מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
האלמנה רבת הרחמים |
טקסט |
נוסח ראשון מעשה באשה אחת שהיתה רגילה כל ימיה לעשות צדקה, ואפילו שלא היתה עשירה, עשתה צדקה אגב דחקה. ובכל יום היתה אופה שלושה כיכרים, השניים מחלקת לעניים ואחד לחלקה. יום אחד בא עני ועמד על פתחה. אמר לה: "גברתי, הייתי בספינה ונשברה ונאבד כל אשר בתוכה עם מלחה, והקיא אותי הים לנמל ושם היתה לי הרווחה; אכן, דא עקא: נפשי כי נאנחה, כי זה לי שלושה ימים שלא טעמתי כלום, כי טעיתי באורחא." מיד הוציאה הלחם שנשאר למאכלה ונתנה לו. אחר כך ישבה לאכול הכיכר השני, ובא עני אחד לפניה והרים קולו ויען ויאמר: "גברתי, רחמי עלי בכיכר לחם כדי להשיב רוחי, כי שבו אותי השבאים והיום זה השלישי ברחתי ולא מצאתי שום דבר לאכול בברחי." נתנה לו הכיכר השני ואמרה: "ברוך יי אשר אינה לידי מצווה כזו ובעזר האל זך לקחי!" הוציאה הכיכר השלישי לאכול, בא עני אחד ואמר לה: "גברתי, הייתי מהלך בדרך ויצאו עלי גזלנים ואורבים וברחתי מהם ליער, וזה לי כמה ימים שאני אוכל עשבים ושכחתי טעם הלחם, לכן חניני בפת לחם המשביע רעבים." נתנה לו הכיכר השלישי ונשארה בלא כלום ונפשה רעבה. אמרה: אלכה ואראה, אם יש מעט קמח בילקוט ואלוש ואופה אותו ואשובה. והלכה וראתה שהוא ריק מכל טובה. אמרה: אלכה ואקח חיטים בילקוט ואטחן אותן ואשיב נפשי החשוקה. ותלך ותמלא הילקוט חיטים והלכה לריחיים וטחנה אותן והניחה אותן על ראשה ותשא הילקוט ותלך. ואז רוח סערה בים נשבן. ואז האשה ההיא תוחלתה נכזבה והתחילה להצטער ולבכות במר נפש ולומר: מה יש בידי עוון אשר קרה לי היום? בדרך נתיבה הלכה אצל שלמה המלך עליו השלום והסנהדרין. אמרה להם: "תגידו לי, מה עוון אשר היתה לי סיבה, שלא הגיעה לידי אפילו פת חרבה?" עוד היא מדברת עם המלך, והנה באו שלושה סוחרים אשר היו בספינה חברים. אמרו לו: "אדונינו, קח לך שבעת אלפים זהובים והנם הקדש לעניים בני טובים!" שאל להם המלך שלמה: "על מה הקדשתם סכומים מרובים?" אמרו לו: "היינו באים בספינה עם כמה סחורות ואבנים טובות, וניקבה הספינה נקב גדול ולא היינו יכולים לסתמו, והאוניה חישבה להישבר, היא וכל אשר בה. אז אמרנו: ריבונו של עולם, הגיענו למדבר בערבה, ניתן לעניים ממון אשר בידינו ונהיה בעלי תשובה! וכיון שראינו שכמעט אבדנו, נפלנו על אפינו לבל נראה מיתת חברינו, ומרוב צערנו נטרפה דעתנו. ובין כך ראינו עצמנו על שפת הנחל, ומיד חִשבנו סחורתנו והנה עלה מעשר שלה שבעת אלפים זהובים, והנה הוא הקדש כמו שנדרנו." אמר להם שלמה עליו השלום: "ידעתם מקום הנקב ומי סיתמו?" אמרו לו: "לא ידענו." אמר להם: "לכו וראו אם יש דבר במקומו." הלכו ומצאו אותו הילקוט של האשה בעצמה. אז הביאו אותו לפני שלמה. אמר להאשה: "התכירי את הילקוט בסימנו ובחותמו?" אמרה לו: "ודאי יודעת אני אותו." וכשראתה אותו, אמרה: "זה שלי." אמר לה: "הקדוש ברוך הוא לא עשה דבר זה אלא בשבילך, כי כל ההולך בדרכי יי אלהים עמו." ואז הכירו הסנהדרין והאנשים חכמת שלמה. נוסח שני (משפט על הרוח / סיפור ישמעאלי) הנביא דוד היו לו תשעים ושניים בנים ותשעים ושתיים בנות שנולדו לו מאשתו בת-שבע, והשיאום כולם בלילה אחד: לבניו נשא נשים ובנותיו נתן לאנשים, והיתה שמחתו גדולה מאד. ועל כן הענישו האל הגדול יתברך, ומתו כולם גם כן בלילה אחד. והיתה אשתו מתאבלת ומצטערת מאד, מיאנה להתנחם. ובא אליו הנביא ואמר לו: "אתן לך בן אחד אשר יהיה טוב לך משניים ותשעים בנים ובנות." לתקופת השנה נולד לו שלמה אדוננו הנביא, ויהי חכם ומשכיל מאין כמוהו, ונתן אותו אל בית הספר הגדול והצליח. אשה אלמנה ענייה ובניה יתומים; לא היה להם לחם בשנת הרעב אשר היה בימים ההם; ודוד היה איש חסד ובעל צדקה. הלכה האלמנה לבקש ממנו לחם ונתן לה סאה קמח. לקחה סאת הקמח על ראשה והלכה לה. עודה בדרך, בא רוח חזק והפיח כל הקמח מסאתה. ותלך האלמנה הלוך ובכה, כי יראה לחזור עוד אל דוד. ופגע בה שלמה בן המלך בלכתו מבית הספר ואמר לה: "למה תבכי?" אמרה לו: "כזה וכזה היה לי ואני ובני היתומים הקטנים נמות ברעב." אמר לה שלמה: "לכי אל אבי ואמרי לו שיעשה משפט על הרוח שגזל ממך הקמח. ואם ישאל לך אבי: מי הגיד לך כן, כי לא אוכל עשוֹהוּ – תאמרי לו: בנך שלמה ציווני כן." היא הלכה וצעקה אל המלך לעשות לה משפט לרוח. ויאמר דוד: "התחת אלהים אני למשול ברוחות ומי ישמע אלי?" אמרה: "שלמה, אדוני, אמר לי כי ביד המלך לעשות משפט." ויקרא לבנו שלמה ויאמר לו: "מה אמרת להאלמנה אשה קשת יום ורוח?" אמר שלמה: "כן, אדוני אבי. אם מלך אתה, הלא תמשול בכל, ועתה תנה לי חותמך וכתרך, שבטך וכסאך ותראה את המשפט אשר אעשה." דוד שמח ונתן לו ככל אשר שאל, וישב על כסא המלוכה. כן באו לפניו כל העליונים והתחתונים וישתחו לו ויאמרו: "יחי אדוננו המלך שלמה!" שלח לקרוא לרוח מזרח ויעמוד לפניו. אמר לו: "מדוע גזלת הקמח מהאלמנה?" ויען רוח המזרח: "לא, אדוני המלך, לא יצאתי היום ממחיצתי." קרא לרוח מערב, לרוח דרום, ויענו כדברים האלה. קרא לרוח הצפון ויאמר לו: "למה עשית כה?" ויען רוח הצפון: "אמנם, אדוני המלך, בי אני העוון. אבל אוניה גדולה מהודו באה עם אנשים רבים על ים הסוף ללכת מֶכֶּה [העיר הקדושה לבני דת מוחמד] לחוג את החג, ונעשה בה חור, והאוניה חישבה לטבוע במצולה ומיהרתי להצילה ולקחתי הקמח הזה וגיבלתי עיסה וסתמתי החור, וניצלו כל אלה הנפשות היקרות." ויברכהו שלמה וילך מאתו בשלום. ולאביו ציווה לתת לה סאת קמח אחרת. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
אלמנה, צדקה, משפט, ספינה, רוח, קמח, שלמה, נדר, בת-שבע, דוד, מֶכֶּה |