נוסח ראשון

לאמת יולד בן ושמו יושר, ויאמר להמון לאמור: "אם יש את נפשך, תהי נא תהילה בתך יעודה לבני לאשה."

וישמע המון לאמת ויכרתו ברית שניהם. בעת ההיא ילדה תאוה שפחת אמת גם היא בן ותהי היא ובנה אתה בבית. ויבוא צבא המבוכה ויבוזו העיר, ואת הילדים [גם את יושר וגם את בן תאוה] לקחו וינהגו וילכו. וירא אמת, כי נשבה בנו, ויעל למשפט השערה ויכתוב בספר ויחתום לפני משפט כדברים האלה: "בני ועבדי שדדו השודדים. ועתה למען לא יתחלף בני בעבדי בהאריך הימים, הנני מפרש סימניו." ויפרש אותם לפני משפט. וימת אמת.

ויעברו הימים ובן תאוה לוּקח ביתה דמיון ויגדלהו ויקרא את שמו רהב. ויאמר תרמית לרהב: "אלכה נא ואגידה להמון לאמור: הנה בן אמת עומד בבית דמיון, הלא כי נפתה הוא ויינתן לך תהילה יעודת אדוניך לאשה!"

וילך תרמית ויאמר להמון: "יתבשר נא אדוני אשר נמצא בן אמת. הנה הוא עומד בבית דמיון."

וילך המון ויקח את רהב מבית דמיון ויאמר לו: "הנה לך תהילה בתי אשר דיברתי אל אמת אביך לתתה לך

לאשה. קחנה ותהי לך לאשה כאשר דיברתי לך."

בימים ההם ויושר בן אמת יוצא ובא בתוך העם ולא יכירוהו. ויהי הנער הולך וגדול וטוב. ותראהו תהילה ותאהבהו בלבה.

אך דבר המון היה חזק על בתו לתתה אל רהב כאשר דיבר. וימלאו הימים ויאמר רהב אל המון: "הבה את אשתי, כי מלאו ימי."

ויקם המון ויאסוף את כל אנשי העיר ויעש משתה. ויהי הם אוכלים ושותים והנה רעש גדול ורוח חזק וגדול ויגע בארבע פינות הבית והקירות נטו לנפול והעמודים חישבו להישבר ויינתצו עמודי התווך, ויראו האנשים וייראו מאד וייבהלו איש אל רעהו.

‏ויקם אחד מן הזקנים ויאמר: "שמעוני אחי ועמי, חרדת אלהים עלינו, ועתה כי זוכר אני אשר קצף יי על העיר הזאת ויבא עליה את הגוי המר והנמהר, חיל המבוכה וישללוה. ולאמת אחינו היה בן וגם בן אמתו היה בביתו ויגדלו [אצל ברדיצ'בסקי רשום: ויגלו, אך הנוסח הנכון הוא: ויגדלו] הנערים ויתערבו, ויכתוב אמת סימני בנו לפני משפט אדונינו להיות לו לעד עד עולם. עתה נדרשה נא ויבוקש בספר זכרונות משפט וימצאו אולי אין רהב בן אמת ולא לו תינתן תהילה, כי לבן אמת תהיה."

ויבוקש הדבר ויחקרו היטב, ולא נמצאו ברהב הסימנים ההמה. וידעו כי לא בן אמת הוא וישלחוהו.

וישמע שכל ויבוא וישתחו ארץ לפניהם ויאמר: "ברוך יי אלהי אמת, הנני אבוא ואציג לפניכם בן אמת ולו תהיה תהילה לאשה!"

ויבא לפניהם את יושר ויעמידהו לפני משפט, וימצאו בו את סימני אביו ויכירוהו. ויאמר משפט להמון: "זה בן אמת, אשר יעדת בתך לו."

ויקח יושר תהילה, ורוָחה היתה, וישמחו כל העם מאד ויברכו את יי.

נוסח שני

מעשה הובא בספר 'תולדות אדם' שהיה בעיר הרב הנזכר נער אחד שמו יושר ונערה יפה ושמה תהילה. ותדבק נפשו של יושר בתהילה והיה רודף אחריה תמיד לפייסה ולרצותה להיות לו לאשה, עד שברוב דבריו ופיוסיו נתרצתה לו ונשבעו שניהם להזדווג יחד לעת מועד כדת משה וישראל. והיה ביום ההוא, שהיו מדברים יחד הנער יושר עם תהילה ארוסתו, ראה אותם רעהו שקר, ובא רעהו וחקרו באמרו: "בחייך, תגיד לי,

מה קורבה יש לך עם הנערה הזאת?"

ויגד לו בתומו את כל המעשה שטרח כמה יגיעות עמה, עד שנתרצתה לו ונשבעו שניהם להינשא. שקר כראותו את הנערה תהילה, חם לבו בקרבו ובקרבו ישים אָרְבּוֹ חושב מחשבות, איך יעשה לקחתה לו. ולבש רוח קנאה, בז לרעהו ייחבל לו, ונבוך בדעתו, מה ייעשה לו. ובעודו הולך בשוק, נוע ינוע כשכור ודעתו בל עמו, ויפגע אותו איש רע ובליעל ושמר אדם כזב, ויאמר לו: "מה לך היום, שהכרת פניך ענתה בך, שדעתך בל עמך."

ויאמר לו: "מה אומר לך, ידידי / כי אש בוערת בקרבי והומר כבודי / כי חשקה נפשי בנערה תהילה, / כי ישרה בעיני ביופיה ומהללה / אמנם דא עקא, אליה וקוץ בה / שכבר קדם יושר להלהיבה / ונשבעה לו להינשא עמו / ולא ידעתי מה אעשה לנתק את מוסרותימו."

ויען ויאמר כזב: "זוהי דאגתי / אל תדאג ואל תיאנח, שאני איעצך עצה ננונה שתקום עצתך / למען תוכל לו ותימלא תאותך / ואני אהיה בעזרתך / והיא, שלמחר תלך אל החכם הדיין ותאמר, שאתה קידשת אותה ויש לך עד נאמן / ואני אעיד לפניו, שכדברך כן היה נטע נעמן."

והיה בשמוע שקר, ענה: / "ניחמתני אלופי ומיודעי בעצתך הנכונה / עתה ידעתי כי תהיה לי לצור מחסה כזב / ברוך יי, אשר לא עזב!"

וישמח שמחה גדולה כמוצא שלל רב. / ותכף רץ כצבי וילך אל הרב / ויספר לו כל עניין שקר ודבר כזב, באמור לו, שהוא קידש את הנערה תהילה לפני עד אחד ציר נאמן.

והנער יושר בא עמו בעלילה ברשתו אשר טמן / לאמור, שכבר נתרצתה לו / ונשבעה להינשא לו. / וישלח הרב להביא את הנער יושר ולנערה תהילה לפניו / ושאל את פיהם להגיד לו האמת ביראת יי על פניו.

ויענו ויאמרו שניהם כאחד: "האמת יהגה חכנו, שזה זמן רב שנשבענו שנינו להינשא יחד, וזה הנער שקר ענה / אין בפיהו נכונה / כי מעולם לא ראיתי אותו / ולא ידעתי מהותו.

ויען שקר ויאמר: "יש לי עד אחד שאני קידשתיה בפניו."

ותכף קרא לכזב רעהו והגיד לפניו / איך אמת הדבר שלפניו קידושין נתן לה / להיות לו לאשה תהילה.

אז כשמוע הרב דבריהם מנגדים זה את זה, הוציא לחוץ ליושר ותהילה ושקר / וקרא לעד כזב בסתר לחקור ולדרשו אין חקר / ויאמר לו: "בחייך, תגיד לי, באיזה מקום הייתם יחד, ‏כשנתן שקר הקידושין לתהילה?"

ויהי כשמעו חקירה זאת בפתע פתאום, אחזתו חלחלה / ולא ידע מה להשיבו / ובדה דברי כזב מלבו / ויאמר לו: "אדוני, אנחנו שנינו יחד היינו אוכלים ושותים בבית היין / ותעבור שם הילדה תהילה יפת-העין / והנער שקר נתן עיניו בה ויקרא לה. / ותבוא ותשב בצדו והנער גחין לחיש גחין לחיש לה [התכופף ולחש לה] / וישלח ידו ולקח תפוח אחד ונתן לה / ויאמר לה: 'הרי את מקודשת לי בתפוח זה כדת משה וישראל!' / זה מה שראתה עיני, נר ישראל."

ואחר כך קרא הרב לשקר בסתר אהלו / ושלח לחוץ לעד כזב וילך לו / ויאמר לו: "רצוני שתודיעני, באיזה מקום הייתם שלשתכם, כשנחת קידושין לנערה?"

והנער בער, עצתו נבערה / פתח פיו בלא דעת / ויאמר: "היינו בבית פלוני אוכלים דלעת / ונתתי

לה קידושין בתאנה / והיא קיבלתה בטוב רצונה."

אז ידע הדיין ערמומיתם / כי שקר וכזב תרמיתם. / ויען ויאמר: "השקר אין לו רגליים, 'לישרים נאוה תהילה' [תהלים לג, א] ולך זכה במקחך / ושמח באשת נעוריך! 'ישימך אלהים כאפרים!' [בראשית מח, כ]."

(ה, קכו-קכח). א: פתשגן המשל ל"ישרים תהילה" לרמח"ל; תולדות אדם, 40 – ב: עושה פלא, ג, 56-57. – ב"י א, 297-291, 379-378. (= סי' 186).