|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
חובב ורחל |
|
טקסט |
א איש היה בארץ עוץ, שמר אבשלום / דורש טוב לעמו ודובר שלום / והיה ראש כל החכמים והנבונים / זקן ונשוא פנים / אב לבנים / יקר מחכמה ומכבוד / וכאבשלום לא נמצא איש יפה בכל ישראל להלל מאד. / ולו היה בן ושמו חובב / בחור וטוב / ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. / כל אוזן שמעה ותאשרנו / ועין ראתה ותעידנו. / רוח אהבה תניחנו / אשה תקימנו / ואשה תפירנו / כי בשכר האהבה מצא פדיום / כמוני היום. ויקרבו ימי אבשלום למות ויקרא לבנו חובב ויאמר לו: "אם נא מצאתי חן בעיניך / הטה לדברי אזנך / על הברכה אשר נתתי לפניך. / בני היום ילדתיך / שכן בדרך חכמה הוריתיך / ובמעגלי יושר הדרכתיך / אימצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך. / ואולם בעבור זאת העמדתיך / לא טוב היות לבדך / ואין שנית לצדך. / תהיה מצותי על לוח לבך חרושה / ולך אל אצילי הדור וקח לך משם אשה / כי לך משפט הגאולה ולך הירושה. / אז יכונו אשוריך / בחברתך ואשת נעוריך / בכל אשר תצווה לא תמרה אמריך / הן לו יהיה כדבריך. / אם תשכב לא תפחד / כי טובים השניים מן האחד / והחוט המשולש לא במהרה יינתק / וחבל הכסף לא יירתק. / הלא ידעת / אם לא שמעת / ואם אלה ראית / איפה היית? / הלא חשב למאומה אב המון גויים / ואביר הרועים / כל הון יקר ונעים / כי אמר: נחשבתי כאיש חרמי / כי אין לי בן בעבור הזכיר שמי. / וגם בנו אשר היתה ברית הצור אתו / התפלל לנוכח אשתו. / ורחל וחנה / הלא הפילו על זה תחינה / והשונמית עמהן אזכרנה / ואם מעט ואוסיף לך כהנה וכהנה. / והלא אמרו הקדמונים: / הנה נחלת יי בנים. / ועתה, בני, לא תשב את פני / למה תבלע את נחלת יי? / ועתה שמע בקולי איעצך / ויהי השם עמך: / בקש בזרע אמוני / אשה יראת יי / אשורה לא תמעד / וצדקתה עומדת לעד / פשפש אחריה ואם אותך תהדוף / צדק צדק תרדוף / אשתך כגפן פוריה / עגלה יפהפיה / הליכות ביתה צופיה / יפה כלבנה / מקוטרת מור ולבונה / בתולה יפה אדומה תמימה תבעול / אשר לא עלה עליה עול / כי מה שמחת יושבי האדמה / ומנוח אישה אין עמה? / רק הישמר לך ושמור נפשך מאד / וביי אל תמרוד / ובאשת נעוריך אל תבגוד!" ויאמר חובב: "ייסרתני בחמלתך / ועשית כחכמתך / ובמוסרך הטוב כיבדתני / אמצא חן בעיני אדוני, כי ניחמתני / לא אסור ימין ושמאל מכל אמריך / אנוכי אעשה כדבריך! / אף אמנם בלבי הגדלתי / והוספתי על השמועה אשר שמעתי." / וישא משלו ויאמר: אחי ורעי, אהבה קשה, אלי כמו חרב מאד חדה / בינות צלעי נערה אשה, אכן במי עיני תער כדה / לא אדאגה אם תקטלני, כי היה כמור זכרי וגם קידה / אמנם, פתאים לא ידעוה, אם יגוועו ילכו בלא חמדה." / וירא אביו, כי שכלו גבר / וכי לבבו נבר / ורוח אהבה עליו עבר / וייטב בעיניו הדבר. / ויכל לצוות את בנו