה שתרצה; ואם תעשה לי מה שאני מבקשת ממך, היטב איטיב עמך."

אמר לה: "אל נא תעשי זאת ואל תאבדי עצמך בחינם! ואדוני ציווה אותי לשמרך כבבת עינו, כי נפלאת אהבתך עליו ומאד נעמת לו. אל תעשי הרעה הגדולה הזאת ולא תורידי שיבתו ברעה שאולה!"

אמרה לו: "חייך, שלא אלך אלא כנגד הפתח הרחק כמטחווי קשת!"

והוא לא רצה לתת לה רשות.

ויהי היא מתאמצת מאד ללכת, עד שהלכה לחצר בעל כורחו ואין איש אתם בבית. צעק האיש בקול גדול ויספוק כפיו ויצטער האיש מאד וירץ אחריה. והיא הלכה עד לפני הפתח, וכיון שבאה שמה, הושיט אחד מבפנים את ידו ומשכה אליו לפנים, והדלת סגר אחריה.

אמר האיש: "ואני אנה אני בא מן הצרה אשר תמצא את אדוני?"

הלך האיש והטמין את עצמו בחדר והיה שם, עד שוב אדונו אל ביתו. וכיון שבא ולא ראה את אשתו ואת עבדו, נפל ארצה ותתפעם רוחו ויתעלף. ובאו כל שכניו לנחמו. וימאן להתנחם ויאמר: "כי ארד אל אשתי אבל שאולה." ויבך אותה בכי גדול.

הלך ופשפש בכל ביתו ולא מצאה. עד שבא לחדר משכבו ושמע שם איש גונח ומתאנח. ויאמר: "מי אתה? האתה זה פלוני עבדי אשר שמעתי גונח?"

אמר לו: "אני עבדך המחויב לך."

ויבוא אליו ויפול לפניו ויבך ויתחנן לו.

אמר לו: "היכן אשתי?"

עמד וסיפר לו כל המעשה.

אמר לו: "בשבועה, לא אשב ולא אשקוט ולא אנוח, עד שאדע היכן היא, ומה היא עושה, ואם אוכל להיות עמה."

מה עשה? נתן כל אשר לו לקרוביו והלך לו בשבי [שמא יש לקרוא: בשביל], עד שנכנס בתוך יער גדול. והלך בתוכו מהלך ששה ימים. ופגע איש אחד גדול מאד בקומה ושחור ומכוער ביותר. נתן לו שלום והחזיר לו שלום. ויחרד האיש ויפחד מאד ממנו, כי לא ראה מעולם כמוהו.

אמר לו האיש הגדול: "ידעתי מה אתה מבקש: את אשתך אתה מבקש לראות. אם תרצה לבוא עמי, אראך את מקומה ואתה תדבר אליה."

אמר לו: "בשביל כל אוצרות המלך אם רוצה ליתנם לי, לא הייתי רוצה לילך עמך."

אמר לו האיש הגדול: "יש בביתך שום אדם שאתה בוטח בו?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "הוליכהו אלי. מהיום שמונה ימים, ותמצא אותי הנה."

נפטר ממנו והלך לו ובא לביתו. ונתקבצו כל אוהביו אליו ושאלו לו, אם מצא או שמע שום דבר על אשתו. אמר להם: "הן, מי יש בכם אדם שרוצה לעשות מה שאצוונו? אם עשיתי שום טובה שבעולם לשום אדם מכם, עתה באה העת שיכול לגמול לי כל מה שעשיתי לו כל ימי."

בא אחד מנעריו ואמר: ‏"אדוני, אתה גידלתני ורוממתני מנעורי ועד עתה, תגזור עלי כל רצונך ואקיים כל מצוותך, ואהיה זהיר ונזהר לכל אשר תצווני."

אמר לו: "בך חפצתי, כי מצאתיך נאמן ונעים מאד, ובך אני בוטח ובוא עמי ועשה כל אשר אצווך."

וילכו שניהם יחדיו. ויבואו ביער עד מקום אשר היה שם בתחילה. וימצאו שם האיש הגדול. וירא הנער אותו ויפחד ממנו מאד.

