בימים קדומים חי איש אחד חסיד גדול, אשר לא היה כמותו בעולם. והוא היה עשיר גדול, והיה עושה צדקה וחסד ביתר שאת וביתר עוז לכל עוברים ושבים; בכל זמן היה מלביש ליתומים ולאלמנות. והיו עשויים לביתו ארבעה פתחים לארבע פינות העולם. והיתה ידו פשוטה לעניים; וכיון שהיו עניים באים בביתו, היה מאכיל אותם ומשקה אותם ומכבדם כבוד גדול. ובזמן שרצו לצאת לדרכם, היה עושה להם לוויה. שם האיש ההוא היה אברהם החסיד. ובעד המצווה הזאת, מצוות הכנסת אורחים, נתן לו אלהים שכרו והתקין לו ברחמיו כסא אחד של פז בגן עדן תחת עץ החיים בתוך שאר הצדיקים, ולפני הכסא עשה מנורה אחת בעלת שבע נרות דולקות מן המצוות וגמילות חסדים וצדקות, שהיה עושה לפניו.

ויהי היום עלה השטן אל האלהים והשתחווה לפניו.

אמר לו לשטן: "מאין תבוא והיכן היית?"

אמר לפניו השטן: "ריבונו של עולם! משוט בארץ ומהתהלך בה."

אמר לו יי: "השמת לבך וראית את אברהם עבדי, שהוא מתהלך בצדקו לפני, איש תם וישר הוא, ירא אלהים וסר מרע, צדיק וישר הוא ואין כמותו."

אמר לפניו השטן: "ריבונו של עולם! החינם ירא אברהם אותך? הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ומעשה ידיו ונתת לו ברכה בארץ, אהבת אותו וגידלת ורוממת אותו ונתת לו שפע רב ועושר, כיצד לא יהיה צדיק וחסיד? אלא תן לי רשות ואראך, שאין לבו שלם עמך."

אמר לו אלהים לשטן: "אתה יכול לו?"

אמר לפניו: "ריבונו של עולם! תן לי רשות ואחר זה תראה, מה אני עושה לו."

אמר לו יי: "נתתי לך רשות, אך את גופו ונפשו ונשמתו שמור!"

נטל השטן רשות מלפני יי וירד מהשמים ובא למטה בארץ. ‏התלבש בדמות בחור יפה עיניים וקווצותיו תלתלים, ובא לביתו של אברהם, למען הטהו ממנהגיו.

ויתן אברהם שלום להבחור והחזיר לו שלום. אמר לו אברהם: "בני, מי אתה?"

אמר לו: "עברי אנוכי."

אמר לו אברהם: "מהיכן באת?"

אמר לו הבחור: "מארץ ישראל באתי ומבבל אני."

אמר לו אברהם: "קבלה על עיני ועל ראשי, אלי תבוא ותשב על המיטה."

וישב הבחור לפני אברהם בכבוד ובמורא ובדעת מיושבה ובדרך ארץ. ויצווה אברהם לעבדיו לערוך להאורח שולחן, ויביאו לפניו לחם ואכל. וישב הבחור בבית אברהם חודש ימים.

יום אחד אמר הבחור לאברהם: "אדוני, תן לי רשות, כי אני רוצה לילך מכאן."

אמר לו אברהם: "להיכן אתה הולך?"

אמר לו הבחור: "לחזור בעולם."

אמר לו אברהם: "היש לך אב ואם?"

ענה ואמר לו: "אדוני, אני יתום, אין לי לא אב ולא אם, לא בן ולא בת ולא אשה. שום דבר אין לי, אלא אני כמו עץ יבש עומד כאן לפניך."

אמר אברהם בלבו: טוב זה בשבילי, ואני איש זקן והוא משמש אותי יותר מכל עבדי.

אמר לו להבחור: "רצונך לישב אצלי, כל מה שאתה רוצה אני נותן לך."

אמר לו הבחור: "אדוני, איני רוצה ממך שום דבר, כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש."

וישב הבחור אצל אברהם ושימש אותו כעבד משמש את המלך. וישמח אברהם עליו ויאהב אותו אהבה עזה עד מאד, ולא ידע, כי הבחור הזה אינו בן אדם, אלא הוא השטן, שבא לנסותו, אם יעמוד בחסידותו אם לא.

