ויהי כאשר החלו מלכי בית דוד למלוך על כל העולם כולו, ויקם שלמה בנו, וימלך אותו הקדוש ברוך הוא על חיית הארץ ועל עוף השמים ועל הרמש הרומש על הארץ. ויהי הוא יודע שפת כולם, והם יודעים שפתו, וכן כתוב: 'וידבר על העצים' [מלכים א' ה, יג]‏, וכטוב לב המלך ביין, ציווה לקחת נבלים, צלצלים, תופים וכינורות, אשר בהם היה מנגן דוד אביו. ועוד כטוב לב המלך ביין, אמר להביא עוף השמים, חיית הארץ ורמש האדמה, ויהיו מרקדים, מפזזים ומכרכרים לפניו, להראות המלכים היושבים לפניו את יקר תפארת גדולתו. וסופרי המלך היו קוראים אותם בשמותם, וכולם מתקבצים ובאים אליו לא בזיקים ולא בכבלי-ברזל ולא בבן-אדם הנוהג אותם.

בעת ההיא בוקש ונדרש זיז שדי, הוא תרנגול הבר, בין העופות ולא נמצא. ויצו עליו המלך בחמתו להביאו ליסרו.

ויען זיז שדי לפני המלך ויאמר לו: "הסכת ושמע, אדוני מלך כל הארץ, ויבואו דברי באזניך. הלא שלושה חדשים, אשר בתתי עצה בלבי ועצות ישרות נתייעצתי, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, כי אמרתי: אעופה ואראה בעולם כולו, היש מלכות או ממשלה, אשר לא תישמע לאדוני המלך? הסתכלתי וראיתי מדינה אחת, אשר שם עירה קיטור בארץ מזרח, אדמתה יקרה מזהב והכסף בחוצות כזבל ועצי השדה שתולים שם מששת ימי בראשית ושותים מים מגן עדן. חיל גדול וצבא רב בתוכה ועטרות זהב בראשם. אין בידם לערוך מלחמה ואין ביכולתם להכות ולירות בקשת והכזב מארצם נעדר. אף אמנם ראיתי אשה אחת מושלת ומולכת עליהם ושמה מלכת שבא. ועתה אם מצאתי חן בעיניך וישר הדבר לפני אדוני המלך, אאזור כגיבור חלצי ואעוף ואלך לעיר קיטור למדינת שבא, אאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי-ברזל ואביאם אל אדוני המלך."

וייטב הדבר בעיני המלך וייקראו סופרי המלך ויכתבו מכתב ויקשרו אותו בכנף זיז שדי. ויקם ויעל לשמי מרומים ויעף מוּעף בין העופות. ובהיותו פורח ועופף, פרחו כל העופות אחריו וילכו לעיר קיטור למדינת שבא.

ויהי לפנות בוקר, ותצא מלכת שבא להשתחוות לשמש כמשפטה, והנה, חשך השמש מפני העופות, ותשלח ידה בבגדיה ותקרעם ותהי כמשתוממת ובהיותה משתוממת, ירד אליה זיז שדי, ותרא והנה איגרת קשורה בכנפו. פתחה האיגרת ותקרא, וזה הוא עניינה: "מאת המלך שלמה, שלום לך ושלום לשריך! הלא ידעת אם לא שמעת, כי המליך אותי הקדוש ברוך הוא על חיית הארץ ועל עוף השמים, וכל מלכי מזרח ומערב צפון ודרום באים ושואלים בשלומי. עתה אם יש את נפשך לבוא אלי ולשאול בשלומי, כבוד גדול אתן לך מכל המלכים היושבים לפני, ואם תמאני ומרית ולא תשאלי בשלומי, אשלח עליך מלכים, חיילים ופרשים. ואם תאמרי: מי הם המלכים, החיילים והפרשים אשר למלך שלמה? חיות השדה הם המלכים, עוף השמים הם הפרשים, חיות השדה יהרגו אתכם בשדה, ועוף השמים יאכלו את בשרכם מעליכם."

וכשמוע מלכת שבא את דברי האיגרת, שבה ותשלח ידה שנית בבגדיה ותקרעם, ותצו לקרוא לזקנים ולשרים ותאמר אליהם: "הלא ידעתם אם לא שמעתם, מה שלח אלי המלך שלמה."

ויענו יחדיו ויאמרו אליה: "אין אנו יודעים את המלך שלמה, ובמלכותו אין אנו חפצים."

