ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 640


שם הסיפור

חובב ורחל

טקסט

א

איש היה בארץ עוץ, שמר אבשלום / דורש טוב לעמו ודובר שלום / והיה ראש כל החכמים והנבונים / זקן ונשוא פנים / אב לבנים / יקר מחכמה ומכבוד / וכאבשלום לא נמצא איש יפה בכל ישראל להלל מאד. / ולו היה בן ושמו חובב / בחור וטוב / ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. / כל אוזן שמעה ותאשרנו / ועין ראתה ותעידנו. / רוח אהבה תניחנו / אשה תקימנו / ואשה תפירנו / כי בשכר האהבה מצא פדיום / כמוני היום.

ויקרבו ימי אבשלום למות ויקרא לבנו חובב ויאמר לו: "אם נא מצאתי חן בעיניך / הטה לדברי אזנך / על הברכה אשר נתתי לפניך. / בני היום ילדתיך / שכן בדרך חכמה הוריתיך / ובמעגלי יושר הדרכתיך / אימצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך. / ואולם בעבור זאת העמדתיך / לא טוב היות לבדך / ואין שנית לצדך. / תהיה מצותי על לוח לבך חרושה / ולך אל אצילי הדור וקח לך משם אשה / כי לך משפט הגאולה ולך הירושה. / אז יכונו אשוריך / בחברתך ואשת נעוריך / בכל אשר תצווה לא תמרה אמריך / הן לו יהיה כדבריך. / אם תשכב לא תפחד / כי טובים השניים מן האחד / והחוט המשולש לא במהרה יינתק / וחבל הכסף לא יירתק. / הלא ידעת / אם לא שמעת / ואם אלה ראית / איפה היית? / הלא חשב למאומה אב המון גויים / ואביר הרועים / כל הון יקר ונעים / כי אמר: נחשבתי כאיש חרמי / כי אין לי בן בעבור הזכיר שמי. / וגם בנו אשר היתה ברית הצור אתו / התפלל לנוכח אשתו. / ורחל וחנה / הלא הפילו על זה תחינה / והשונמית עמהן אזכרנה / ואם מעט ואוסיף לך כהנה וכהנה. / והלא אמרו הקדמונים: / הנה נחלת יי בנים. / ועתה, בני, לא תשב את פני / למה תבלע את נחלת

יי? / ועתה שמע בקולי איעצך / ויהי השם עמך: / בקש בזרע אמוני / אשה יראת יי / אשורה לא תמעד / וצדקתה עומדת לעד / פשפש אחריה ואם אותך תהדוף / צדק צדק תרדוף / אשתך כגפן פוריה / עגלה יפהפיה / הליכות ביתה צופיה / יפה כלבנה / מקוטרת מור ולבונה / בתולה יפה אדומה תמימה תבעול / אשר לא עלה עליה עול / כי מה שמחת יושבי האדמה / ומנוח אישה אין עמה? / רק הישמר לך ושמור נפשך מאד / וביי אל תמרוד / ובאשת נעוריך אל תבגוד!"

ויאמר חובב: "ייסרתני בחמלתך / ועשית כחכמתך / ובמוסרך הטוב כיבדתני / אמצא חן בעיני אדוני, כי ניחמתני / לא אסור ימין ושמאל מכל אמריך / אנוכי אעשה כדבריך! / אף אמנם בלבי הגדלתי / והוספתי על השמועה אשר שמעתי." / וישא משלו ויאמר: אחי ורעי, אהבה קשה, אלי כמו חרב מאד חדה / בינות צלעי נערה אשה, אכן במי עיני תער כדה / לא אדאגה אם תקטלני, כי היה כמור זכרי וגם קידה / אמנם, פתאים לא ידעוה, אם יגוועו ילכו בלא חמדה." / וירא אביו, כי שכלו גבר / וכי לבבו נבר / ורוח אהבה עליו עבר / וייטב בעיניו הדבר. / ויכל לצוות את בנו ברוב רחמיו / ויגוע וייאסף אל עמיו.