והבחור שימש את אברהם יום יום ויכוון לגנוב את דעתו ולפתותו ולהוציאו מדרכי השם ולהביאו בדרכו הוא. ובכל יום היה אומר לאברהם: "אדוני, מה אלה המצוות והצדקות שאתה עושה? ומה אלו האורחים והעניים והאביונים, אשר באים לביתך? חי ראש אדוני, כי לבי בוער עליך, בראותי הפיזור הרב בביתך, ואני לחמך אכלתי ומימיך שתיתי."

והיה מספר לאברהם, כי הרבה חזר בעולם וראה הרבה עשירים, שהיו מפזרים כמותו, ולאחר זמן ירדו מנכסיהם והיו דופקים על פתחי נדיבים בעד כיכר לחם, ושום אדם לא ריחם עליהם.

בדברים כאלה היה‏ גונב השטן לבו של אברהם יומם ולילה בכל עת וזמן, עד שנהפך לבו אחרי דבריו.

יום אחד אמר אברהם לעבדו: "אמת וטובים דבריך ונכונים, אך איני יודע מה לעשות."

ענה העבד ואמר לו: "אנוכי איעצך עצה ומלטה את נפשך ואת כל בני ביתך: קח את כל ביתך וקניינך וצא מכאן ותשב במקום אחר, עד שישכחו אותך. אם יש את נפשך, רכב על סוסך, ואני אלך עמך ואראך את המקום אשר תשב בו."

וישמע אברהם בקולו וירכב על סוסו, ועבדו הולך לפניו; ויוליכהו אחרי שבעה הרים ויביאהו למקום אחד טוב ומשובח, מקום מעיינות, עשבים ואילנות טובים ומקום שושנים ופרחים.

וכאשר ראה אברהם את המקום ההוא, שמח שמחה גדולה ויאמר: "לי נאה המקום הזה!"

ויאמר העבד אל אברהם: "שב כאן ואני אמשוך את ביתך וכל אשר לך הנה ואתקע את אהלך."

וימשוך השטן בהרף עין את ביתו של אברהם ואת כל מקנהו להמקום ההוא. וישב שם אברהם לבטח שקט ושאנן ובשלוה, ושום עוברים ושבים לא באו עוד. פרש אברהם מעול של ציבור וממצוות ומצדקות ; ולא היה רואה עוד שום פני אדם.

ויהי בחצי לילה אחד בא אלהים לגן עדן להשתעשע עם נשמותיהם של צדיקים. והוא, שהכל גלוי וידוע לפניו, ראה וידע כי אברהם פרש מדרכו והלך וטעה אחרי דבריו של השטן.

ויצווה למלאכיו להשליך את כיסאו של אברהם והמנורה שלו ממעל.

[ויעשו המלאכים כן] ומיד השליכו את הכסא ואת המנורה בחמש מאות פרסאות. נשבר הכסא ושבעת קני המנורה כבו. מקום הכסא והמנורה תחת עץ החיים נשאר פנוי. אחר זה גירש אלהים גם את נשמתו של אברהם מגן עדן ויאמר: "לא תבואי עוד במחיצתי." ויהי חלקה בגיהינום!

וירא אברהם בחלומו בלילה ההוא, שהיה יושב בגן אחד גדול מאד, ובו אילנות טובים, שושנים ופרחים ממינים שונים, שאין כמותם בעולם. וירא בגן המון רב ופני כולם טובים ויפים, תארם כתואר פני המלאכים, וכל אחד ואחד יושב על כסא אחד מתוקן לו מכסף וזהב, ולפני כל כסא וכסא מנורה אחת בעלת שבעה נרות דולקים, יושבים כל העם וקוראים ולומדים בתורה ושמחים, וגם הוא בתוכם. לפתע בא אחד וישלך את כיסאו ומנורתו ארצה. ויישבר הכסא ונרות המנורה כבו עד אחד... והתעורר משנתו ויתמה תמיהה גדולה על המראה ורוחו נע ונד עד הבוקר.

ויספר בבוקר את חלומו לעבדו. וזה כבר ידע את הנעשה במרומים, כי הוא השטן והוא החריב את ביתו. ויאמר לו הבחור: "‏אדוני, אל תירא ואל תפחד ואל תחשוב בלבך שום דבר רע; בחיי ראשך, שום דבר רע לא יגיע אליך!"

