היה איש יהודי צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, והיה ביתו בדרך בית הקברות. וכל מת שימות היתה מיטתו עוברת לפני פתח ביתו, והיה האיש ההוא מלווהו עד בית הקברות ועוזר את הקוברים. ולעת זקנתו / נפל על מיטתו / כי חלה מכאב רגליו / עד אשר בטלו שוקיו / ולא היה יכול לסמוך עליהם / ולעמוד בהם. / ויהי היום, וימת בעיר חסיד אחד אוהב שלום ורודף צדק / ומחזיק כדי יכלתו כל בדק / ויעבור לפני פתח האיש. וכאשר לא יכול לקום ממיטתו ללוותו / כבדה עליו אנחתו / וישכח כל כאב ומחלה / ויזעק אל יי כל הלילה / ויאמר: "יי אלהי השמים / אשר שמת לעיוור עיניים / ולפיסח רגליים / אחרי אשר בכאב רגלי עיניתני ענני מפאת מיטתי / ושמע תפילתי / ועשה את בקשתי: / בכל עת אשר מת חסיד וצדיק יעבור עלי / חזקני ואמצני והעמידני על רגלי!"

ויענהו מלאך יי במחזה: / "הנה נשאתי פניך לדבר הזה." / וכל עת אשר היה מת צדיק עובר לפני פתח ביתו / היה עומד מעל מיטתו / ומתפלל על נפשו ונשמתו.

יום אחד מת בעיר זקן אחד תפארת זקנים ועטרת ישישים / טוב עם אלהים ועם אנשים / ויעבור לפניו / ולא יכול לקום מפניו. / ויהי ממחרת וימת קצב אחד איש ריב ומדון / מלא פשע וזדון / קשה ורע מעללים / ובכל עוון וחטא רב פעלים. / ובעבור מיטתו לפני החסיד, קם ועמד על רגליו. ויאמרו כל הרואים: / "אולי אין הקצב הזה מן החוטאים?" / ויתמהו האנשים איש אל רעהו ויאמרו: "איך קם החסיד היום לפני הקצב / ולא קם תמול לפני החסיד ולא התייצב?" / וכל אנשי העיר שמעו וכן תמהו / ויאמרו: "הלא דבר הוא."

ויקומו שני זקנים / אנשי חסד שומרי אמונים / ויאמרו: "לא נשקוט עד אשר נחזה / מה היה הדבר הגדול הזה!" / וילכו אל אשת הקצב וישאלוה על עסקי בעלה. / ותתן עליהם בקולה / ותאמר להם: "אל תזכרו אותו רשע / אשר מבטן אמו פשע / כל היום היה מכה אותי בלי פשע ומרד ונושא את נפשו להמיתני והיה קורץ בעיניו / וחורק בשיניו / והורג את בניו / וכל היום היה מחרחר ריב / וכמעט כל ביתו מחריב / סוף דבר היה רע וקשה / ומואס בכל תורת משה, / אבל נמצא בו דבר טוב, כי היה לו אב זקן בן מאה שנה והיה עובדו ומכבדו / ונושק בכל יום את ידו / ומאכילהו ומשקהו / ומפשיטו ומלבישהו / כי מרוב זקנתו / לא היה יכול להתהפך על מיטתו / ובכל יום היה מביא אליו עצמות פרים וכבשים ושוברן ומוציא מהן המוח ועושה לו מטעמים / כה משפטו עם אביו כל הימים!" / אז ידעו, כי כבוד אביו כיפר חטאותיו / וסלח לכל עוונותיו / והלך לבית עולמיו / זך ונקי מכל חטאיו ואשמיו.

ואחרי כן הלכו אל אשת החסיד ושאלוה על אודות אישהּ. / ותען אותם במר נפשה: "אישי, תהי מנוחתו כבוד / מיום נזבד אלי זבוד [ראה בראשית ל, כ] / לא גער בי ולא הכלימני / וגברת על כל אשר לו שמני / ומעולם לא הכה אותי ולא אחד מעבדיו ומבניו / ולא גבה לבו ולא רמו עיניו / ופעמיים שלוש ביום / היה מפיל תחינתו לפני אל נורא ואיום / וחצות לילה היה קם ממיטתו ובא אל חדרו / להתפלל ולהשתחוות לפני יוצרו." / ויאמרו אליה: "איזהו החדר אשר היה מתפלל בו?" ותראה אותו להם, והוא נעול, ותאמר אליהם: "חי נפשי וכבוד אישי, זה לי עשרים שנה לא באתי שמה ולא אחד מבניו, ולשום אדם לא היה אותו פותח / כי הוא היה נושא בחיקו המפתח."

‏ויפתחו הזקנים אותו, ולא מצאו בו כי אם תיבה אחת קטנה / בחלון צפונה. / ויפתחוה וימצאו בה צלם אחד כדמות אדם ובידו שתי וערב / וידעו, כי לו היה מתפלל בוקר וערב. / וידעו כי היה רשע וכופר / וברית עולם מפר / והיה מן הפרושים / אוכל לחם אנשים [ראה יחזקאל כד, יז] / ושותה יין ענושים [עמוס ב, ח] / וגונב לבות האנשים / כמו פרושי שכמי העושים מעשה שכם אשר מלו בשר ערלתם / לא לכבוד הבורא כי אם חמור ושכם אהבתם / מן הצבועים החופים ראשיהם / ומראים טליותיהם וציציותיהם / המקום לא יהיה עליהם חומל ולא חס / כי הם עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס.

(ה, צו-צז). ספר שעשועים סי' ו, 63-59. ש"א, 196. הלר, 332 (12). ב"י ד, 99-96, 280. (= סי' 174).