אחר הדברים והאמת האלה זכר חובב דברי אביו ומצותו / וצדקתו ואמונתו / אשר ציוה אותו / ולא השיגה יד, / למלאת חסרונו לפי כבודו. / ויבחר לו רעיה תמימה / יפה כלבנה, ברה כחמה / אחת היא לאמה / כי על פי אבשלום היתה שומה / ראוה בנות ויאשרוה / מלכות ופילגשים ויהללוה / שמה רחל ואביה שכם ואמה קשיטה / ולזוהר פניה אשר הם כחרב מרוטה / אין אדם אשר לא יחטא. / ולא איחר הנער לעשות הדבר / כי ים התאוה עליו גבר / והלך בו ושטף ועבר / הרבה לפני אביה תחנונים ונועם דברים / כי כן יעשו הבחורים. / ויאמר אביה: "בך ולא בכסף אני בוחר / טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. / שבה עמדי / ‏והתיימר בכבודי / בכל אשר תשיג ידי / כי משמרת אתה עמדי. / ועתה הנה צעקתך באה אלי / כי מיששת את כל כלי / לכן הסתופף בסתר אהלי / רק כל מחסורך עלי. / ויאמר חובב: "עקב אשר שמעת בקולי / אין כמוה תְּנֶהַ לי / כי ישרה בעיני / היא האשה אשר הוכיח יי." / ויואל חובב לשבת אתו / ויתן לו את רחל בתו.

ב

ויהי כאשר שמעו קרובי הנערה / כי האשה עצורה / היטב להם חרה / כי אמרו: "ירד המונה והדרה." / ובני בליעל אמרו: "מה יושיענו זה / חדל אישים ונבזה / מתמול שלשום לא ידענוהו / נבזה ולא חשבנוהו / הבה נתחכמה לו כולנו / כי חרפה היא לנו. / יצא למדברות / מן הבתים ומן החצרות / ומצאוהו רעות רבות וצרות / ‏נבקש לו מנוח באחרות / ונשליכהו באחד הבורות / ואם אַין מגוי נכחידהו / ועתה לכו ונהרגהו." / וישאו משלם ויאמרו: "תנו פת חכמה אל איש, אשר מצא כלי זהב / ונשחית את כלי המדה, והוד אשה אשר אהב / פנו לכם במי קנאה, לכסות את פני להב.

ורחל ידעה את אשר נעשה ותשא קולה / ותספוד על בעלה / כי נפשה מרה לה / ותאמר לאישה: "לא כן אנחנו עושים / לא נחמוד עושר ונכסים / כי לא תהיה פליטה / מפני קשיטה / ואם חיכינו עד אור הבוקר ומצאנו עוון / ומצאוני שתי אלה ביום אחד שכול ואלמון / הלא טוב לנו עזוב בירה וארמון / לשבת בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון." / והנערה היתה טובת שכל וחכמה / ויעשו גם המה בערמה / ואיש בל ידע מה / ויקומו וינוסו בנשף / להימלט מרשף / עזבו רכושם / אָשם הוא אָשֵׁם אָשָׁם / וינוסו על נפשם.

ויקר מקריהם עיר אחת ושמה דנהבה / כי היא בית נתיבות ניצבה / ושם מלכה בעל-חנן. ושם היה איש ושמו מרד, שר העיר / המכבה והמבעיר / על פיו יחנו ועל פיו יסעו / ועל פת לחם יפשעו / היום אם בקולו ישמעו. / והוא גם הוא לבבו למרע / והאיש היה גיבור חיל ומצורע / יקבל מי שפרע / כי לא יתפח עלי טוב כי אם רע. / ויראו אותה עבדי מרד ויאמרו: "‏זאת המנוּחה / איילה שלוחה / לאדוני למנחה / שארה כסותה ועונתה לא יגרע / זאת תהיה תורת המצורע. / ויכו את חובב ויגרשוהו / ועד השברים הרדיפוהו / מנוחה הדריכוהו / ויביאוה לאדוניהם ביד רמה / ורחל לפני גוזזה נאלמה / ויאמרו לו: "זאת חמדת האדם ותפארתו / לאסוף איש מצרעתו."