ויפתור לו את כל המחזה לשווא. ונתיישבה דעתו של אברהם לדברי הבחור, ותשב רוחו אליו. כה עברו הימים מימי חג הפסח עד ימי ראש השנה. וכשהגיע היום הזה, שבו יושב יי על כסא דין לדון לכל באי עולם, וכל הספרים נפתחים ונקראים לפניו, נקרא גם שמו של אברהם. ויצו יי ויאמר: "כתבו לזה למיתה, וחלקו יהיה לגיהינום!"

באותה שעה באו שלושה מלאני השרת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לפניו: ריבונו של עולם! אין לפניך לא עוולה ולא שכחה. אברהם חסידך עשה כמה מצוות ומעשים טובים ויאכל הרבה עניים והלביש אותם, ועכשיו יהיה חלקו בגיהינום?"

אמר להם אלהים: "דין צדק דנתי, כי הוא הלך ופרש מן הציבור."

חזרו המלאכים ואמרו לפניו: "ריבונו של עולם! האמת בפי חכמיך, שאומרים: 'כל השערים ננעלו חוץ משערי תשובה'?" [על פי בבא מציעא נט א (שם כתוב: שערי אונאה)]

אמר להם יי: "כך הוא."

אמרו לפניו: "ריבונו של עולם! אם כן, תן לו, לאברהם עבדך, זמן עד יום הכיפורים; אם יחזור בו מוטב, ואם לא יחזור, עשה בו כרצונך!"

ויאות להם יי.

מיד ירדו שלושה המלאכים מן השמים, הלא הם מיכאל, רפאל וגבריאל, ויעמדו בראש הר אחד קרוב לאוהל אברהם. אמרו המלאכים זה לזה: "מי יקדים לילך אצל אברהם ויתארח אצלו?"

אמר גבריאל: "אני אלך."

מה עשה גבריאל? לבש מלבושים טובים ונאים כמו ילדי מלכים וחגר כלי זין וירכב על סוס חשוב ומשובח ויקח רומח בידו; ודמות גבריאל כדמות בחור יפה עיניים ויפה תואר. ויבוא ויעמוד לפני פתח אוהלו של אברהם. אולם השטן, בראותו את שלושת המלאכים יורדים מן השמים, הניח את רבו לבדו וברח לו, כי לא היה עוד רשות לו לשבת שם.

ויקרא גבריאל בקול גדול אל בעל הבית. וכשמוע אברהם קול קורא, יצא לחוץ ויתמה למראה האיש. ויאמר בלבו: מהיכן בא זה הנה? ויקש בעיניו. ויאמר להרוכב: "מי אתה?"

ענה גבריאל ואמר: "בן מלך אני ויצאתי עם אבי לצוד ציד, ויבוא לפני צבי אחד; ובבואי אחרי הצבי, בא הלילה ונפרדתי מאבי ולא ידעתי אנה הלך ולא מצאתי אותו; ונשארתי לבדי לחזור באלה ההרים, וראיתי את אוהלך. ואם לא תקבלני ללון אתך, למחר תראה מה יעשה לך אבי."

ויפחד אברהם לשמע דבריו. ויאמר לו: "בוא ברוך יי ואל תעמוד בחוץ."

וירד המלאך מעל סוסו ונכנס באוהל. והביאו לו לחם ואוכל ובירך ויישן עד הבוקר. בשחרית קם משנתו ויאמר לאברהם: "תן לי מים לרחוץ פני."

והביא לו מים ורחץ את פניו. אחר זה אמר לו: "תן לי לחם, שהדרך שאני הולך רחוקה היא."

והביא אברהם לחם לפניו. ויאכל ויקם ללכת, ויברך את אברהם לאמור: "אלהים יחזיר אותך לקדמותך ויפתח שוב את לבך ויבנה את ביתך ויערוך את שולחנך!" ויאמר לאברהם: "‏הראני את הדרך בה אלך."

וילך אברהם עמו וילווה אותו עד תחום שבת. כיון שהגיעו לתחום שבת, אמר לו גבריאל: "דיי, חזור לביתך."

וישב אברהם לאוהלו ויתמה ויאמר בלבו: מאין ידע הזר את מעשי?