והיא לא שתה לבה לדבריהם ולא שמעתם, אך שלחה ותקרא אל כל תופשי משוט וחובלי הים אשר לה ותצו לעמוס ולטעון האניות בעצי ברושים ובכל מיני מרגליות טובות, ותשלח למלך שלמה ששת אלפים נערים ונערות, כולם בני שנה אחת, כולם בני חודש אחד, כולם בני יום אחד, כולם בני רגע אחד, כולם בני קומה אחת, כולם בני קצב אחד וכולם לבושים לבוש ארגמן. ותכתוב איגרת ותשלח בידיהם למלך שלמה: מעיר קיטור עד ארץ ישראל מהלך שבע שנים. עתה אבקש ממך וארצה פניך ואבוא לפניך מקץ שלוש שנים.

ויהי מקץ שלושת השנים ותבוא מלכת שבא אל המלך שלמה ירושלימה. וכשמוע המלך שלמה, כי באה אליו מלכת שבא, הוציא לקראתה את בניהו בן יהוידע, הדומה לאשמורה היוצאת לעת הבוקר ולכוכב נוגה העומד והמבריק בין הכוכבים והדומה לשושנה השתולה על פלגי מים.

ויהי כראות אותו מלכת שבא, ירדה מעל המרכבה.

ענה בניהו בן יהוידע ויאמר לה: "למה ירדת מעל מרכבתך?"

ותען המלכה ותאמר לו: "האם אינך המלך שלמה?"

ויען בניהו בן יהוידע ויאמר אליה: "אין אני המלך שלמה, כי אם אחד מעבדיו העומדים לפניו."

ותסב פניה אחורנית ותשא משלה לשריה ותאמר: "אם לא ראיתם את האריה, אתם ראיתם את רבצו, ואם לא ראיתם את המלך שלמה, אתם ראיתם את מראה האיש היפה העומד לפניו."

ויבא אותה בניהו בן יהוידע אל המלך שלמה. וכאשר שמע המלך, כי באה אליו מלכת שבא ותגיע אל בית מלכותו, קם המלך מהיכלו וילך וישב בבית-זכוכית אשר לו. ותחשוב המלכה בלבה, כאשר ראתה, ותאמר: המלך שלמה במים הוא יושב. אז הגביהה שולי בגדיה לעבור ונראו לו שערות ברגליה.

ענה המלך שלמה ואמר לה: "יופייך הוא יפי הנשים ושערך הוא שערות האנשים, ושער יפה לאנשים ודופי לנשים."

ותעז המלכה ותאמר: "אדוני המלך, אחודה לך שלש חידות. ‏אם תפתור אותן לי, אדע כי איש חכם אתה, ואם לא, כיתר האנשים אתה לי."

ותשא משלה ותאמר: "באר-עץ ודלי ברזל השואב אבנים ומשקה-מים, מה הוא?"

ענה המלך ויאמר לה: "זאת היא שפופרת הקנה אשר נותנים בה הכחול." [מתון שפופרת של עץ שואבים בכף של ברזל את הכחול הקשה כאבן, וכשמכחילים בו את העיניים, נוזלות דמעות]."

ענתה המלכה ותאמר: "עפר מן האדמה יצא ומאכלו עפר מן הארץ נשפך כמים ומביט לבית, מה הוא?"

ענה המלך ויאמר לה: "זה הנפט." [את הנפט חופרים מתוך האדמה, והוא נשפך כמים והמליצה 'ומביט לבית' אינה מחוורת] [ואולי הכוונה מאיר לבית? י.פ.].

ותען המלכה ותאמר: "רוח סערה הולך בראש כולם וצועק צעקה גדולה ומרה, כופף ראשו כאגמון, שבח לשרים ודופי לאביונים, פאר למתים ויגון לחיים, שמחה לעופות ואבל לדגים – מה הוא?"

ויען המלך ויאמר: "זאת הפשתה." [מפרַש; בגד בוץ; שק; תכריכים; חבל לתליה; זרעוני הפשתה].

ותדבר אליו המלכה כדברים האלה: "לא האמנתי לדברים, עד אשר באתי ותראינה עיני, והנה לא הוגד לי החצי. הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי. אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה!"

ויבא אותה המלך אל תוך היכל מלכותו. וכראות מלכת שבא את יקר תפארת גדולתו, נתנה שבח והודאה למי שברא אותו ותאמר: "יהי יי אלהיך ברוך אשר חפץ בך להושיבך על כסא המלכות לעשות צדקה ומשפט."

ותתן למלך זהב וכסף הרבה מאד. ויתן לה המלך את כל חפצה. ומלכי ימה וקדמה וצפונה ונגבה, כאשר שמעו את שמעו, קמו וזעו כולם יחד ובאו ממקומותיהם בכבוד גדול ובעושר רב, בזהב ובכסף ובאבנים טובות ומרגליות.

(א, צג-צו). פתשגן-הכתב, תרגום שני על מגילת אסתר א, ב; עושה פלא א, 18-17. – גינצברג ו, 291-289 (47-41). – ב"י ג, 33-28 (=סי' 13). צפונות, קח-קט.