ותיטב הנערה בעיניו / ותשא חן וחסד לפניו / ויאמר בלבו: ‏לרעייתי יעדתיה / זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי איותיה. / ותרא רחל, כי היתה בצרה רבה / ותעש גם היא בעקבה / כי היתה סיבה / ותקרא ותאמר: "בי אדוני / חי נפשך, אדוני / תמצא שפחתך חן בעיניך / ואדברה באזניך / תיכון תחינתי קטורת לפניך. / האיש הזה אשר בא עמי גנבני / ומבית אבי ומארץ מולדתי לקחני / כי גונוב גונבתי מארץ העברים / אשר

הייתי יושבת בחדרי חדרים. / ועתה, אדוני חסדך הראני / ועד המלך תביאני / ואשים לפניו תלונתי / אולי ינקום נקמתי / ויענה אותי ביום צרתי / ועל עץ כמשפטו יתלוהו / ישאוהו על כתף יסבלוהו." / ויאמר מרד בלבו: אם המלך יראנה / לו מהור ימהרנה / או לבנו ייעדנה / על הכליות יסירנה. / הנה ברך לקחתי ובירך ולא אשיבנה / ובראותו תמונה יפה כלבנה / לו תהיה שוק הימין למנה. / ויאמר לה: "אל תיראי, כי אני אדבר בך אל המלך למלאות תאותך / לתת את שאלתך / ולעשות את בקשתך." / ותאמר רחל: "אל תוסף ואל תגרע על אמריך / הן

לו יהיה כדבריך." / ויבוא מרד אל המלך ויאמר לו: "אדוני המלך, בידי נקרה איש בליעל / אשר מעל / הברכיים אשר לא כרעו לבעל / גנב נערה אחת / ודרכו על הארץ שיחת / ואמנם לדבר כל נביא וחוזה / משפט מוות לאיש הזה." / ויאמר המלך: "נקראהו / ונשמעה מה בפיו גם הוא." / ויבוא לפני המלך וישתחו על אפיו כאיש נכלם / ויאמר: "יחי המלך אדוני לעולם !" / ויאמר המלך: "למה תדבר עוד דבריך / הסר מעלי המון שיריך / דבריך הנעימים שִׁיחַתָּ / כי בן מוות אתה / ולך אין בשורה / כי גנבת את הנערה / לכן אשיב גמולך / בראשך."

והיתה עת צרה, וראה חובב ברעתו / כי כלה היא מעם המלך להמיתו. / וישא משלו ויאמר: "מלך במשפט יעמיד ארץ, אלי בממשל על כסיל גבר / לדרוש ולחקור לו הכי יאות, וכבוד מלכים לחקור דבר. / אדוני המלך, על צדקתך וחסדך אחסה / לא אשאל ולא אנסה / אני אקבל עלי דברי הנערה כשני עדים ‏כשרים, אם למוות אם לחיים / ומפיה אנו חיים." / ויאמר המלך: "‏כן דיברת / כן משפטך אשר חרצת. / אקרא לנערה ושלחתי ולקחתיה / ואשאל את פיה." / ויביאוה לפניו / ותשא חן וחסד בעיניו / ותאמר: "הושיעה המלך / מעוז לכל דל וחלך / ולאזרח ולהלך. / בעלי זה יצא / לגור באשר ימצא / ויצאתי עמו לבקש מחייתנו / כי הלחם אזל מכלי חמדתנו / לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוייתנו / והאיש הזה מרד בחזקה לקחני / ולביתו הביאני / במחשכים הושיבני / ואת בעלי שמו חדל אישים ונבזה / כי בשלי הסער הגדול הזה." / ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו / וימת לבו בקרבו / ויאמר למרד: "עד פה השיאוך עווניך / ואף על זאת פקחת עיניך / זדון לבך השיאך למעול

מעל / הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל / מהר הינצל מעיני / אל תוסף ראות פני."

