סיפור ראשון (בת מלכים והחפץ בה)

ומשלו משל זה לבת-מלכים, שהיא נתונה בתוך המגדל סוגרת ומסוגרת ואין איש אתה בבית, כי אם הנערות הראויות לתת לה, המשמשות לפניה, ואפילו פתח המגדל אינו נמצא כי אם אחר עמל וטורח למי שיחפש בה היטב ואחרי כן צריך לחפש אחרי מפתחות הראויים לפתוח אותו פתח, ואחר שיפתח את הפתח הראשון, שהוא החיצון, עדיין יש חדר לפנים מחדר וכולם סגורים היטב. ועלה ברצון המלך שלא ליתן את בתו לא מפני עושר ולא מפני יופי ולא מפני יחס ולא מפני שום צד בעולם, אלא למי שישתדל להיות הוא שיוכל לבקש אהבת בתו, שתיגלה אליו מן החלון עד שתגיד אליו: "הפתח!" ויהיה חכם וחריף לבקש מפתח אחר מפתח ויוכל ליכנס לפני ולפנים, למקום מושב ומשכב בתו, לו תהיה לאשה ולא ימנע אותה ממנו. וכן הכריז בכל מלכותו, עד שבאו מקצות הארץ אל המגדל ההוא רבים, והיו בהשכם והערב סביבות המגדל בכל מיני שירות ותשבחות וכל מיני ניגון, לעורר את לב הנערה, אולי תחפוץ באהבתו ותתגלה לאחד מהם בחורין ובסדקים, ועינה בצום נפשו לחורב

ביום ולקרח בלילה, אולי תיקר נפשו בעיניה. ועם כל זה, לא הועיל לו, משום שלא התמיד בעניין וחשב שבמעט זמן שיבקש ימצא מבוקשו, והוא לא כן ידמה, כי לא בדבר נקל תושג בת-המלך לישא אותה והיא אינה חוששת לו וממקומה לא תמיש. וכיון שרואה אותו האיש או אותם האנשים שהשתדלו בכל הבא ‏לידם ולא השיגו, תוהים הם על כל מה שעשו וחוזרים לדרכם בפחי נפש, יגעו לריק וילדו לבהלה. וכן באים אנשים אחרים מאיי הים ומקצות הארץ לשמע בת-המלך, מיפיה ומתכונתה, ‏ומסבבים כמו כן את המגדל השכם והערב, ומתעכבים שם יותר מן הראשונים ומתקנים כלי שיר וניגון ואמרות טהורות של פיוסים וריצויים, לרצות את בת-המלך ולבקש אהבתה ומתחננים אליה שלא ישובו ריקם, וסוף סוף העלו חרס בידם וחוזרים בפחי נפש לדרכם. כן יום יום מתחדשים ובאים ממזרח וממערב לראות אם יוכלו להשיג את המציאה ההיא ולדבר על לב הנערה שתתגלה אליהם ויהיו לרצון אמריהם, ועמדו כמו כן זמן מה, וכיון שראו, שלא השיגו, חזרו לאחוריהם בפחי נפש ונתייאשו מן המבוקש.

עד שבא פיקח אחד ערום ואמר: "המגדל הזה אי אפשר שלא בנו לו פתח ליכנס ולצאת, אנוכי אשב ארבעים יום וארבעים לילה עד שאשיג את מבוקשי ואמצא איזה פתח או חלון שאוכל לראות את בת-המלך או לדבר אליה ותינתן לי נפשי בשאלתי או אמות עליה." והיה כשבת האיש ההוא באותו חשק נמרץ ימים ושנים הולך ובא סביבות המגדל, עד שמצא כמין חלון אחד במגדל, התחיל לחטט אחריו והיו צרורות עפר נופלים עד שגילה חור אחד קטן, התחיל לצעוק ולצווח יום יום ולקרוא לבת-המלך ‏בקול גדול ולהתחנן אליה שתיקר-נא נפשו עיניה עד שיהמו רחמיה עליו. בראותה שכבר התחיל למצוא מקום וטרח ועמל לבקש אהבתה והתחילה לספר עמו ולדבר על לבו, שלא יחוש מכל הטורח אשר טרח, כי סוף הכבוד לבוא וישמח ויגל, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וכיון שהתחיל הוא יגמור וימצא הפתח ומשם ייכנס. עד שמצא צורת פתח בנויה בכותל,

התחיל לחטט אחריה, עד שפתח ונכנס. אחר שנכנס התחיל לקרוא ולצעוק אל בת-המלך, שתפתח לו החדרים הפנימיים להיכנס אליה עד שראתה בעניו וגילתה לו מקום המפתחות היכן הם, והוא לקח מפתח אחד ופתח חדר אחד ומפתח אחר ופתח, עד שמעט מעט בישוב דעתו ובהשכלת שכלו פתח את כולם אחד אחד. ובראות בת-המלך חפץ האיש ההוא בה וכל הטורח שטרח בשבילה, שלחה להגיד לאביה כל המאורע. והמלך שמח לקראת

האיש ההוא, כי פרי מעלליו יאכל, ורצה להשיאו את בתו וגילה לו מסתרים אחרים ונתן מפתחות המגדל בידו לסגור ולפתוח כל זמן שירצה ונתן לו בתו לאשה. והגדיל האיש ההוא עד מאד, עד שנעשה משנה למלך, וכל אשר הוא גוזר הוא מצליח בידו.

‏כך הוא דמיון התורה עם האיש החפץ לעסוק בה.