באותה שעה שב המלאך אל חבריו ויספר להם את אשר קרהו עם אברהם, שלן באוהלו ואכל מלחמו גם בלילה גם בבוקר. ואברהם קיים בו גם מצוות לוויה, אם כי עשה הכל מעט באונס מתוך יראה ופחד.

ויקם המלאך מיכאל ביום השני ונהפך לאיש בא בימים, ויבוא לעת ערב בעת הדלקת הנרות וישב לפני פתח אוהלו של אברהם ויחל לבכות. וישמע אברהם קול בכי ויצא לחוץ, וישאל את הבוכה לאמור: "מהיכן אתה בא?"

וישב האיש אותו: "בשיירה הייתי בא, וירד עלינו מטר שוטף. חברי הצילו את עצמם [ונשמטו אחד אחד], ואני נשארתי לבדי ולא מצאתי הדרך וזה שני ימים ושני לילות שאני משוטט נע ונד עד בואי לכאן."

כשמוע אברהם דברי המלאך, נרכך לבו ובכה גם הוא ויאמר לו: "בוא לתוך אוהלי!"

וירחם עליו ויקם והביא לפניו לחם ואכל; ובירך אותו גם הוא ויאמר לו: "הקדוש ברוך הוא יחזיר אותך לקדמותך ויפתח לבך כבתחילה."

ובבוקר קם המלאך ללכת ויבקש מאת אברהם להראותו את הדרך. ויקם וילך עמו. ויברך אותו המלאך שוב ויאמר לו: "אלהים יחזירך לקהילתך בשלום!"

וכשמוע אברהם ברכת העני, הרהר בלבו ויאמר: מאין ידע זה, כי עזבתי מדינתי וביתי וגני ושדותי וישבתי במקום שלא ישב בו אדם מעולם. בודאי מעשי שעשיתי אינם טובים בעיני יי גם בעיני אדם.

וישב מיכאל אל חבריו ויספר להם מעשהו עם אברהם. ויקם ביום השלישי המלאך רפאל ויקח עמו עוד שני מלאכים בתבנית נערים קטנים, והם ערומים ויחפים, ויבוא עמהם בערב לפני פתח אוהלו של אברהם וירם קולו בבכי; וגם שני ילדיו בוכים עמו. וישמע אברהם קול בוכים, וילך החוצה וירא איש זקן אחד עומד ורועד ושני ילדים עמו. וירך לבו בראותו את הילדים ויאמר להם: "בואו ושבו באוהלי!"

וישאל אברהם את הזקן לאמור: "‏מאין תבוא?"

ויענהו לאמור: "אדוני, מארץ רחוקה באתי, ומתה אשתי עלי ונשארו לי שני הילדים האלה, ואני מפני זקנתי איני יכול לעשות בכל מלאכה, כדי לפרנס אותם; ולקחתי אותם עמדי ויצאתי מעיר מולדתי ואשוטט בעולם. וקיווינו לחסדי הקדוש ברוך הוא, אולי יעשה טובה עמנו!"

וייכמרו רחמי אשת אברהם הצדקת [המחבר לא הזכיר אותה מקודם] על הילדים ותבא להם לחם לאכול. ויאכלו ויישנו עד הבוקר. ממחרת היום מת הילד האחד, ויטפלו בקבורתו עד הערב.

ויאמר המלאך: "לא עת היא לצאת לדרך באישון לילה ואפלה בהרים ובגבעות הללו, אלין עוד לילה ולמחר בבוקר אשים לדרך פעמי."

וילן באוהל אברהם גם הלילה השני. ויהי בבוקר, וימת גם הבן השני של האורח, ויחפרו לו קבר ויעטפו אותו בסדין. ויקם אברהם הוא ובני ביתו ויבכו עם הזקן, איך שהוא עירום ועריה וגם שני בניו מתו. בינתיים בא ערב וילן הזקן באוהל אברהם עד אור הבוקר.

ובבוקר קם לילך לדרכו וביקש מאברהם שילך עמו להראותו את הדרך לישוב. ויקם וילך עמו וילווה גם אותו עד תחום שבת; ויבקש לחזור לביתו. אמר לו המלאך: "עמוד עוד, כי אני רוצה לשאול אותך שאלה."

ויאמר לו אברהם: "שאל."

אמר המלאך: "האם זה האוהל, אשר ראיתי וכל מקנה הצאן ומקנה הבקר אשר ראיתי, שלך הם?"