ג

ויתן לה המלך מתנות כפי רוב שכלה / הראויות לתת לה / ויצו על חובב אנשים מתוך היכלו / וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. / וימהרו עבדיו לעשות להם ככה / וחמת המלך שככה. / הם יצאו מן העיר לא הרחיקו / וחבלי-יולדה לרחל הדביקו / ותשמח בלדתה בן זכר / אף על פי שההפסד יתר על השכר. / וילכו שלושת ימים במדבר עד אשר קצרה נפשם / ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. / ורחל חובקת

בנה ולא תוכל עוד שאתו / עד אשר באה פקודתו / ויפגשהו יי ויבקש המיתו. / וילכו בלאט / עד בואם אל עיר מקלט / ותאמר רחל: "על מה אנחנו יושבים / דרכינו רעים ומעללינו לא טובים / צמאים גם רעבים / כי הנה הצור עוונינו העיר / ונתן אותם על ראש הצעיר / בא להזכיר את עווני / ולהמית את בני / הנה נא העיר הזאת קרובה / ולא נוכל לבכר את בן האהובה / או אולי לבעבור נסותו בא / וגם זו לטובה / ואם ימות הנער אשר בו חימדתי / ואראה חטאתי / אשר תמצא אותי / אנה אוליך את חרפתי? / נחפור לו הנה שוחה / ואם

ימות נקברנו מיד ביגון ואנחה / ואינו צריך נפיחה." / וישמע חובב לקולה ויתחילו לחפור כשלושה זרתות / ונפתחו לפניהם דלתות / והיו לאותות. וימצאו מקום חלל / כעין נחושת קלל / ושם הצור בלל / ביזה ורכוש ושלל / ובירכתי המערה / כסף וזהב ואבן יקרה. / ותאמר לו אשתו: "אם הון יקר תחמוד / חושה אל תעמוד / מהר הימלט / אל עיר מקלט / אשר היא ביופי מכלל / העיר הקרובה אל החלל / ותקנה במקצת אלה

הזהובים / אשר בירכתי המערה יושבים / עשרה גמלים טובים."

וישא חובב רגליו / כאשר דיבר אליו / ויבוא אל העיר בטח וקנה עשרה גמלים / במאה שקלים / וינהג את הגמלים אשר קנה / אל המקום אשר בו חנה / אל האשה אשר החיה את בנה / ומצא בנו חי ונרפא / ושמח כעני המתפרנס מן הקופה / שמצא כלי באשפה. / וישאו על הגמלים / את הכסף ואת הזהב ואת הסלים / ויעשו להם שם גדול כשם הגדולים / וישובו אל עירם ולא יספו לעמוד / בעושר ונכסים וכבוד. / ויבואו רחל וחובב / בשמחה ובטוב לבב / ותיהום כל העיר עליהם / ויאמרו: "אלה הם / אשר ברחו ממושבותיהם / אל ארץ לא

להם / וימלאו את כליהם / כסף וזהב אשר עמהם." / ואויביו לאוהבים נהפכו / ובמצוותיו הלכו / ובעבותות-אהבה נמשכו. / ומאמרו לא ישנו / ואחרי דברו לא ישנו. / ויי השיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו / על יד כבודה בת מלך פנימה רעייתו / ואחריתו בירך באהבתו אותו / טוב אחרית דבר מראשיתו.

‏ואחרי אשר הוד והדר לבושה / ועטרת חכמה בראשה / לזאת ייקרא אשה / על זאת כל חסיד יתפלל / אך בזאת יתהלל המתהלל / והיחיד גומר בה את ההלל.

מקורות

(ה, קיט-קכג). עזרת נשים: גנזי נסתרות, ג, 99-92. ב"י א, 288-279, 378. (סי' 185).

מלות מפתח

נישואין, צוואה, עדות שקר, אוצר

לסיפור הבא

לסיפור הקודם