סיפור שני (שלימות ושלום)

מגדל היה בראש הר עוז מהררי קדם, והיה המגדל ההוא מבצר אמיץ וחזק, וגינה על ראשו טובה מאד, ואיש אין יבוא בו, כי כל מבוא לא נמצא לו. ויעבר המלך רם בכל מדינות מלכותו קול לאמור: "אשר יבוא אל המגדל ואל גנו יעלה ונתתי את שלומית בתי לו לאשה." כי אמר: יד אל תהי בו, כי מעוז לי הוא. ושלומית היתה יפת תואר ויפת מראה. ויהי היום והנה נער עובר, שלום, בן מלך ענמים, ויפן אל המגדל ויראהו והנה אין שער למגדל, והגינה עליו מלמעלה. וישקף אליו ויבן בכל ההר, וימצא מערה בירכתיים בנקיק סלעים, ותתכס דשא ויבוא בה ויתהלך בה, והנה היא מבוא המגדל. ויעל למגדל, וימצא שער לו, ויפתח את דלתות השער, ועל פניו כטיט מודבק בפתחו ויפול ארצה. ויעל אל הגינה, וילך בה ויצא, ואת דבר המלך לא ידע. ויהי בעבור איש, זיפה שמו, אשר שמע את דבר המלך, וירא את הפתח, ויתמה, ויחפש ויחקור, וירא כי אין איש, וירץ אל המלך ויאמר: "יתבשר נא אדוני המלך, אשר מצא עבדך אל המגדל מבואו, וגם באתי בו, ואל הגינה אשר עליו עליתי, וזה פריה." וישמח המלך מאד, ויקם מכסאו, ויחבקהו וינשקהו, ויתן תודה ליי, ויאמר לתת את שלומית בתו לו לאשה.

בימים ההם חשק שלום בשלומית, ותכל נפשו אליה, ושלומית אהבתו, כי נבון דבר הוא, גיבור חיל וטוב תואר. ותתרע שלומית את זיפה, מיראתה את אביה, ובלבבה מאסתהו. וייוָדע לעדה, והיא בשלום חפצה, ותצרור את שלומית, ותתנכל אותה להמיתה.

ויהי היום ותשלח עדה את שפחת שלומית ובידה מנחה מאת שלומית לזיפה, ושלומית לא ידעה. ודבר עדה את זיפה ביד משמע עבדה בסתר לאמור: "הישמר לך, כי היום שולחת שלומית מנחה לך להמיתך."

ויגד משמע לאיה, אוהבת זיפה כדברים האלה. ותלך איה ותגד לזיפה, ויבא לפני המלך. ויהי בבוא מנחת שלומית, וינסוה ויראו כי מוות בה. ויצו המלך ויתפשו את שלומית ויביאוה אל רחוב העיר להישרף, והמוקד

מבוער לפניה, ויבוא שלום ויראה, וירץ לפני המלך ויאמר: "בי, אדוני, העוון, והמלך ובתו נקיים. תהי נא ידך בי, המלך, הרגני נא הרוג, ושלומית חיה תחיה."

ושלומית צועקת: "לא כן, אבי, למה תחטא בדם נקי, אנכי החוטאת, המיתני, ומדוע ימות שלום,

וצדיק הוא ודמו יידרש מיד המלך."

‏ויהי הם נדונים, ויאמר שלום בנפשו: אבל אשם אנכי על דבר המגדל אשר לא יראתי לנגוע בו והנה גמול ידי אשר אמר להשיבני. כי פתח שלום דלתות השער וימצא אחריהן מחוקה כדברים האלה: 'לקרוב הלום ישאך לבך, עלי לשלם לך גמול ידיך'.

ויחרד המלך כשמעו, ויאמר אל שלום: "מה מגדל? ומה גמול אשר אמרת? אל נא תכחד דבר מכל אשר עשית."

ויאמר שלום: "אבל אנוכי חטאתי ואבוא יום בהר עוז ואתבונן על מגדל אַיִן וארא והנה אין שער למגדל, והגינה עליו טובה מאד, ואשקיף אליו ואדרוש, והנה מערה בסתר ההר במורד, ואבוא בה ואתהלך בה, ואמצא מבוא המגדל. ואעל אל ראשו ואמצא את פתחו, ואפתח את דלתותיו, ותפול האדמה אשר על פניו."

וימהר המלך ויחבקהו וינשקהו ויפול על צואריו ויבכה, ויקרא אל שלומית בתו ויאמר: "קומי, קומי, שלומית, קומי, קומי, אל תיראי, הנה ישעך יבוא לך, זה היום תשמחי."

וייועץ המלך את דרדע ואת הימן, ויאמר לירא את זיפה. ויירא זיפה ויודה, לא כיחד דבר. גם חלומות חלם המלך, אשר כל אלה הגידוהו, ויאמר להבינם ולא יכול, עד אשר באו. ויצו המלך ויסירו הכבלים אשר לשלומית ואת מאסרי שלום פיתחו. וירא כל העם וירונו, כי שמעו בדבר שלום אל המלך. וילכו הארמונה ויעשו שם משתה גדול, ויתן את שלומית לשלום לאשה. ותאהב שלומית את שלום, וימצא חן בעיני המלך, ויהי לו לבן, כי בנים לא היו לו, ויושיבהו על כסא ממלכתו וימשול בכל בני קדם, ותיכון מלכותו מאד.

(ה, קכג-קכו). א: סדר היום. – ה: פתשגן המשל ל"מגדל עוז" לרמח"ל.