ברוב רחמיו / ויגוע וייאסף אל עמיו. אחר הדברים והאמת האלה זכר חובב דברי אביו ומצותו / וצדקתו ואמונתו / אשר ציוה אותו / ולא השיגה יד, / למלאת חסרונו לפי כבודו. / ויבחר לו רעיה תמימה / יפה כלבנה, ברה כחמה / אחת היא לאמה / כי על פי אבשלום היתה שומה / ראוה בנות ויאשרוה / מלכות ופילגשים ויהללוה / שמה רחל ואביה שכם ואמה קשיטה / ולזוהר פניה אשר הם כחרב מרוטה / אין אדם אשר לא יחטא. / ולא איחר הנער לעשות הדבר / כי ים התאוה עליו גבר / והלך בו ושטף ועבר / הרבה לפני אביה תחנונים ונועם דברים / כי כן יעשו הבחורים. / ויאמר אביה: "בך ולא בכסף אני בוחר / טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. / שבה עמדי / והתיימר בכבודי / בכל אשר תשיג ידי / כי משמרת אתה עמדי. / ועתה הנה צעקתך באה אלי / כי מיששת את כל כלי / לכן הסתופף בסתר אהלי / רק כל מחסורך עלי. / ויאמר חובב: "עקב אשר שמעת בקולי / אין כמוה תְּנֶהַ לי / כי ישרה בעיני / היא האשה אשר הוכיח יי." / ויואל חובב לשבת אתו / ויתן לו את רחל בתו. ב ויהי כאשר שמעו קרובי הנערה / כי האשה עצורה / היטב להם חרה / כי אמרו: "ירד המונה והדרה." / ובני בליעל אמרו: "מה יושיענו זה / חדל אישים ונבזה / מתמול שלשום לא ידענוהו / נבזה ולא חשבנוהו / הבה נתחכמה לו כולנו / כי חרפה היא לנו. / יצא למדברות / מן הבתים ומן החצרות / ומצאוהו רעות רבות וצרות / נבקש לו מנוח באחרות / ונשליכהו באחד הבורות / ואם אַין מגוי נכחידהו / ועתה לכו ונהרגהו." / וישאו משלם ויאמרו: "תנו פת חכמה אל איש, אשר מצא כלי זהב / ונשחית את כלי המדה, והוד אשה אשר אהב / פנו לכם במי קנאה, לכסות את פני להב. ורחל ידעה את אשר נעשה ותשא קולה / ותספוד על בעלה / כי נפשה מרה לה / ותאמר לאישה: "לא כן אנחנו עושים / לא נחמוד עושר ונכסים / כי לא תהיה פליטה / מפני קשיטה / ואם חיכינו עד אור הבוקר ומצאנו עוון / ומצאוני שתי אלה ביום אחד שכול ואלמון / הלא טוב לנו עזוב בירה וארמון / לשבת בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון." / והנערה היתה טובת שכל וחכמה / ויעשו גם המה בערמה / ואיש בל ידע מה / ויקומו וינוסו בנשף / להימלט מרשף / עזבו רכושם / אָשם הוא אָשֵׁם אָשָׁם / וינוסו על נפשם. ויקר מקריהם עיר אחת ושמה דנהבה / כי היא בית נתיבות ניצבה / ושם מלכה בעל-חנן. ושם היה איש ושמו מרד, שר העיר / המכבה והמבעיר / על פיו יחנו ועל פיו יסעו / ועל פת לחם יפשעו / היום אם בקולו ישמעו. / והוא גם הוא לבבו למרע / והאיש היה גיבור חיל ומצורע / יקבל מי שפרע / כי לא יתפח עלי טוב כי אם רע. / ויראו אותה עבדי מרד ויאמרו: "זאת המנוּחה / איילה שלוחה / לאדוני למנחה / שארה כסותה ועונתה לא יגרע / זאת תהיה תורת המצורע. / ויכו את חובב ויגרשוהו / ועד השברים הרדיפוהו / מנוחה הדריכוהו / ויביאוה לאדוניהם