אמר לו רבו: "בני, צריך אתה לילך עם זה האיש, והוא יוליכך למקום אשתי, ואתה תדבר אליה. ואם תוכל להביאה עמך, אתן לך ממון כבד ותהיה יורש מכל אשר לי."

אמר לו: "כן אעשה כאשר דיברת."

הלך עמו והוליכו לתוך גיהינום. וראה שם הרבה בני אדם שהיה מכיר סובלים דינם בגיהינום. – ואדונו חזר לביתו. – אמר לו הנער: "הראני את אשת אדוני."

הוליכו לחדר אחד, ונדמה לו שהיה כל החדר, הקירות והגג מצופים זהב מופז והרצפה מאבנים טובות אדומות ומתלהבות; וראה אשת אדונו יושבת בקתדרא של זהב ומלובשת בגדי זהב, וכל סביבותיה זהב. והיה לפניה ‏שולחן של זהב ערוך וכל מאכלה אדומים. ויש לה שמשים הרבה, יש מהם חותכים לפניה מאכלה, ויש מהם מוזגים לה יין לבן בתוך כוס של זהב. כיון שראה אותה, נפל לאפיה ארצה ואמר לה: "ברוך שחלק מכבודו לבריות בשר ודם! לא ראיתי מעולם שום מלכה מכובדת כל כך כאשר אני רואה שמכבדים אותך, ואדוני מצטער עבורך ואינו אוכל, כל הימים הוא מתענה, והוא שלחני אחריך שתבואי אליו אם תוכלי."

אמרה לו: "אדוני, שמעני, כל מה שאתה רואה סביבותי, אש בוערה; החדר הזה והשולחן וכל מה שאני מלובשת והקתדרא שאני יושבת בה וכל מה שאני אוכלת – אש הוא. עד אבדון תאכל גופי ובשרי, והיין הוא אבר מהותך שאני שותה כל שעה ושעה. ואילו היה כל העולם כולו שלי, הייתי נותנת אותו ברצון, לצאת לשעה אחת לחוץ לקרר אותי. וכך תאמר לבעלי, שכל פושעי ישראל בגופן, כן הם בגיהינום. ותאמר לו, שיעשה תשובה ממעשיו הרעים, כי גדול כוח התשובה."

אמר לה: "ובגלל איזה עוון יש לך כל הדין הקשה הזה?"

אמרה לו: "מפני הרבה רעות ועוונות שעשיתי, כי ניאפתי איש אחר, וחיללתי שבת, ונידה הייתי שוכבת עם בעלי, ועל עניים ויתומים לא ריחמתי, וכזאת וכזאת עשיתי."

אמר לה: "היש יכולת לשום אדם לפדותך מן הדין הזה?"

אמרה לו: "לא, הואיל ולא היו לי בנים מעולם. ואם היה לי בן אחד מבעלי שיוכל לומר ברבים 'ברכו את יי המבורך' והציבור עונין 'ברוך יי המבורך לעולם ועד' וקדיש כולו, הייתי נפדית בסוף שנתי."

אמר לה: "אלך ואספר כל זאת."

ונתנה לו טבעת אחת שעדיין היתה על אצבעה, שהוא נתן לה, ואמרה לו: "אמור שיהא זה לו לאות שאתה אומר אמת כל אשר תאמר אליו."

ונפטר ממנה והלך לו עם האיש שהביאו שמה והוליכו עד המקום שלקחו. ונפטר ממנו והלך לביתו.

כיון שראהו אדונו, שמח שמחה גדולה. וסיפר לו כל מה שראה ונתן לו האות והאמין לדבריו.

מה עשה אותו האיש? הלך לבית הכנסת וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא בבכי גדול ובשברון לב. ועשה תשובה שלמה. ולא זז משם, עד שפרחה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: אותו האיש מזומן לחיי העולם הבא! לקיים מה שנאמר: 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא' [משלי ח, כא].

(ה, קמז-קנ). לוי, סי' יא, 81-76; אוצר מדרשים, ב, 351-350. גסטר, סי' שלח. הלר, 351 (11). ב"י ו, 77-72, 309.
מלות מפתח: