נו‏סח ראשון

מעשה באדם אחד שהיה הולך בשדה ובידו היה כד של חלב. פגע בנחש שהיה צועק מרוב צמא. אמר לו האיש: "מה אתה צועק?"

אמר לו: "כי צמאתי – ומה בידך?"

אמר לו: "חלב."

אמר לו: "תן לי את החלב לשתות ואראך ממון גדול עד שתתעשר."

נתן לו ושתה.

לאחר ששתה אמר לו: "הראני הממון שאמרת לי."

אמר לו: "בוא אחרי."

הלך אחריו עד שבאו לאבן גדולה.

אמר לו: "תחת האבן הזאת הוא הממון."

הרים האיש האבן וחפר ומצא הממון, לקחו והביאו לביתו.

מה עשה אותו הנחש? קפץ ונשתלשל סביב צווארו.

אמר לו האיש: "מאי האי?"

אמר לו: "אני ממית אותך על אשר לקחת את כל ממוני."

אמר לו: "בוא עמי לבית דינו של שלמה."

הלכו ובאו לפני שלמח ועוד הנחש עליו.

צעק האיש לפני המלך.

אמר המלך לנחש: "מה תבקש?"

אמר לו הנחש: "אני רוצח להרגו, שהרי כתוב: 'ואתה תשופנו עקב' [בראשית ג, טו].

אמר לו: "רד מעל צווארו, שאין נכון שתהא מוחזק בו יותר ממני, אחרי אשר אתם בבית דין."

ירד מעל צווארו לארץ.

אמר לו המלך: מעתה אמור דבריך.

התחיל לדבר ואמר: "אהרגהו כמו שאמר לי הקדוש ברוך הוא: 'אתה תשופנו עקב'."

אמר לו המלך לאיש: "ולך ציווה הקדוש ברוך הוא: 'הוא ישופך ראש' [שם, שם]."

מיד קפץ ורצץ מוחו.

מכאן אמרו חכמים: טוב שבנחשים, רצוץ את מוחו!

נוסח שני

מעשה שהיה בימי דוד המלך עליו השלום. הלך זקן אחד בחורף ומצא נחש שוכב כמעט נקפא מקור. ויחשוב הזקן: הלא נאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו' [תהלים קמה, ט].

ויקח את הנחש בחיקו ויחפוץ לחממו, ויהי כי שב אליו רוחו, התחיל לסובב גוף הזקן וללחצו, עד כי כמעט מת. והאיש הזקן דיבר אל הנחש: "אישי, מדוע אתה רוצה להמיתני? ולולי הייתי, כי אז נפקדת מקור." והאיש הזקן דיבר: "חפץ אנוכי לבוא עמך לפני בית דין."

אמר הנחש: "בחפץ אעשה זאת; אבל לפני מי נבוא?"

השיב הזקן ואמר: "לפני הראשון שיפגוש אותנו."

ויפגעו בשור. אמר הזקן אליו: "עמוד!"

ויספר לו את הדבר.

השיב הנחש ואמר: "בנכון אני עושה זה, כי כתוב בתורה: 'ואיבה אשית בין האדם ובין הנחש' [בראשית ג, טו ('ואיבה אשית בינך ובין האשה')]."

השיב השור ואמר: "צדק הנחש, ואם טוב עשית לו, יגמלך רע, שכן הוא סדר העולם: ‏מי שעושה לחברו טוב וגמלו לעומת זח רע. גם בעלי נוהג עמי כך: אני עובד ביום וחורש בלילה, ובעת האכילה יאכל הוא את המיטב ואני אקבל שעורים ותבן; אדוני שוכב במיטה ואני אנוס לישון בחצר."

ויכאיבו הדברים האלו לזקן מאד וילך הלאה ויפגשו בחמור. ויחלו לדבר ולדון לפניו כאשר דיברו לפני השור. ויוצא החמור פסק כפסק השור.

ויבוא הזקן לפני המלך דוד ויקבול לפניו.

ויאמר אליו דוד: "מדוע לא שמעת לדברי התורה? הלא כתוב: 'ואיבה אשית בינך בין הנחש'! ועל כן לא אוכל להושיעך."

וילך הזקן בעיניים בוכיות מהמלך וימצא את שלמה בן המלך אצל באר בשדה. נפל מקלו של שלמה בהבאר, ויצו את עבדיו לחפור בהמעיין סביביו, למען ירדו המים להבאר. ותימלא על כל גדותיה ויצף המקל למעלה.

ויהי בראות הזקן את זה, אמר אל לבו: זה נער חכם, אולי יכול הוא להגן עלי מפני הנחש.

ויחל לספר לו שמועתו, איך עבר בינו ובין הנחש.

ויאמר שלמה: "האם לא באתם לפני אבי?"

ויאמר הזקן: "כן, ויענני, כי לא יכול להושיעני."

ויאמר שלמה: "שובו עמדו עוד פעם לפני אבי."

וילכו יחדיו לפני המלך דוד. ושלמה מחזיק את המקל בידו. ויהי כי ניגשו לפניו, אמר שלמה לאביו: "מדוע לא דיברת משפט בין האיש והנחש?"

ענה המלך דוד ואמר: "נכון נעשה לו. מדוע לא שמר את דברי התורה ומה שנכתב בה?"

אמר שלמה: "אב אהוב, תן לי רשות שאביע אנוכי את המשפט."

אמר המלך דוד: "בן אהוב, אני נותן לך רשות."

אמר שלמה להנחש: "מדוע שילמת רעה לאיש שעשה לך טובה?"

אמר הנחש: "כן ציווה האלהים."

אמר שלמה: "האם חפץ אתה לשמור כל הכתוב בתורה?"

ויאמר הנחש: "כן."

אמר שלמה: "אם חפץ אתה לקיים מה שכתוב בה, אז הסר עצמך מהאיש ועמוד על הארץ, כי נאמר: 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי' ' [דברים יט, יז]."

אמר הנחש: "טוב הדבר." ויעמוד לפניו.

אמר שלמה להזקן: "כתוב בתורה: 'הוא ישופך ראש' [בראשית ג, טו]. ואתה עשה כאשר כתוב בה."

ויקח הזקן מקלו בידו שבו יהלך וירם אותו על הנחש וימיתהו.

(א, פט-צ). א : סיפור חיצוני, מובא במד' תנחומא, הוצ' ש' בובר, מבוא, עמ' 79. – ב: סיפור יהודי-אשכנזי, מעשה- בוך, סי' קמד. – גסטר, סי' 441. גינצברג ו, 286 (31) – ב"י ג, 86-82 (=סי' 12).