ויאמר אברהם: "כן, שלי הם."

ויאמר המלאך: "‏כך וכך יש לך וכל כך עשיר אתה, למה התיישבת בארץ רחוקה, מקום הרים וגבעות [רחוק ממושב בני אדם]?"

ויספר אברהם להמלאך את אשר קרהו עם עבדו הבחור ואת אשר יעצהו.

ענהו רפאל ואמר: "עבדך זה לא היה בן אדם כי אם השטן."

ויגד לו את הדברים, שהיו בינו ובין הקדוש ברוך הוא, ואיך בא השטן והוציא אותו מדרכו והחריב את ביתו; ושהוא וחבריו, שגם הם אינם מבני אדם, באו הנה לזכּות אותו. וכהרף עין הרים המלאך את אברהם והוליך אותו על חומת גן העדן והראהו מקומו הפנוי מכיסאו ומנורתו ויאמר לו: "כך וכך היה המעשה."

ויגעה אברהם בבכייה גדולה, בשמעו כל זאת, ויקרע את שמלותיו.

[ויהי אחר זה] שב אברהם לאוהלו וייקח את כל ביתו משם ואת אשר לו ויבוא אל מקומו הראשון. ויפתח את פתחיו לעוברים ושבים ויעשה מצוות וצדקות הרבה.

אז באו שלושת מלאכי הרחמים לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לפניו: "ריבונו של עולם! היינו בביתו של חסידך אברהם, אכלנו את לחמו ומימיו שתינו, הוא עשה עמנו גמילות חסדים וגם ליווה אותנו עד תחום שבת. ועתה גם עשה תשובה גדולה וחזר וקיבל עליו עול מלכות שמים. והיום ערב יום הכיפורים הוא, אנו מבקשים מלפני כסא כבודך שתמחול לו. הלא עשרת הימים האלה אתה בעצמך קבעת לבניך לימי תשובה וסליחה."

הביאו המלאכים את הספר לפני יי, שבו היה כתוב אברהם למיתה; וקרע אותו וכתב אותו ואת ביתו [בספר חדש] לחיים ולחלק בגן עדן. ויצו אלהים לתקן לו כסא מחדש בגן עדן ולהדליק מנורה לפניו.

כן יזכה אלהים גם אותנו לעולם הבא.

הערות: ברדיצ'בסקי מעיר לעניין 'כל השערים ננעלו חוץ משערי תשובה' כי המובאה היא בשינוי על פי תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא נט א ששם כתוב: 'כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה'. במקורותינו מופיעה גם הצורה "שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל שערי תשובה לעולם פתוחים" (דברים רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה יב וכן גם באיכה רבה ובמדרש תהלים) ויתכן שהאסוציאציה של מספר הסיפור הייתה דווקא לאמירה זו [י.פ.]

להלן שני המקורות מן הגמרא ומדברים רבה:

אמר רב חננא בריה דרב אידי: מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ"ה) – עם שאתך בתורה ובמצוות אל תוניהו. אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר: גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי (איכה ג'). ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר: שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש (תהלים ל"ט). – ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר: רק לא היה כאחאב וגו' (מלכים א' כ"א). – אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! – לא קשיא, הא – במילי דעלמא, והא – במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא – במילי דשמיא, והא – במילי דעלמא. אמר רב חסדא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, שנאמר: הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך. (עמוס ז) אמר רבי אלעזר: הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה, שנאמר ובידו אנך. אמר רבי אבהו: שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם: אונאה, וגזל, ועבודה זרה. אונאה – דכתיב ובידו אנך, גזל – דכתיב: חמס ושד ישמע בה על פני תמיד (ירמיהו ו'), עבודה זרה – דכתיב: העם המכעיסים אתי על פני תמיד [וגו']. (ישעיהו ס"ה) [תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א]

ד"א כה' אלהינו זה שאמר הכתוב (תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון. רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן מהו דכתיב: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אמר לו: שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל שערי תשובה לעולם פתוחים. אמר לו מנין דכתיב: נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים (תהלים סה). מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל הים הזה לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים [דברים רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה יב].

(ה, קלה-קמ). ליקוטי מעשיות, 22-15 (קיצור)ץ ב"י ו, 21-10, 308