ביד רמה / ורחל לפני גוזזה נאלמה / ויאמרו לו: "זאת חמדת האדם ותפארתו / לאסוף איש מצרעתו." ותיטב הנערה בעיניו / ותשא חן וחסד לפניו / ויאמר בלבו: לרעייתי יעדתיה / זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי איותיה. / ותרא רחל, כי היתה בצרה רבה / ותעש גם היא בעקבה / כי היתה סיבה / ותקרא ותאמר: "בי אדוני / חי נפשך, אדוני / תמצא שפחתך חן בעיניך / ואדברה באזניך / תיכון תחינתי קטורת לפניך. / האיש הזה אשר בא עמי גנבני / ומבית אבי ומארץ מולדתי לקחני / כי גונוב גונבתי מארץ העברים / אשר הייתי יושבת בחדרי חדרים. / ועתה, אדוני חסדך הראני / ועד המלך תביאני / ואשים לפניו תלונתי / אולי ינקום נקמתי / ויענה אותי ביום צרתי / ועל עץ כמשפטו יתלוהו / ישאוהו על כתף יסבלוהו." / ויאמר מרד בלבו: אם המלך יראנה / לו מהור ימהרנה / או לבנו ייעדנה / על הכליות יסירנה. / הנה ברך לקחתי ובירך ולא אשיבנה / ובראותו תמונה יפה כלבנה / לו תהיה שוק הימין למנה. / ויאמר לה: "אל תיראי, כי אני אדבר בך אל המלך למלאות תאותך / לתת את שאלתך / ולעשות את בקשתך." / ותאמר רחל: "אל תוסף ואל תגרע על אמריך / הן לו יהיה כדבריך." / ויבוא מרד אל המלך ויאמר לו: "אדוני המלך, בידי נקרה איש בליעל / אשר מעל / הברכיים אשר לא כרעו לבעל / גנב נערה אחת / ודרכו על הארץ שיחת / ואמנם לדבר כל נביא וחוזה / משפט מוות לאיש הזה." / ויאמר המלך: "נקראהו / ונשמעה מה בפיו גם הוא." / ויבוא לפני המלך וישתחו על אפיו כאיש נכלם / ויאמר: "יחי המלך אדוני לעולם !" / ויאמר המלך: "למה תדבר עוד דבריך / הסר מעלי המון שיריך / דבריך הנעימים שִׁיחַתָּ / כי בן מוות אתה / ולך אין בשורה / כי גנבת את הנערה / לכן אשיב גמולך / בראשך." והיתה עת צרה, וראה חובב ברעתו / כי כלה היא מעם המלך להמיתו. / וישא משלו ויאמר: "מלך במשפט יעמיד ארץ, אלי בממשל על כסיל גבר / לדרוש ולחקור לו הכי יאות, וכבוד מלכים לחקור דבר. / אדוני המלך, על צדקתך וחסדך אחסה / לא אשאל ולא אנסה / אני אקבל עלי דברי הנערה כשני עדים כשרים, אם למוות אם לחיים / ומפיה אנו חיים." / ויאמר המלך: "כן דיברת / כן משפטך אשר חרצת. / אקרא לנערה ושלחתי ולקחתיה / ואשאל את פיה." / ויביאוה לפניו / ותשא חן וחסד בעיניו / ותאמר: "הושיעה המלך / מעוז לכל דל וחלך / ולאזרח ולהלך. / בעלי זה יצא / לגור באשר ימצא / ויצאתי עמו לבקש מחייתנו / כי הלחם אזל מכלי חמדתנו / לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוייתנו / והאיש הזה מרד בחזקה לקחני / ולביתו הביאני / במחשכים הושיבני / ואת בעלי שמו חדל אישים ונבזה / כי בשלי הסער הגדול הזה." / ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו / וימת לבו בקרבו / ויאמר למרד: "עד פה השיאוך עווניך / ואף על זאת פקחת עיניך / זדון לבך השיאך למעול מעל / הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל / מהר הינצל מעיני / אל תוסף ראות פני." ג ויתן לה המלך מתנות כפי רוב שכלה / הראויות לתת לה / ויצו על חובב אנשים מתוך היכלו / וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. / וימהרו עבדיו לעשות להם ככה / וחמת המלך שככה. / הם יצאו מן העיר לא הרחיקו / וחבלי-יולדה לרחל הדביקו / ותשמח בלדתה בן זכר / אף על פי שההפסד יתר על השכר. / וילכו שלושת ימים במדבר עד אשר קצרה נפשם / ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. / ורחל חובקת בנה ולא תוכל עוד שאתו / עד אשר באה פקודתו / ויפגשהו יי ויבקש המיתו. / וילכו בלאט / עד בואם אל עיר מקלט / ותאמר רחל: "על מה אנחנו יושבים / דרכינו רעים ומעללינו לא טובים / צמאים גם רעבים / כי הנה הצור עוונינו העיר / ונתן אותם על ראש הצעיר / בא להזכיר את עווני / ולהמית את בני / הנה נא העיר הזאת קרובה / ולא נוכל לבכר את בן האהובה / או אולי לבעבור נסותו בא / וגם זו לטובה / ואם ימות הנער אשר בו חימדתי / ואראה חטאתי / אשר תמצא אותי / אנה אוליך את חרפתי? / נחפור לו הנה שוחה / ואם ימות נקברנו מיד ביגון ואנחה / ואינו צריך נפיחה." / וישמע חובב לקולה ויתחילו לחפור כשלושה זרתות / ונפתחו לפניהם דלתות / והיו לאותות. וימצאו מקום חלל / כעין נחושת קלל / ושם הצור בלל / ביזה ורכוש ושלל / ובירכתי המערה / כסף וזהב ואבן יקרה. / ותאמר לו אשתו: "אם הון יקר תחמוד / חושה אל תעמוד / מהר הימלט / אל עיר מקלט / אשר היא ביופי מכלל / העיר הקרובה אל החלל / ותקנה במקצת אלה הזהובים / אשר בירכתי המערה יושבים / עשרה גמלים טובים." וישא חובב רגליו / כאשר דיבר אליו / ויבוא אל העיר בטח וקנה עשרה גמלים / במאה שקלים / וינהג את הגמלים אשר קנה / אל המקום אשר בו חנה / אל האשה אשר החיה את בנה / ומצא בנו חי ונרפא / ושמח כעני המתפרנס מן הקופה / שמצא כלי באשפה. / וישאו על הגמלים / את הכסף ואת הזהב ואת הסלים / ויעשו להם שם גדול כשם הגדולים / וישובו אל עירם ולא יספו לעמוד / בעושר ונכסים וכבוד. / ויבואו רחל וחובב / בשמחה ובטוב לבב / ותיהום כל העיר עליהם / ויאמרו: "אלה הם / אשר ברחו ממושבותיהם / אל ארץ לא להם / וימלאו את כליהם / כסף וזהב אשר עמהם." / ואויביו לאוהבים נהפכו / ובמצוותיו הלכו / ובעבותות-אהבה נמשכו. / ומאמרו לא ישנו / ואחרי דברו לא ישנו. / ויי השיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו / על יד כבודה בת מלך פנימה רעייתו / ואחריתו בירך באהבתו אותו / טוב אחרית דבר מראשיתו. ואחרי אשר הוד והדר לבושה / ועטרת חכמה בראשה / לזאת ייקרא אשה / על זאת כל חסיד יתפלל / אך בזאת יתהלל המתהלל / והיחיד גומר בה את ההלל. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
נישואין, צוואה, עדות שקר, אוצר |